fxp
שחזור סיסמה הרשמה
  • הודעות
  • אשכולות
  • רשומים
  • מחוברים כרגע
הרשמה לאתר
תגיות: שמואל, שמואל א, שמואל א י, שמואל ב
בקשת סיכום|

בקשת סיכומים שמואל א מחר למבחן :]

  1. 19-11-2012 18:14 #1
    בן
    תאריך הצטרפות
    27-09-12
    שם פרטי
    SnipEr
    הודעות
    450
    כיתה : ט
    מקצוע : תנ''ך
    נושא : שמואל א' פרקים יז יח יט
    אני ממש מבקש ממכם בבקשה, הייתי חולה כל השבוע,
    והיום כשחזרתי גיליתי שמחר יש לי מבחן בתנ''ך על שמואל א' פרקים יז , יח , יט
    והם חזרו על זה בשיעורים קודמים כשאני הייתי חולה לכן אני מבקש ממכם סיכומים לפרקים האלה ולא לכל פרק סיכום 2 שורות אלה מפורט,דברים חשובים שקראו, דברים שנראלכם יהיה שאלות במבחן אולי גם לכם היה את המבחן בפרקים האלה לא מזמן :] כי גם בעוד שבוע וחצי יש לי אספת הורים ואני צריך לעשות ציונים טובים .
    תודה רבה. ( יז , יח , יט)
    Thanks Alot
    נערך לאחרונה על ידי xSniper, 19-11-2012 בשעה 18:15

  2. 19-11-2012 18:36 #2
    בן
    תאריך הצטרפות
    09-11-12
    שם פרטי
    פרטי לא?
    הודעות
    2,621
    בפרק יז נקרא על מאורע שחשף את הנער דוד לעיני כל העם ועשהו נושא להערצת העם.
    פרק יז פסוקים א-יא
    הפלשתים התעוררו שוב להילחם בישראל, וזו המלחמה הרביעית של הפלשתים בישראל, מהמלחמות המסופרות בשמואל."ותהי המלחמה חזקה על פלשתים כל ימי שאול"(יד, נב). כלומר מכל המלחמות שלחם שאול (יד מז-מח) היו המלחמות עם הפלשתים הכי חזקות וממושכות. והפעם היה לפלשתים ביטחון גמור בניצחונם. את הסיבה לביטחון נקרא בקטע זה.
    הפלשתים גייסו צבאותיהם למלחמה "ויאספו שכה (עיר בשפלת יהודה
    יהו' טו, לה), אשר ליהודה ויחנו בין שוכה ובין עזקה באפס דמים" (פס' א). עזקה אף היא עיר בשפלת יהודה. באפס דמים בדה"א יא, יג נקרא המקום
    פס דמים. שתי ערים אלה ישבו ליד הדרך המובילה מעמק אילון דרך בית שמש לבית גוברין. ושאול ואיש ישראל, הכוונה לצבא ישראל נאספו ויחנו בעמק האלה, הנקרא כך על שם עצי האלה שגדלו בו. שם ערכו ישראל את מחניהם למלחמה לקראת פלשתים.
    מדוע האמינו הפלשתים שהפעם מובטח להם ניצחון?
    הם בטחו בגבורת גלית, אדם ענק בקומתו, לבוש תחמושת כבדה. גם גלית היה בטוח שלא ימצא איש בישראל אשר יסכים להתמודד עמו בקרב.
    כיצד מתואר גלית?
    גלית מהעיר גת, אחת מחמש הערים הגדולות של הפלשתים. אדם ענק בקומתו, גבהו שש אמות וזרת. האמה מידת אורך קדומה ששיעורה הוא בערך המרחק מן המרפק עד שורש כף היד של אדם מבוגר, קצת יותר מחמישים ס"מ והזרת מקצה האגודל עד קצה הזרת,האצבע הקטנה (שמ', כח, טז; יש' מ, יב) והיא כחצי אמה. יש אומרים שליש אמה (הלכות כלי המקדש ט, ו ותוספות עירובין כא ע"א). יוצא שגובהו של גלית היה כשלושה וחצי מטר.
    לבוש תחמושת כבדה. כובע נחושת על ראשו להגנה מפני חצים ואבני קלע וממכת חרב, לבוש שריון קשקשים – מגן העשוי מטבעות נחושת המכסות זו על זו כקשקשת הדג, ומשקל השריון חמשת אלפים שקלים נחושת, כלומר שקלים של נחושת. מכיוון שהמשקל הממוצע של השקלים שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות הוא כשנים עשר גרם, יוצא שמשקל שריונו של גלית הגיע לשישים ק"ג אולי יותר. על רגליו הייתה מצחת נחושת - כלי מלחמה המגן על הרגליים, מין לוח כעין טס נחושת שהיה קשור אל כל רגל מן הברכיים למטה. (מצחה מופיע רק בפסוק זה במקרא). וכידון נחושת בין כתפיו. הוא נשא על כתפיו כידון כעין חנית מנחושת, "וחץ חניתו כמנור אורגים", ידית החנית עשויה מעץ בניגוד ללהב שעשוי ברזל. יש אומרים שלעץ החנית של גלית היו מחוברות לולאות, שהקלו על הטלת החנית למרחק גדול, ולפיכך מדמהו הכתוב למנור אורגים (מנור – מוט של נול אריגה שחוטי השתי כרוכים עליו). ולהבת חניתו שש מאות שקלים ברזל, כשנים עשר ק"ג.
    משקל השריון והחנית מורה על גבורתו של גלית שכלי מלחמה כל כך כבדים לא היו עליו לטורח. נושא כליו ההולך לפניו מחזיק את הצינה שלו שהיא מגן גדול.
    על גלית נאמר "ויצא איש הבנים", כלומר איש היוצא למלחמת שניים ונקרא כך, מכיוון שהיה עומד בין שני מחנות. מלחמת שניים הייתה נהוגה בימי קדם בין שני מחנות אויבים. הייתה נהוגה אצל היוונים ואצל כמה מעמי המזרח. ניצחון האחד נחשב לניצחון כל המחנה. ייתכן שהיה גלית רגיל במלחמות שניים כאלו בעת מלחמה.
    מה הכריז גלית?
    "למה תצאו לערך מלחמה?" אין צורך שתצאו כולכם למלחמה. בחרו לכם איש, אשר יאזור עוז והתמודד אתי בקרב "אנכי הפלשתי" דרך גאווה והתפארות, אין כמוני בין הפלשתים, לכן אין צורך לקבוע מי ילחם בכם."ואתם עבדים לשאול" קראם בבוז. בחרו לכם איש וירד להלחם בי.
    איזה ביטוי בדברי גלית מעיד על בטחונו בניצחון?
    "אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו" (פס' ט). גלית לא הזכיר את המילים שאם ינצח העברי "ועבדנו אתכם". סמוך ובטוח היה שהפלשתים לא יהיו לעולם עבדים לעברים. כפל המילים "עבדים" "ועבדתם אתנו" מדגישה את התוצאה שנראתה לו ודאית. הרי הוא כינה אותם "עבדים לשאול" אין להם להפסיד כלום, אלא רק להחליף עבדות שאול בעבדות פלשתים.
    "ויאמר הפלשתי אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה תנו לי איש ונלחמה יחד" (פס' י). הבאתי היום חרפה על צבא ישראל, כי אין ביניכם איש שיוכל לעמוד בפני. אם רצונכם להסיר מעליכם את החרפה, עליכם לתת לי איש ונלחמה יחד.
    מה הייתה השפעת הופעתו של גלית על בני ישראל?
    הוא הפיל עליהם אימה ופחד במראהו ובדברי השחץ שבפיו. גם שאול פחד, רוח ה' סרה מעליו כתוצאה מזה נטלה ממנו גבורתו.
    פרק יז פסוקים יב – לז
    במשך ארבעים יום בוקר וערב התייצב גלית נגד מחנה ישראל ודבר את דבריו. גדולה הייתה החרפה לשמוע יום יום את לעגו וחירופיו, לא נמצא איש אשר העז לצאת נגדו.
    לא היה לאל ידו של צבא ישראל להעמיד לוחם מול הגיבור הענק. ואז הופיע המושיע הפלאי. כולנו יודעים שהיה זה דוד.
    מה מתמיה כל כך שדוד העז להתמודד עם גלית?
    מעולם לא עמדו זה מול זה בקרב כוחות בלתי שווים כאלה. משום כך נשאר זכר הקרב בין דוד לגלית לסמל של מלחמת הקטן בגדול, החלש בחזק.
    במה היו שונים כל- כך זה מזה?
    1) דוד היה נער שעדיין לא גויס לצבא, ואילו גלית היה איש מלחמה מנוסה.
    2) ההבדל ביניהם בכוח בגוף ובקומה לא ניתן להשוואה.
    3) היה הבדל בנשק, גלית היה לבוש בשריון כבד שהגן עליו, ונוסף על כך נשא לפניו נושא כליו את הצינה מגינו הגדול. כנשק התקפה שמשו לו כידון וחנית ענקיים, ואילו דוד לא היה מזוין בכלל, אף לא היה מאומן בנשק, וכך הייתה עדיפותו של גלית גלויה לעין כל.

