DML
03-04-2007, 20:11
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/f/f6/Happy_tree_logo.jpg
Happy Tree Friends (בתרגום מאנגלית: "ידידי העץ המאושרים") היא סדרת אנימציה מבוססת פלאש (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%9C%D7%90%D7 %A9) מבית היוצר של "מונדו מיני שואוס". הסדרה, אשר החלה את דרכה באופן בלעדי באינטרנט (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%98) צברה קהל מעריצים גדול ופילסה את דרכה אל הטלוויזיה (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94), בעיקר בערוצים המיועדים לנוער (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8) ואנשים צעירים. מידי חודש יוצא לאור פרק חדש באתר הרשמי. הסידרה נושאת אופי אלים ובמהלכה מוצג לא אחת דם ואנימציות של פציעות קשות.
על התוכנית
באתר התוכנית, היא מוגדרת כסדרה המיועדת למבוגרים בלבד אם כי לא ברור עד כמה היא אכן כזו. התוכנית מציגה דמויות של חיות (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%94) צבעוניות וחמודות להפליא הנקלעות לסיטואציות אלימות במיוחד. יש המשווים את האלימות בתוכנית לקטעי המוות (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA) של קני מק'ורמיק מהסדרה סאות' פארק (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%90%D7%95%D7%AA%27_%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%A7). הניגוד הכה בולט בין האופן החמוד בו הדמויות מצוירות, המזכיר את סדרת ההנפשה לילדים, "דובוני אכפת לי (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%99_%D7%90%D7%9B%D7%A4%D7%AA_%D7%9C%D 7%99)" ובין האלימות הגרוטסקית בסדרה, יוצר אפקט של הומור שחור (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A8) בוטה במיוחד. בנוסף, התוכנית היא מתוכניות ההנפשה המבוססות-פלאש הראשונות אשר פרצו את מחסום האינטרנט אל עבר הטלוויזיה.
פורמט
פרק ממוצע של Happy Tree Friends אורך כ 1-3 דקות. בפתיחה מופיע הלוגו של התוכנית מעוטר בדמויות המופיעות בו. בדרך כלל מופיעות בין 1-5 דמויות בכל פרק, אך עם זאת ישנם פרקים ארוכים יותר בזמן ורבים יותר בדמויות. הפרק מתחיל בסיטואציה יומיומית מחיי הדמויות: כיסוח הדשא, קניית גלידה, ארוחה משפחתית וכו' אלא שלפתע בעקבות טעות, חוסר מזל או הפרעה נפשית של אחת הדמויות מתחילה מערבולת של אלימות, דם, איברים פנימיים ומוות. בפרקים, הדמויות כמעט ולא מדברות והקולות המופקים מהם מסתכמים בקריאות שמחה, תמיהה, כעס וצרחות פחד ואימה. הפרק מסתיים בלוגו התוכנית אשר בצידו רשום מוסר השכל (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8_%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C) הקשור באופן אירוני (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%94) או באנדרסטייטמנט (http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%90%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%99%D7%98 %D7%9E%D7%A0%D7%98&action=edit) לאירועים אשר קרו באותו פרק, לדוגמה: "לא לשכוח להוציא שעווה (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A2%D7%95%D7%95%D7%94) מהאזניים" או "על דשא (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A9%D7%90) רטוב מסוכן ללכת". הדמויות אף פעם לא מתות לנצח וחוזרות לחיים בפרק הבא בו הן יופיעו.