    כיצד הגיע דוד לשדה הקרב?
    היה זה כנראה ביום השלושים ותשעה. דוד נשלח ע"י אביו לשדה הקרב שהיה בסביבות עמק האלה בין שכה ובין עזקה, לדרוש בשלום אחיו ולהביא להם צידה, ולקחת את ערבתם אות שיעיד על שלומם, וכך נזדמן לשם בשעה שגלית חרף את ישראל. "וישאל לאחיו לשלום והוא מדבר עמם, והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת" (פס' כב כג). גלית אמר את דברי החירוף והגידוף שהיה אומרם מדי יום ביומו.
    מה הכעיס את דוד?
    הפחד שמראהו של גלית הפיל על ישראל. "ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את ישראל עלה?" (פס' כה). שימו לב האות ר דגושה שלא כדין, מרוב פחד נקשו שניהם והדגישו את ה-ר הרראיתם?
    איזה פרס הציע שאול למי שיכה את הפלשתי?
    "והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול, ואת בתו יתן לו, ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל" (פס' כה). שאול הכריז שלמנצח את גלית יתן את בתו והון רב. את משפחתו ישחרר ממיסים ומעבודות ששאר האזרחים חייבים בהם.
    איש ישראל הודיע כמה פעמים על הפרס שיתן המלך לאיש שיכה את הפלשתי, וחזר והודיע על כך גם ביום בוא דוד אל המחנה, אלא שדוד לא שמע פרטי הדברים ולפיכך שאל: "מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל" (פס' כו). ובעל המצודות כתב: אף שכבר שמע חזר ושאל כדי להיכנס בדברים ולומר שהוא ילך.
    אליאב אחיו הבכור של דוד הבין כי רצון דוד היה להלחם עם הפלשתי,
    הכיצד? אחיו הגדולים אנשי מלחמה מנוסים אינם מעיזים, והוא מבקש לצאת נגד הפלשתי, משום כך גער בו בנזיפה.
    מה אמר אליאב לדוד?
    "למה זה ירדת? ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר?אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך, כי למען ראות המלחמה ירדת" (פס' כח). אליאב לא ידע כי דוד בא במצוות אביו. הוא חשב כי מתוך סקרנות בא כדי לראות את המלחמה.
    בנזיפתו של אליאב משולבת גם כוונת זדון שהוא מייחס לדוד, כוונה שאינה מוצדקת. ובכך ניזכר בדברי ה' לשמואל, בראותו את גובה קומתו של אליאב
    "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" (טז, ז).
    מה ענה לו דוד?
    איזה מעשה רע עשיתי, כי אתה מדבר על זדון ורוע לבב? הן רק דברתי ושאלתי.
    דוד לא שעה לטענות אחיו ופנה אל אדם אחר שיביא את דבריו למלך. "וישמעו הדברים אשר דבר דוד, ויגידו לפני שאול ויקחהו" (פס' לא). הביאהו שאול אליו ע"י שליח.
    דוד אמר לשאול לא צריך לגלות סימני פחד ובהלה מפני הפלשתי המתרברב אני עצמי אלחם בו, "עבדך ילך". בדברו אל שאול דוד אומר שלוש פעמים "עבדך", כדי להדגיש את נאמנותו ואת חיבתו לשאול.
    שאול מתבונן בתימהון בנער המדבר על מלחמה בגלית הענק. ואמר לו חדל מלשגות בדמיונות. "לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו, כי נער אתה, והוא איש מלחמה מנעריו" (פס' לג).
    כיצד שכנע דוד את שאול שהוא נכון לצאת נגד הפלשתי?
    הוא כבר גבר על חיות טרף בהגינו כרועה על צאן אביו. גבר על הארי והדוב בעזרת ה', שנתן לו את היכולת להתגבר על החיות הללו. דוד חוזר על המילים הארי והדוב שלוש פעמים (פס' לד, לו, לז) לחזק דבריו.
    בהיותו צעיר הבנים הופקד דוד על מרעה הצאן של המשפחה, והתעסקותו זו פתחה בנער הזריז והנבון מטבעו תכונות כוח ואומץ לב, בהגנו על הצאן מפני טורפים.
    לבו של דוד התחמץ למשמע החירופים של גלית ובייחוד לחילול ה' שבהם
    "כי חרף מערכת אלקים חיים" (פס' לו). הוא חוזר על כך פעמיים (פס' כו). הייתכן שלא נמצא בכל מחנה ישראל איש אשר לבבו לא יתחמץ בקרבו למשמע חירופיו וקללותיו של גלית.
    רק דוד אוהב ישראל לא חת מפני הפלשתי הערל. כל היתרונות של גלית כאין וכאפס הם בעיני דוד. הוא בטח בה' ובצדקת עמו.
    כיצד השפיעו דברי דוד על שאול?
    גם שאול האמין כי ה' שהציל את דוד דרך נס מהארי ומהדב יצילו מיד גלית. ייתכן שדבריו הגאים של דוד "אל יפל לב אדם עליו" (פס' לב), והביטחון בה' מפיו של נער צעיר ואמיץ זעזעו את שאול והשיבו ללבו את הכבוד העצמי והביטחון כיאה למלך ישראל, ולכן הוא בוטח בעזרת ה' לדוד.
    שאול אומר לדוד "לך, וה' יהיה עמך" (פס' לז). כך נהוג היה לברך כמו:
    "ה' עמך גבור החיל" (שופ' ו, יב) "ה' עמכם" (רות ב, ד).
    פרק יז פסוקים לח-סוף
    בקטע זה נקרא על המאורע שהוציא את דוד לרשות הרבים ועשהו נושא להערצת העם.
    היה זה מעשה גבורתו בקרב יחיד עם גלית הפלשתי. גורל המערכה היה תלוי בניצחונו של דוד. מרוב דאגתו של שאול לגורל המלחמה ולשלומו של דוד. הלביש את דוד בבגדיו ונתן לו את כלי מלחמתו. הנשק הטוב ביותר.
    אך לא הייתה כל תועלת בכך, מדוע?
    "ויאל ללכת, כי לא נסה, ויאמר דוד אל שאול: לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי, ויסרם דוד מעליו" (פס' לט). דוד רצה ללכת, אבל לא יכול היה, כי לא היה רגיל בתלבושת כבדה כזו. יש מפרשים ויאל וילא בשיכול אותיות ולאה ללכת, נתיגע ללכת, לא יכול.
    כיצד יצא לקרב?
    במקל ואבני קלע בלבד. "ויקח מקלו בידו, ויבחר לו חמשה חלקי אבנים מן הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר לו ובילקוט, וקלעו בידו, ויגש אל הפלשתי"
    (פס' מ). דרכם של הרועים היה להחזיק מקל בידם. דוד בחר חמש אבנים חלקות, שם אותם בכלי הרועים כנראה בבגד הרועים, בכיס קטן, ואת הכלי בתוך הילקוט, כדי שגלית לא ירגיש שיש לו אבנים. יש הסוברים ששם בכלי הרועים שהוא ילקוט. הקלע הוא מכשיר לזריקת אבנים.
    דוד סמך על אומץ לבו על קלות תנועתו וזריזותו. תכונות שיש בהן יתרון על כוחו הרב ונשקו הכבד של גלית, שהיה מסורבל וכבד תנועה, ואילו דוד היה קל, גמיש ומהיר תנועה.
    כיצד התייחס גלית אל דוד?
    הוא לעג לנער הבא להתגרות בו עם מקל ביד. "ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו, כי היה נער ואדמני עם יפה מראה, ויאמר הפלשתי אל דוד: הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות? ויקלל הפלשתי את דוד באלקיו. ויאמר הפלשתי אל דוד: לכה אלי ואתנה את בשרך לעוף השמים ולבהמת השדה" (פס' מב-מד).
    בלבו של גלית נתעורר רגש של בוז לדוד נער יפה ונחמד, שלא נראה כלל כאיש מלחמה. בראותו את המקל ביד דוד אמר לו דרך לעג: האם אתה חושב שאני כלב הבורח כשמניפים עליו מקל. גלית אמר אתה בא אלי במקלות, הרי דוד בא במקל אחד. גלית דבר בלשון רבים מרוב כעס ומרוב הבוז שרחש לדוד. גלית קלל את דוד בשם דגון אלוהיו, ולפי פירוש אחר גלית קלל את אלוקי דוד. ואמר אך תקרב אלי אהרוג אותך ואתן את בשרך למאכל לעופות ולחיות.
    מה הייתה תשובת דוד?
    אני בא למלחמה לא בכלי נשק, אלא בשם ה' צבאות, בכוח שהוא גדול בהרבה מכלי מלחמה כבדים ומשוכללים, כי ה' הוא הקובע את תוצאות המלחמה. הניצחון שאני החלש אנחל עליך הענק הגיבור יוכיח, כי לא גבורת האיש ולא כלי המלחמה הם המקנים את הניצחון אלא ה'. בניצחון שינחיל לי תיענש על החירוף שהשמעת נגד מערכות ישראל.
    "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט (ש"א יד, ו), אמר יהונתן שהעז להתמודד לבדו רק עם נושא כליו במחנה פלשתים. זהו רעיון המבצבץ מתוך כל מעשי הגבורה והניצחונות של בחירי ישראל, לפי המסופר בנביאים ראשונים. ניצחון היחיד על הרבים בכוח אמונתו, אומץ לבו ואהבתו הלוהטת לעמו. תנאי קיומי לעם ישראל המוקף אויבים רבים הזוממים להשמידו.
    סבלנותו של הפלשתי פקעה. עד מתי ישמע את דברי ההבל של הנער הישראלי? הוא הלך לקראת דוד כדי למחצו בכידונו.
    עתה הגיעה שעתו של דוד לפעול: "וימהר דוד וירץ המערכה לקראת הפלשתי" (פס' מח). בזריזות נפלאה שלח בגלית אבן בעזרת קלעו, וכיוון בדייקנות רבה את האבן אל מצחו החשוף של הפלשתי. גלית נפל מעצם המכה והתעלף, מיד קפץ דוד עליו, שלף את חרב גלית מתערה וכרת את ראשו.
    ודאי המומים עמדו שני מחנות היריבים והתבוננו במלחמת הננס נגד הענק ובניצחונו עליו. מעולם לא עמדו זה מול זה במערכה כוחות בלתי שווים
    כבדו-קרב של דוד וגלית.
    עתה הוכרעה הכף לטובת ישראל ומפלת הפלשתים הייתה שלמה. "ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינסו" (פס' נא). הם נסו לצד פלשת, וכמובן לא רצו לקיים את תנאי המלחמה "אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים"
    (פס' ט).
    דוד הציל את כבוד עמו מתבוסה ומחרפה, ויקמו אנשי יהודה ויריעו לאות שמחה על הניצחון. הם רדפו אחר הפלשתים עד עריהם הפילו מהם חללים, בזזו את כל הצידה והנשק שהביאו עימם הפלשתים אל המחנה.
    "ויקח דוד את ראש הפלשתי ויבאהו ירושלם" (פס' נד). לא לירושלים המבוצרת ומוקפת חומה שנפלה בנחלת שבט בנימין (יהו' יח כח) שנקראה יבוס
    (שופ' יט י), אלא ירושלים שישבה פרזות שנפלה בנחלת שבט יהודה
    (יהו' טו סג). היה זה מנהג עמי קדם להסיר את ראשי שרי הצבא של האויב הנופלים במלחמה, ולהראותם לעם בשעת חגיגת הניצחון, כן עשו גם הפלשתים לשאול (לא ט), וכן עשו לוחמי גדעון השופט לעורב וזאב שני שרי מדין (שופ' ז, כה).
    את כלי המלחמה של הפלשתי שם באוהלו בביתו שבבית לחם.
    אוהל הוא בית "אם אבא באהל ביתי" (תה' קלב ג). ייתכן שנכתב אוהל ולא בית כי שם עירו בית לחם. אולי הכוונה למחנה שנטה דוד בירושלים.
    החרב של גלית שהיא לוטה בשמלה נשמרה בנוב עיר הכוהנים (כא, י).
    נראה ששאול לא הכיר את דוד לפני המאורע הזה. יש כאן כנראה חילוף סדר הזמנים. מינויו של דוד כמנגן על כינור בארמון שאול באה אחר מעשה גלית. אולי סיפור מעשה הנגינה קדם כדי לקשר עניין "הרוח הרעה" שירדה על שאול עם ראשית עלייתו של דוד. שאול שואל את אבנר שר הצבא בן מי זה הנער "ויאמר אבנר: חי נפשך המלך, אם ידעתי". יש הסוברים ששאול כן הכיר את דוד, אבל בגלל הרוח הרעה שהייתה עליו שכח מי הוא אביו של דוד.
    ניב
    השכם והערב (פס' טז)
    פירושו: מדי בוקר וערב.
    בהשאלה: באופן תדיר, הרבה פעמים.
    דוגמה: הוא הזהיר אותו השכם והערב שלא ילך בדרך רעה
    נערך לאחרונה על ידי Madrista_Badam, 19-11-2012 בשעה 18:38