האלימות והומור הסדרה
התוכנית מציגה רמת אלימות גרפית גבוהה מאוד שלא נהוגה בהנפשה הומוריסטית (ז'אנר האנימה (אנימציה יפנית) (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%94_%28%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%A6%D7%99 %D7%94_%D7%99%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%AA%29) שגם הוא אלים לעתים, איננו משתייך לז'אנר הנפשה הומוריסטית). ככל הנראה הושפעו יוצרי הסדרה באופן משמעותי מהלוני טונס (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99_%D7%98%D7%95%D7%A0%D7%A1), אלא שהאלימות הבוטה נלקחה מספר צעדים קדימה - גם רמת האלימות גברה וגם מושאי האלימות התרחבו - היוצרים אינם חוששים מלהתעלל בדמויות המשתייכות למגזרים שהתעללות בהם נחשבת לא תקינה פוליטית (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7 %99%D7%AA) במיוחד כ- נכים (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%9B%D7%94), הלומי קרב (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9C%D7%9D_%D7%A7%D7%A8%D7%91), מפגרים שכלית (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%92%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%9B%D7%9C%D7%99) לצד הדמויות הרגילות. ההומור שהתוכנית מציגה משתלב היטב עם המגמה המזוהה עם הקומדיה בשנות ה-2000 המוקדמות: בעוד שבשנות ה-90 נזהרו סטאנדפיסטים וקומדיות לצחוק על נושאים הנחשבו מוקשים בכל הקשור לתקינות פוליטית, בשנות ה-2000 הם לא חוששים יותר מלצחוק על אף אחד. בישראל ניתן למצוא צורה זו של הומור הצוחק על כל הקבוצות באוכלוסייה (אם כי בצורה אלימה בהרבה פחות) בסדרת ההנפשה הסאטירית מ.ק. 22 (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E.%D7%A7._22).
הדמויות
בעשרות פרקיה של הסדרה הופיעו כ-20 דמויות שונות. ניתן לחלקם ל3 קבוצות של ארכי-טיפוסים: דמויות נורמליות, דמויות בעלות נכות גופנית ודמויות בעלות נכות נפשית. באופן מעט מפתיע, הדמויות הנורמליות נוטות כמעט תמיד למות ואילו הדמויות בעלות הנכות נוטות לשרוד (לפחות באחוזים (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%97%D7%95%D7%96) גבוהים יותר מהנורמליות), זאת למרות, שהאחרונות הן בדרך כלל הגורם למותם של הראשונות. באופן עוד יותר מוזר, הדמות החכמה ביותר בסדרה, סניפלס, תמות בכל פרק בו היא תשתתף, בעוד הדמות הטיפשה ביותר, לאמפי, נוטה לשרוד את האסונות בסדרה.
לאמפי מנסה לבצע קסם על קאדלס ונכשל
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/1/1b/Htf_Trick.jpg
Happy Tree Friends (בתרגום מאנגלית: "ידידי העץ המאושרים") היא סדרת אנימציה מבוססת פלאש (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%9C%D7%90%D7 %A9) מבית היוצר של "מונדו מיני שואוס". הסדרה, אשר החלה את דרכה באופן בלעדי באינטרנט (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%98) צברה קהל מעריצים גדול ופילסה את דרכה אל הטלוויזיה (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94), בעיקר בערוצים המיועדים לנוער (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8) ואנשים צעירים. מידי חודש יוצא לאור פרק חדש באתר הרשמי. הסידרה נושאת אופי אלים ובמהלכה מוצג לא אחת דם ואנימציות של פציעות קשות.
על התוכנית
באתר התוכנית, היא מוגדרת כסדרה המיועדת למבוגרים בלבד אם כי לא ברור עד כמה היא אכן כזו. התוכנית מציגה דמויות של חיות (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%94) צבעוניות וחמודות להפליא הנקלעות לסיטואציות אלימות במיוחד. יש המשווים את האלימות בתוכנית לקטעי המוות (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA) של קני מק'ורמיק מהסדרה סאות' פארק (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%90%D7%95%D7%AA%27_%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%A7). הניגוד הכה בולט בין האופן החמוד בו הדמויות מצוירות, המזכיר את סדרת ההנפשה לילדים, "דובוני אכפת לי (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%99_%D7%90%D7%9B%D7%A4%D7%AA_%D7%9C%D 7%99)" ובין האלימות הגרוטסקית בסדרה, יוצר אפקט של הומור שחור (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A8) בוטה במיוחד. בנוסף, התוכנית היא מתוכניות ההנפשה המבוססות-פלאש הראשונות אשר פרצו את מחסום האינטרנט אל עבר הטלוויזיה.