  3. 19-11-2012 18:37 #3
    בן
    תאריך הצטרפות
    09-11-12
    שם פרטי
    פרטי לא?
    הודעות
    2,621
    בפרק יח נקרא כיצד הגיב העם על ניצחונו של דוד, וכיצד הגיב שאול וב"ב על הניצחון.
    כששאול נוכח שדוד אינו רק נער יודע נגן, אלא גם גיבור חיל ואיש מלחמה "לא נתנו לשוב בית אביו" (פסוק ב)
    כיצד הגיב יהונתן על ניצחונו של דוד?
    נפשו נקשרה בנפש דוד "ויאהבו יהונתן כנפשו" (פסוק א), "ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו" (פסוק ג). הם כרתו ברית אחווה. נפש יהונתן נקשרה באהבה אמיתית בנפש דוד, זוהי ידידות טהורה שאין דוגמתה בתורה.
    (בבראשית מד ל) כתוב בקשר ליעקב ובנימין: "ונפשו קשורה בנפשו". לאהבה תמה כזו קראו חכמינו אהבה שאינה תלויה בדבר (אבות ה טז).
    ניצחונו של דוד העיב על ניצחונו של יונתן במכמש, ומעתה היה דוד הגיבור הנערץ על העם. יונתן היה עלול לקנא בו, אך הוא גילה אותות של אהבה הוקרה וענווה.
    ומה היו אותות אלה?
    יהונתן פשט מעליו את מעילו. מעיל תפארת של בן מלך ושר צבא ויתנהו לדוד.
    מנהג היה שמושל או אחד מבית המלוכה נותן מבגדיו לשר המוצא חן בעיניו, כך נתן אחשורוש למרדכי לבוש מלכות.
    יהונתן נתן את מדיו - בגדי המלחמה, ואת כלי נשקו חרב וקשת לדוד (בקינתו הזכיר דוד שיהונתן היה קשת מפורסם ש"ב א, כב).הוא גם נתן לו את חגורתו החגורה שבה קושרים את נדן החרב על המותניים (ש"ב כ, ח).
    דוד המשיך לעשות חיל. בכל השליחויות שהטיל שאול עליו השכיל, פועל בשכל ומצליח ככתוב ביהושע א, ח: "כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל". שאול מינהו לעמוד בראש אנשי המלחמה. אולי הכוונה לגדודים היוצאים למשימות מיוחדות."וייטב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול" (פסוק ה). הם לא קנאו בו אף על פי שהיה לו תפקיד חשוב יותר משלהם.
    מנהג קדום היה שנשים קבלו את המנצחים השבים משדה הקרב בשירה "ותקח מרים הנביאה... את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת ותען להם מרים" (שמות טו, כ-כא). "והנה בתו יצאת לקראתו בתפים ובמחלות" (שופטים יא לד), וכך נהגו גם נשות הגויים שכני ישראל. "אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים" (ש"ב א, כ).
    כיצד נהגו נשות ישראל בשוב דוד ואנשי המלחמה מרדיפתם אחרי הפלשתים?
    הן יצאו בשירים ובמחולות השמיעו נעימות בהכאת תופים ובשלישים (כלי זמר כנראה בן שלושה מיתרים). הן שרו "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו".
    בבת אחת התעלה דוד לגיבור לאומי. שירה קטנה זו גלתה לשאול את הסוד הנורא מיהו רעהו הטוב ממנו שאמר הנביא שמואל. "ויחר לשאול מאד, וירע בעיניו הדבר הזה, ויאמר: נתנו לדוד רבבות, ולי נתנו האלפים, ועוד לו אך המלוכה, ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה" (פסוקים ח-ט), כלומר הגבורה נתנה כבר לדוד ואינו חסר עוד אלא את המלוכה.
    אכן ניבא ולא ידע מה ניבא, שהרי דוד כבר נמשח למלך בסתר.
    איזה רגש השתלט על שאול?
    רגש של קנאה ושנאה נוראה. מאז כל בשורה ובשורה על דבר ניצחונותיו של דוד היו כמדקרת חרב ללבו החולה. שאול הצנוע והעניו הפך לאדם אוהב שררה.
    כיצד בקש לנקום בדוד?
    פעמיים ניסה שאול להתנקש בחיי דוד. בפעם הראשונה בהתקפת זעם חולנית בשעה שדוד ניגן לפניו, השליך כנגדו את החנית. הכה בחזקה, כדי שהחנית תעבור דרך גופו ותתקע בקיר שמאחוריו, זו תהיה מכת מוות. בראותו את שאול משליך את החנית קפץ ממקומו הצידה וניצל, וכך חמק לו דוד פעמיים.
    כששאול ראה כי הצליח דוד להשתמט מפניו ולהינצל ממוות הבין כי ה' עזב אותו והיה עם דוד, ולכן פחד מפניו עוד יותר.
    שאול הרחיק את דוד מחמת פחדו ומינהו לשר אלף. מפקד פלוגה של אלף חיילים. תחילה שמש דוד נושא כליו של שאול (שמואל א טז כא), ועתה "ויצא ויבא לפני העם" (פסוק יג). היה יוצא בראשם למלחמה, ובא בראשם מן המלחמה. ככתוב בבמדבר כז, יז: "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין לה רעה".
    פעם אחת ניסה שאול להתנקש בחיי דוד בהטילו בו את חניתו. בפעם השנייה חשש להרגו בידיו כי "כל ישראל ויהודה אהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם" (פסוק טז). הוא החליט לשלחו למלחמה מתוך תקווה כי ייפול בקרב. "ושאול אמר: אל תהי ידי בו, ותהי בו יד פלשתים" (פסוק יז).
    כגמול לניצחונו על גלית הציע שאול לדוד את מרב בתו לאישה. דוד השיב להצעת המלך בענווה. איזה חשיבות יש לחיי ובמה משפחתי נכבדה כי אהיה חתן המלך? מרב לא נתנה לדוד, כי היא נישאה לעדריאל המחלתי. ישנם הטוענים שדוד מאן להתחתן אתה, וישנם הטוענים שאביה סירב לתתה לאדם שאינו נאמן לו. מיכל בתו השנייה של שאול התאהבה בדוד (זו האשה היחידה במקרא שעליה מספר הכתוב שאהבה איש).
    מדוע חשב דוד שלא יוכל להתחתן עם מיכל?
    "הנקלה בעיניכם התחתן במלך? ואנכי איש רש ונקלה" (פסוק כג). כלום חושבים אתם כי קל יהיה לי לשאת את בת המלך? בודאי הוא ידרוש ממני הרבה כסף וידי לא תשיג לתת מוהר רב, כי עני אני. האב היה משיא את בתו כמנהג הקיים במקרא, החתן היה חייב לשלם מוהר, כסף שהיה החתן נותן לאבי הכלה כתנאי לנישואין (בראשית לד, יב; שמות כב, טז).
    שאול קיווה שאהבת מיכל תהיה לדוד למוקש. הוא זמם מזימה, כדי להפילו בחרב הפלשתים. מה הייתה המזימה?
    "ויאמר שאול: כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר, כי במאה ערלות פלשתים,להנקם באיבי המלך, ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים" (פסוק כה). אין המלך חפץ במוהר, אלא במאה ערלות פלשתים, כלומר שיכה מאה פלשתים, ויכרת מהם את ערלותיהם, לראיה כי אכן הרג מאה פלשתים. היה במעשה זה משום בזיון וגנות גדולה לפלשתים, נקמה על מעשה הבזוי שביזה גלית את שאול מלך ישראל.
    דוד קבל את ההצעה. הוא הרג מאתיים פלשתים, כפליים ממה שנדרש ממנו. שאול כבש כעסו ומפח נפשו, ונאלץ להשיא את בתו מיכל לדוד השנוא עליו. שאול אמר לדוד "בשתים תתחתן בי היום", מכיוון שבתי הבכירה נשואה תתחתן בבתי השנייה. אף על פי ששאול היה אויבו של דוד, מיכל לא פסקה מלאהוב אותו.
    השמועות על דבר הצלחת דוד עוררה שוב את קנאתו ויראתו של שאול מפני דוד. "ויאסף שאול לרא מפני דוד עוד, ויהי שאול איב את דוד כל הימים" (פסוק כט). לרגש הקנאה והשנאה נוסף רגש היראה. שאול הבין שזה האיש שעתיד למלוך תחתיו.
    בכל פעם שיצאו פלשתים עם גדודיהם להתנפל על ערי ישראל לשלול שלל, הצליח דוד להכותם יותר מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד.
    ניבים
    הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו (פסוק ז).
    הוראתו: גבורתו של דוד עולה עשרת מונים על זו של שאול.
    בהשאלה: יש לו יתרון רב על רעהו.
    דוגמה: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, אין להשוות את הצלחתו לזו של חברו.
    רש ונקלה (פסוק כג).
    פרושו: עני ובזוי.
    דוגמה: הוא בטלן, סירב לקבל כל עבודה שהציעו לו עד שנעשה רש ונקלה.



    ככל שגברה הצלחתו של דוד וקנה לבבות והערצה, גברה שנאתו של שאול לדוד והיה ירא מפניו וחשד בו. כל הצלחה של דוד הגבירה במלך את
    "הרוח הרעה" שהשתלטה עליו מאז נעזב ע"י שמואל. בדוד ראה יורש לכס המלכות, העתיד להיות לרועץ לו ולביתו.
    בסוף פרק יח ראינו כיצד נהפכה קנאת שאול בדוד לשנאה עמוקה "ויהי שאול אויב את דוד כל הימים". מעתה תהיה לו שאיפה אחת להמית את דוד. מה שגרם לדוד לברוח מחצר המלך.
    בפרק יט נקרא כיצד הצילו מיכל ויונתן את דוד מידי אביהם.
    "וידבר שאול אל יונתן בנו ואל כל עבדיו להמית את דוד" עד כה חשב על כך שאול בלבו, הפעם אומר זאת בגלוי ובפרסיה. הוא דרש מבנו ומעבדיו לשתף אתו פעולה ברצח דוד, שבו ראה את אויבו המסוכן, כך נהפכה אהבת שאול לדוד (טז, כא) לשנאת מוות.
    ומה לא העלה שאול בדעתו באותה שעה?
    שנוצר קשר של ידידות עמוקה בין בנו יונתן ובין דוד. יונתן "אשר חפץ בדוד מאד" יעשה הכל, כדי לסכל את מזימת אביו ויסייע לדוד להימלט מפני חמתו של אביו המלך.
    מה הייתה פעולתו הראשונה של יונתן להצלת דוד?
    יונתן הזהיר את דוד שלא יבוא למחרת בבוקר אל בית המלך כמנהגו, אלא יתחבא במקום נסתר, ויהונתן יצא עם אביו אל השדה אשר בסביבתו דוד מסתתר. יונתן ישכנע את אביו שדוד אינו אויבו ואינו חורש מזימות נגדו, להפך דוד דורש טובתו של שאול. שאול חוטא בחשדו באדם ישר כדוד, הלא דוד הציל את ישראל "וישם את נפשו בכפו ויך את הפלשתי, ויעש ה' תשועה גדולה לכל ישראל, ראית ותשמח, ולמה תחטא בדם נקי להמית את דוד חינם?" (פס' ה).
    האם הצליח יונתן לשכנע את שאול?
    נראה שהדברים הכנים האלה שכנעו את שאול שאכן דוד חף מפשע. שאול נשבע "חי ה' אם ימות" (פס' ו).
    וכך חלפה לפי שעה הסכנה לחיי דוד.
    "ויקרא יהונתן לדוד ויגד לו יהונתן את כל הדברים האלה, ויבא יהונתן את דוד אל שאול ויהי לפניו כאתמול שלשום" (פס' ז). כלומר משרתו כרגיל. יוצא ובא בראש גדודו לפני העם, ומנגן לפני שאול.
    "ותוסף המלחמה להיות, ויצא דוד וילחם בפלשתים ויך בהם מכה גדולה, וינסו מפניו" (פס' ח).
    ניצחונו של דוד על הפלשתים עורר שוב את קנאתו של שאול ורוחו הרעה שבה אליו, שנאתו לדוד המהולה בפחד מפניו גברה בהתקפת זעם חולנית. בשעה שדוד ניגן לפניו ניסה להמיתו בחנית כבפעם הראשונה, אך החטיא את המטרה ודוד ניצל ממוות. בפעם הראשונה עשה עצמו המלך כאילו הוא מתאמן בהטלת החנית למטרה, ודוד נטה ממנו בזריזות. הפעם הבין דוד ששאול רוצה לפגוע בו.
    במה נוכח עתה דוד?
    שאין לסמוך על שבועתו של המלך החולה בנפשו.
    לאן נמלט דוד?
    אל ביתו, אל מיכל אשתו.
    אך גם בביתו לא מצא מקלט מקנאת המלך. שאול העריץ התנכל לחתנו להמיתו. שלח מלאכים אל בית דוד עוד באותו לילה. מלאכים אלה שמרו על פתח ביתו, כדי שלא יצא מן הבית. הם תכננו להמיתו בבוקר. כנראה ששאול לא רצה להמיתו בלילה לעיני בתו, אפשר שהתכוון להביא את דוד לדין ולהמיתו כמורד במלכות.
    מי הפר את מזימתו של שאול?
    מיכל בתו שגברה אהבתה לאישה על אהבתה לאביה.
    מיכל הרגישה בשלוחי המלך השומרים על הבית כיצד הצילה את דוד?
    היא המרתה את פי אביה ומילטה את דוד. מיכל אמרה לדוד "אם אינך ממלט את נפשך הלילה, מחר אתה מומת" (פס' יא). היא הורידה אותו בחבל בעד החלון וילך ויברח. מיכל הבינה שעליה לתת לדוד שהות להתרחק מביתו, כדי שרודפיו לא יוכלו לתפסו, משום כך החליטה להוליך שולל את אביה ע"י מעשה הסוואה.היא הניחה במיטתו של דוד מן תרפים, פסלים העשויים כדמות גוף אדם, כדי שראש הפסל שעל המיטה יראה כראש אדם. שמה כביר עזים למראשותיו, כר קלוע משערות עזים הדומות לשערות דוד. את גוף הפסל כיסתה בבגד למען יאמינו עבדי שאול בבואם, כי דוד החולה הוא השוכב שם, ועד שיוודע הדבר יספיק דוד להימלט.
    כאשר הודיעו השליחים לשאול כי דוד אינו יוצא מן הבית שלח לקחתו מביתו ולהביאו אליו.
    מה אמרה מיכל לשליחים?
    דוד חולה הוא אינו יכול לבוא.
    מששמע שאול את דברי מיכל שלחם שוב שיראו את דוד, ואם הוא באמת חולה ואינו יכול ללכת, יביאוהו כמו שהוא אל שאול כשהוא שוכב במיטתו, כדי שיוכל להמיתו, וכשבאו שליחי המלך לקחת את המיטה, נתברר שבמקום דוד נמצאים במיטה תרפים וכביר עזים.
    ומי אשם בדבר?
    בתו עצמו ובשרו, היא שהוליכה אותו שולל
    נערך לאחרונה על ידי Madrista_Badam, 19-11-2012 בשעה 18:38