פורמט
פרק ממוצע של Happy Tree Friends אורך כ 1-3 דקות. בפתיחה מופיע הלוגו של התוכנית מעוטר בדמויות המופיעות בו. בדרך כלל מופיעות בין 1-5 דמויות בכל פרק, אך עם זאת ישנם פרקים ארוכים יותר בזמן ורבים יותר בדמויות. הפרק מתחיל בסיטואציה יומיומית מחיי הדמויות: כיסוח הדשא, קניית גלידה, ארוחה משפחתית וכו' אלא שלפתע בעקבות טעות, חוסר מזל או הפרעה נפשית של אחת הדמויות מתחילה מערבולת של אלימות, דם, איברים פנימיים ומוות. בפרקים, הדמויות כמעט ולא מדברות והקולות המופקים מהם מסתכמים בקריאות שמחה, תמיהה, כעס וצרחות פחד ואימה. הפרק מסתיים בלוגו התוכנית אשר בצידו רשום מוסר השכל (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8_%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C) הקשור באופן אירוני (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%94) או באנדרסטייטמנט (http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%90%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%99%D7%98 %D7%9E%D7%A0%D7%98&action=edit) לאירועים אשר קרו באותו פרק, לדוגמה: "לא לשכוח להוציא שעווה (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A2%D7%95%D7%95%D7%94) מהאזניים" או "על דשא (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A9%D7%90) רטוב מסוכן ללכת". הדמויות אף פעם לא מתות לנצח וחוזרות לחיים בפרק הבא בו הן יופיעו.
האלימות והומור הסדרה
התוכנית מציגה רמת אלימות גרפית גבוהה מאוד שלא נהוגה בהנפשה הומוריסטית (ז'אנר האנימה (אנימציה יפנית) (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%94_%28%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%A6%D7%99 %D7%94_%D7%99%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%AA%29) שגם הוא אלים לעתים, איננו משתייך לז'אנר הנפשה הומוריסטית). ככל הנראה הושפעו יוצרי הסדרה באופן משמעותי מהלוני טונס (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99_%D7%98%D7%95%D7%A0%D7%A1), אלא שהאלימות הבוטה נלקחה מספר צעדים קדימה - גם רמת האלימות גברה וגם מושאי האלימות התרחבו - היוצרים אינם חוששים מלהתעלל בדמויות המשתייכות למגזרים שהתעללות בהם נחשבת לא תקינה פוליטית (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7 %99%D7%AA) במיוחד כ- נכים (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%9B%D7%94), הלומי קרב (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9C%D7%9D_%D7%A7%D7%A8%D7%91), מפגרים שכלית (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%92%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%9B%D7%9C%D7%99) לצד הדמויות הרגילות. ההומור שהתוכנית מציגה משתלב היטב עם המגמה המזוהה עם הקומדיה בשנות ה-2000 המוקדמות: בעוד שבשנות ה-90 נזהרו סטאנדפיסטים וקומדיות לצחוק על נושאים הנחשבו מוקשים בכל הקשור לתקינות פוליטית, בשנות ה-2000 הם לא חוששים יותר מלצחוק על אף אחד. בישראל ניתן למצוא צורה זו של הומור הצוחק על כל הקבוצות באוכלוסייה (אם כי בצורה אלימה בהרבה פחות) בסדרת ההנפשה הסאטירית מ.ק. 22 (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E.%D7%A7._22).
הדמויות
בעשרות פרקיה של הסדרה הופיעו כ-20 דמויות שונות. ניתן לחלקם ל3 קבוצות של ארכי-טיפוסים: דמויות נורמליות, דמויות בעלות נכות גופנית ודמויות בעלות נכות נפשית. באופן מעט מפתיע, הדמויות הנורמליות נוטות כמעט תמיד למות ואילו הדמויות בעלות הנכות נוטות לשרוד (לפחות באחוזים (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%97%D7%95%D7%96) גבוהים יותר מהנורמליות), זאת למרות, שהאחרונות הן בדרך כלל הגורם למותם של הראשונות. באופן עוד יותר מוזר, הדמות החכמה ביותר בסדרה, סניפלס, תמות בכל פרק בו היא תשתתף, בעוד הדמות הטיפשה ביותר, לאמפי, נוטה לשרוד את האסונות בסדרה.
לאמפי מנסה לבצע קסם על קאדלס ונכשל
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/1/1b/Htf_Trick.jpg