  4. 19-11-2012 19:45 #4
    בן
    תאריך הצטרפות
    27-09-12
    שם פרטי
    SnipEr
    הודעות
    450
    ציטוט פורסם במקור על ידי fxpuser111 צפה בהודעה
    בפרק יח נקרא כיצד הגיב העם על ניצחונו של דוד, וכיצד הגיב שאול וב"ב על הניצחון.
    כששאול נוכח שדוד אינו רק נער יודע נגן, אלא גם גיבור חיל ואיש מלחמה "לא נתנו לשוב בית אביו" (פסוק ב)
    כיצד הגיב יהונתן על ניצחונו של דוד?
    נפשו נקשרה בנפש דוד "ויאהבו יהונתן כנפשו" (פסוק א), "ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו" (פסוק ג). הם כרתו ברית אחווה. נפש יהונתן נקשרה באהבה אמיתית בנפש דוד, זוהי ידידות טהורה שאין דוגמתה בתורה.
    (בבראשית מד ל) כתוב בקשר ליעקב ובנימין: "ונפשו קשורה בנפשו". לאהבה תמה כזו קראו חכמינו אהבה שאינה תלויה בדבר (אבות ה טז).
    ניצחונו של דוד העיב על ניצחונו של יונתן במכמש, ומעתה היה דוד הגיבור הנערץ על העם. יונתן היה עלול לקנא בו, אך הוא גילה אותות של אהבה הוקרה וענווה.
    ומה היו אותות אלה?
    יהונתן פשט מעליו את מעילו. מעיל תפארת של בן מלך ושר צבא ויתנהו לדוד.
    מנהג היה שמושל או אחד מבית המלוכה נותן מבגדיו לשר המוצא חן בעיניו, כך נתן אחשורוש למרדכי לבוש מלכות.
    יהונתן נתן את מדיו - בגדי המלחמה, ואת כלי נשקו חרב וקשת לדוד (בקינתו הזכיר דוד שיהונתן היה קשת מפורסם ש"ב א, כב).הוא גם נתן לו את חגורתו החגורה שבה קושרים את נדן החרב על המותניים (ש"ב כ, ח).
    דוד המשיך לעשות חיל. בכל השליחויות שהטיל שאול עליו השכיל, פועל בשכל ומצליח ככתוב ביהושע א, ח: "כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל". שאול מינהו לעמוד בראש אנשי המלחמה. אולי הכוונה לגדודים היוצאים למשימות מיוחדות."וייטב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול" (פסוק ה). הם לא קנאו בו אף על פי שהיה לו תפקיד חשוב יותר משלהם.
    מנהג קדום היה שנשים קבלו את המנצחים השבים משדה הקרב בשירה "ותקח מרים הנביאה... את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת ותען להם מרים" (שמות טו, כ-כא). "והנה בתו יצאת לקראתו בתפים ובמחלות" (שופטים יא לד), וכך נהגו גם נשות הגויים שכני ישראל. "אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים" (ש"ב א, כ).
    כיצד נהגו נשות ישראל בשוב דוד ואנשי המלחמה מרדיפתם אחרי הפלשתים?
    הן יצאו בשירים ובמחולות השמיעו נעימות בהכאת תופים ובשלישים (כלי זמר כנראה בן שלושה מיתרים). הן שרו "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו".
    בבת אחת התעלה דוד לגיבור לאומי. שירה קטנה זו גלתה לשאול את הסוד הנורא מיהו רעהו הטוב ממנו שאמר הנביא שמואל. "ויחר לשאול מאד, וירע בעיניו הדבר הזה, ויאמר: נתנו לדוד רבבות, ולי נתנו האלפים, ועוד לו אך המלוכה, ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה" (פסוקים ח-ט), כלומר הגבורה נתנה כבר לדוד ואינו חסר עוד אלא את המלוכה.
    אכן ניבא ולא ידע מה ניבא, שהרי דוד כבר נמשח למלך בסתר.
    איזה רגש השתלט על שאול?
    רגש של קנאה ושנאה נוראה. מאז כל בשורה ובשורה על דבר ניצחונותיו של דוד היו כמדקרת חרב ללבו החולה. שאול הצנוע והעניו הפך לאדם אוהב שררה.
    כיצד בקש לנקום בדוד?
    פעמיים ניסה שאול להתנקש בחיי דוד. בפעם הראשונה בהתקפת זעם חולנית בשעה שדוד ניגן לפניו, השליך כנגדו את החנית. הכה בחזקה, כדי שהחנית תעבור דרך גופו ותתקע בקיר שמאחוריו, זו תהיה מכת מוות. בראותו את שאול משליך את החנית קפץ ממקומו הצידה וניצל, וכך חמק לו דוד פעמיים.
    כששאול ראה כי הצליח דוד להשתמט מפניו ולהינצל ממוות הבין כי ה' עזב אותו והיה עם דוד, ולכן פחד מפניו עוד יותר.
    שאול הרחיק את דוד מחמת פחדו ומינהו לשר אלף. מפקד פלוגה של אלף חיילים. תחילה שמש דוד נושא כליו של שאול (שמואל א טז כא), ועתה "ויצא ויבא לפני העם" (פסוק יג). היה יוצא בראשם למלחמה, ובא בראשם מן המלחמה. ככתוב בבמדבר כז, יז: "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין לה רעה".
    פעם אחת ניסה שאול להתנקש בחיי דוד בהטילו בו את חניתו. בפעם השנייה חשש להרגו בידיו כי "כל ישראל ויהודה אהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם" (פסוק טז). הוא החליט לשלחו למלחמה מתוך תקווה כי ייפול בקרב. "ושאול אמר: אל תהי ידי בו, ותהי בו יד פלשתים" (פסוק יז).
    כגמול לניצחונו על גלית הציע שאול לדוד את מרב בתו לאישה. דוד השיב להצעת המלך בענווה. איזה חשיבות יש לחיי ובמה משפחתי נכבדה כי אהיה חתן המלך? מרב לא נתנה לדוד, כי היא נישאה לעדריאל המחלתי. ישנם הטוענים שדוד מאן להתחתן אתה, וישנם הטוענים שאביה סירב לתתה לאדם שאינו נאמן לו. מיכל בתו השנייה של שאול התאהבה בדוד (זו האשה היחידה במקרא שעליה מספר הכתוב שאהבה איש).
    מדוע חשב דוד שלא יוכל להתחתן עם מיכל?
    "הנקלה בעיניכם התחתן במלך? ואנכי איש רש ונקלה" (פסוק כג). כלום חושבים אתם כי קל יהיה לי לשאת את בת המלך? בודאי הוא ידרוש ממני הרבה כסף וידי לא תשיג לתת מוהר רב, כי עני אני. האב היה משיא את בתו כמנהג הקיים במקרא, החתן היה חייב לשלם מוהר, כסף שהיה החתן נותן לאבי הכלה כתנאי לנישואין (בראשית לד, יב; שמות כב, טז).
    שאול קיווה שאהבת מיכל תהיה לדוד למוקש. הוא זמם מזימה, כדי להפילו בחרב הפלשתים. מה הייתה המזימה?
    "ויאמר שאול: כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר, כי במאה ערלות פלשתים,להנקם באיבי המלך, ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים" (פסוק כה). אין המלך חפץ במוהר, אלא במאה ערלות פלשתים, כלומר שיכה מאה פלשתים, ויכרת מהם את ערלותיהם, לראיה כי אכן הרג מאה פלשתים. היה במעשה זה משום בזיון וגנות גדולה לפלשתים, נקמה על מעשה הבזוי שביזה גלית את שאול מלך ישראל.
    דוד קבל את ההצעה. הוא הרג מאתיים פלשתים, כפליים ממה שנדרש ממנו. שאול כבש כעסו ומפח נפשו, ונאלץ להשיא את בתו מיכל לדוד השנוא עליו. שאול אמר לדוד "בשתים תתחתן בי היום", מכיוון שבתי הבכירה נשואה תתחתן בבתי השנייה. אף על פי ששאול היה אויבו של דוד, מיכל לא פסקה מלאהוב אותו.
    השמועות על דבר הצלחת דוד עוררה שוב את קנאתו ויראתו של שאול מפני דוד. "ויאסף שאול לרא מפני דוד עוד, ויהי שאול איב את דוד כל הימים" (פסוק כט). לרגש הקנאה והשנאה נוסף רגש היראה. שאול הבין שזה האיש שעתיד למלוך תחתיו.
    בכל פעם שיצאו פלשתים עם גדודיהם להתנפל על ערי ישראל לשלול שלל, הצליח דוד להכותם יותר מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד.
    ניבים
    הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו (פסוק ז).
    הוראתו: גבורתו של דוד עולה עשרת מונים על זו של שאול.
    בהשאלה: יש לו יתרון רב על רעהו.
    דוגמה: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, אין להשוות את הצלחתו לזו של חברו.
    רש ונקלה (פסוק כג).
    פרושו: עני ובזוי.
    דוגמה: הוא בטלן, סירב לקבל כל עבודה שהציעו לו עד שנעשה רש ונקלה.



    ככל שגברה הצלחתו של דוד וקנה לבבות והערצה, גברה שנאתו של שאול לדוד והיה ירא מפניו וחשד בו. כל הצלחה של דוד הגבירה במלך את
    "הרוח הרעה" שהשתלטה עליו מאז נעזב ע"י שמואל. בדוד ראה יורש לכס המלכות, העתיד להיות לרועץ לו ולביתו.
    בסוף פרק יח ראינו כיצד נהפכה קנאת שאול בדוד לשנאה עמוקה "ויהי שאול אויב את דוד כל הימים". מעתה תהיה לו שאיפה אחת להמית את דוד. מה שגרם לדוד לברוח מחצר המלך.
    בפרק יט נקרא כיצד הצילו מיכל ויונתן את דוד מידי אביהם.
    "וידבר שאול אל יונתן בנו ואל כל עבדיו להמית את דוד" עד כה חשב על כך שאול בלבו, הפעם אומר זאת בגלוי ובפרסיה. הוא דרש מבנו ומעבדיו לשתף אתו פעולה ברצח דוד, שבו ראה את אויבו המסוכן, כך נהפכה אהבת שאול לדוד (טז, כא) לשנאת מוות.
    ומה לא העלה שאול בדעתו באותה שעה?
    שנוצר קשר של ידידות עמוקה בין בנו יונתן ובין דוד. יונתן "אשר חפץ בדוד מאד" יעשה הכל, כדי לסכל את מזימת אביו ויסייע לדוד להימלט מפני חמתו של אביו המלך.
    מה הייתה פעולתו הראשונה של יונתן להצלת דוד?
    יונתן הזהיר את דוד שלא יבוא למחרת בבוקר אל בית המלך כמנהגו, אלא יתחבא במקום נסתר, ויהונתן יצא עם אביו אל השדה אשר בסביבתו דוד מסתתר. יונתן ישכנע את אביו שדוד אינו אויבו ואינו חורש מזימות נגדו, להפך דוד דורש טובתו של שאול. שאול חוטא בחשדו באדם ישר כדוד, הלא דוד הציל את ישראל "וישם את נפשו בכפו ויך את הפלשתי, ויעש ה' תשועה גדולה לכל ישראל, ראית ותשמח, ולמה תחטא בדם נקי להמית את דוד חינם?" (פס' ה).
    האם הצליח יונתן לשכנע את שאול?
    נראה שהדברים הכנים האלה שכנעו את שאול שאכן דוד חף מפשע. שאול נשבע "חי ה' אם ימות" (פס' ו).
    וכך חלפה לפי שעה הסכנה לחיי דוד.
    "ויקרא יהונתן לדוד ויגד לו יהונתן את כל הדברים האלה, ויבא יהונתן את דוד אל שאול ויהי לפניו כאתמול שלשום" (פס' ז). כלומר משרתו כרגיל. יוצא ובא בראש גדודו לפני העם, ומנגן לפני שאול.
    "ותוסף המלחמה להיות, ויצא דוד וילחם בפלשתים ויך בהם מכה גדולה, וינסו מפניו" (פס' ח).
    ניצחונו של דוד על הפלשתים עורר שוב את קנאתו של שאול ורוחו הרעה שבה אליו, שנאתו לדוד המהולה בפחד מפניו גברה בהתקפת זעם חולנית. בשעה שדוד ניגן לפניו ניסה להמיתו בחנית כבפעם הראשונה, אך החטיא את המטרה ודוד ניצל ממוות. בפעם הראשונה עשה עצמו המלך כאילו הוא מתאמן בהטלת החנית למטרה, ודוד נטה ממנו בזריזות. הפעם הבין דוד ששאול רוצה לפגוע בו.
    במה נוכח עתה דוד?
    שאין לסמוך על שבועתו של המלך החולה בנפשו.
    לאן נמלט דוד?
    אל ביתו, אל מיכל אשתו.
    אך גם בביתו לא מצא מקלט מקנאת המלך. שאול העריץ התנכל לחתנו להמיתו. שלח מלאכים אל בית דוד עוד באותו לילה. מלאכים אלה שמרו על פתח ביתו, כדי שלא יצא מן הבית. הם תכננו להמיתו בבוקר. כנראה ששאול לא רצה להמיתו בלילה לעיני בתו, אפשר שהתכוון להביא את דוד לדין ולהמיתו כמורד במלכות.
    מי הפר את מזימתו של שאול?
    מיכל בתו שגברה אהבתה לאישה על אהבתה לאביה.
    מיכל הרגישה בשלוחי המלך השומרים על הבית כיצד הצילה את דוד?
    היא המרתה את פי אביה ומילטה את דוד. מיכל אמרה לדוד "אם אינך ממלט את נפשך הלילה, מחר אתה מומת" (פס' יא). היא הורידה אותו בחבל בעד החלון וילך ויברח. מיכל הבינה שעליה לתת לדוד שהות להתרחק מביתו, כדי שרודפיו לא יוכלו לתפסו, משום כך החליטה להוליך שולל את אביה ע"י מעשה הסוואה.היא הניחה במיטתו של דוד מן תרפים, פסלים העשויים כדמות גוף אדם, כדי שראש הפסל שעל המיטה יראה כראש אדם. שמה כביר עזים למראשותיו, כר קלוע משערות עזים הדומות לשערות דוד. את גוף הפסל כיסתה בבגד למען יאמינו עבדי שאול בבואם, כי דוד החולה הוא השוכב שם, ועד שיוודע הדבר יספיק דוד להימלט.
    כאשר הודיעו השליחים לשאול כי דוד אינו יוצא מן הבית שלח לקחתו מביתו ולהביאו אליו.
    מה אמרה מיכל לשליחים?
    דוד חולה הוא אינו יכול לבוא.
    מששמע שאול את דברי מיכל שלחם שוב שיראו את דוד, ואם הוא באמת חולה ואינו יכול ללכת, יביאוהו כמו שהוא אל שאול כשהוא שוכב במיטתו, כדי שיוכל להמיתו, וכשבאו שליחי המלך לקחת את המיטה, נתברר שבמקום דוד נמצאים במיטה תרפים וכביר עזים.
    ומי אשם בדבר?
    בתו עצמו ובשרו, היא שהוליכה אותו שולל
    מה אתה רציני איתי מנראלך אני יקרא את כל זה <>

  5. 19-11-2012 20:05 #5
    בן
    תאריך הצטרפות
    09-11-12
    שם פרטי
    פרטי לא?
    הודעות
    2,621
    ציטוט פורסם במקור על ידי xSniper צפה בהודעה
    מה אתה רציני איתי מנראלך אני יקרא את כל זה <>
    אתה ביקשת

  6. 19-11-2012 23:42 #6
    בן
    תאריך הצטרפות
    27-09-12
    שם פרטי
    SnipEr
    הודעות
    450
    ציטוט פורסם במקור על ידי fxpuser111 צפה בהודעה
    אתה ביקשת
    ביקשתי קצת מפורט ולעניין .

  7. 24-11-2012 20:58 #7

  8. 25-11-2012 16:25 #8
    בן
    תאריך הצטרפות
    06-08-12
    שם פרטי
    UHTA
    הודעות
    4,915
    פרק י"ז: ישראל ופלשתים נאספים למלחמה. גולית, לוחם פלישתי עטור כלי מלחמה, מציע שילחם מולו אדם, והעם המפסיד יהיו לעבדים לעם המנצח. דוד מבקר את אחיו ושומע ששאול מציע שמי שינצח את גולית יקבל את בתו לאישה, יהיה עשיר ושמשפחתו תהיה פטורה ממיסי המלך. דוד מציע את עצמו להלחם בגולית. גולית מבזה את דוד ומקלל את אלהיו, ודוד עונה לו שהוא (גולית) בא בחרבות אך הוא (דוד) בא בשם ה'. דוד זורק אבן שפוגעת במצחו של גולית. גולית נופל ודוד כורת את ראשו עם חרבו של גולית. דוד עולה לירושלים עם ראש גולית וחרבו.

    פרק י"ח: דוד ויונתן מתחברים וכורתים ביניהם ברית. יונתן נותן לדוד את מעילו, חרבו וקשתו. שאול לוקח את דוד לביתו וממנה אותו על אנשי המלחמה. כשחוזר דוד מהמערכה, יוצאות הנשים בשירים וריקודים. שירתם, "היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" גורמת לשאול לקנא בדוד. לאחר ששורה על שאול רוח רעה ודוד מנגן לו, שאול מנסה להרוג אותו פעמיים על ידי הטלת חרבו עליו אך אינו מצליח. שאול מבטיח לדוד את מירב, בתו, אך ברגע האחרון נותן אותה לעדריאל המחולתי. מיכל, בתו האחרת של שאול, אוהבת את דוד. עבדי שאול משכנעים את דוד לקחת את מיכל לאשה. שאול מתנה את הנישואים עם בתו בכך שדוד יביא לו מאה עורלות פלשתים. דוד הורג מאתים פלשתים, מביא את עורלותיהם לשאול ומתחתן עם מיכל.

    פרק י"ט: שאול מבקש להמית את דוד. יונתן מזהיר את דוד ומשכנע את שאול לחזור בו מתוכניתו. שאול משתכנע ומחזיר את דוד לשרתו. לאחר שדוד מכה שוב בפלשתים, רוח רעה שורה על שאול והוא מנסה להרוג את דוד על ידי הטלת חנית עליו. הוא מפספס ודוד בורח. שאול שולח מלאכים לשמור על בית דוד ולהמית אותו בבוקר, אך מיכל מגלה לו כך והוא בורח מחלון ביתו בעזרתה. היא מסווה את מיטת דוד בעזרת פסלים. שאול מגלה את התרמית ומיכל מסבירה שעזרה לדוד כי דוד איים להורגה. דוד בורח לשמואל. שאול מגלה זאת ושולח קבוצות של מלאכים להביא אותו, אך המלאכים מצטרפים למתנבאים כך ששאול נאלץ לבוא בעצמו. כאשר הוא מגיע, גם הוא מתנבא.

    תהנה !
    רק בשבילך הפועל כתבנו שיר

מקרא דרגות:  » יו"ר » מנכ"ל » מנהל ראשי » מפקח » מנהל פורום » צוות פרוייקטים » צוות סיקורים » משתמש כבוד » היכל התהילה » Champ » משקיען כבוד » Winner