fxp
שחזור סיסמה הרשמה
  • הודעות
  • אשכולות
  • רשומים
  • מחוברים כרגע
הרשמה לאתר
תגיות: כיתה, כיתה ה, כיתה י, מבחן, מבחן בהיסטוריה כיתה
עזרה|

מבחן בהיסטוריה (כיתה-ט')

  1. 05-03-2013 22:32 #1
    בן
    תאריך הצטרפות
    20-08-12
    שם פרטי
    יוסי
    הודעות
    71
    חבר'ה אני ממש צריך את עזרתכם השבוע הזה יש לי מבחן בהיסטורה,מועד ב' בתנ"ך,ומדעים...
    מה הכי חשוב לי זה היסטוריה.
    אני צריך שתסכמו לי או משהו בבקשה :-(
    אז ככה:הלאומיות באירופה במאה ה-19;
    *מושגים בסיסים:לאום,לאומיות(אתנית ופוליטית)
    תודעה לאומית,תנועה לאומית,אידיאולוגיה.
    *גורמים לצמיחת הלאומיות:כל ששת הגורמים.

    התנועה הציונית באירופה במאה ה-19:
    *הגורמים לצמיחת הציונות(כל ארבעת הגורמים).
    *הרצל וספרו "מדינת היהודים"
    *קונגרס באזל-תוכנית+אמצעים
    *מוסדות התנועה הציונית,הזרמים בציונות-מעשים,מדינית רוחנית וסינתטית.

    בבקשה אני גם ככה לא יציב בבית ספר ועם אני לא ישתפר בציונים אני פשוט עף מהבצפר,אז בבקשה תעזרו לי

  2. 06-03-2013 00:54 #2
    בן
    תאריך הצטרפות
    09-08-12
    הודעות
    5,339
    לאום – קבוצה לאומית בעלת זהות משותפת , השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית, בזיקה לטריטוריה מסוימת . בלאום קיימים יסודות משותפים לבני הלאום המאחדים את הלאום ומייחדים אותו מקבוצות אחרות. יסודות אלה בחלקם אינם פרי בחירה כמו: שפה, מוצא, תרבות, היסטוריה משותפת , תרבות וחלקם של היסודות הם פרי בחירה כמו אידיאולוגיה וערכים משותפים המאחדים גם הם את הקבוצה ומבטאים את הרצון המשותף להתלכד ויוצרים את הלאום.

    לאומיות - שילוב של רגש לאומי כלומר תחושת ההשתייכות ללאום ודבקות בו לבין מדינה – מסגרת מדינית פוליטית. הלאומיות של עם ממומשת ברגע שהוא משיג מדינת לאום ריבונית. תחושת שייכות והזדהות של קבוצת אנשים גדולה (עם), השואפת לחיות בצורה חופשית במדינה עצמאית.

    תנועה לאומית – תנועה המבטאת נאמנות ללאום (אומה) ומבקשת להביא את הלאום לעצמאות מדינית ולריבונות.
    תנועה לאומית פועלת לשחרור ולגיבוש זהות קולקטיבית של העם סביב מרכיבים כמו: טריטוריה, שפה, היסטוריה משותפת, סמלים ותרבות.

    המאפיינים, המרכיבים, של הלאומיות המודרנית
    v מן ההיבט הפוליטי- הלאומיות מערערת על הלגיטימיות של מוקדי הכוח הקודמים- שושלות המלוכה, האצולה והכנסייה, ודורשת להעביר את מוקדי הכוח והשלטון ללאום. שאיפת הלאום היא לבטא את עצמו בצורה פוליטית, באמצעות הקמת מדינה עצמאית.
    v מן ההיבט החברתי- הלאומיות, המבטאת את תחושת השייכות והנאמנות ללאום, היא מגשרת על פני הבדלים כגון פערים חברתיים, פערים כלכליים ומסורות אזוריות.
    v מן ההיבט התרבותי- הזהות הלאומית מתגבשת בדרך כלל סביב מולדת, אליה קשור הלאום, ובה נוצרה הזהות הלאומית. הלאומיות מחייה מסורות קיימות ומעשירה אותן. תרבות הלאום מורכבת מסמלים לאומיים -הסמלים הלאומיים ( דגל, המנון וכו') מאפשרים ללכד את העם והם משמשים אמצעי חינוכי לטיפוח רגש לאומי ולהעברת מורשת העם מדור לדור.
    מיתוסים, סיפורים, שפה, זיקה לדת, זיכרון היסטורי, טיפוח אתרי זיכרון, שירים, תלבושות מסורתיות, מאכלים.



    מהי "לאומיות אתנית" ומהי "לאומיות פוליטית"?
    לאומיות אתנית לאומיות אתנית פירושה התגבשות של הלאום על בסיס מאפיינים אתניים כמו שפה, מוצא והיסטוריה משותפים.מאפיינים אלו אינם פרי בחירה.
    לעומתה לאומיות פוליטית פירושה התגבשות של לאומיות על בסיס אידיאולוגיה משותפת או ערכים פוליטיים משותפים. מאפיינים אלו הם פרי בחירה.
    מהו הדומה בין לאומיות אתנית ולאומיות פוליטית?

    • בשתיהן הלאומיות מבוססת על יסודות המשותפים לבני הלאום.
    • בשתיהן בני הקבוצה שואפים להגדרה עצמית, להקמת מדינתם הריבונית

    ההבדלים בין לאומיות אתנית ולאומיות פוליטית
    לאומיות אתנית מבוססת על יסודות אתניים מוצא, שפה, היסטוריה, תרבות, דת, מסורת ,יסודות שאינם פרי בחירה. ואילו לאומיות פוליטית מבוססת על ערכים, אידיאולוגיה, רעיונות פוליטיים, יסודות שבם פרי בחירה.

    הגורמים לצמיחתן ולגיבושן של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה- 19
    במהלך המאה ה- 19 התגבשו ברחבי אירופה תנועות לאומיות ששאפו להשיג לעמים שלהן עצמאות, שאפו להשיג לעמים שלהם מדינה.
    1. הגורמים הרעיוניים שסייעו לגיבוש הלאומיות
    א. רעיונות תנועת ההשכלה:
    תנועת ההשכלה היא תנועה חברתית-רעיונית שצמחה באירופה במאה ה- 18. היא תנועה של משכילים, סופרים, מדענים, פילוסופים שהחלו למתוח ביקורת על הסדר החברתי והפוליטי שהיה קיים באירופה ("הסדר הישן"). זהו היה סדר המבוסס על שלטון בלתי מוגבל של המלכים, חברה בעלת מעמדות ללא שוויון- האצולה והכמורה שהיוו מיעוט זכו לזכויות רבות ואילו רוב האוכלוסייה (המעמד הפשוט) שילם מיסים רבים וכמעט ללא זכויות. הכנסייה שלטה על חייהם ומחשבותיהם של האנשים.
    המשכילים טענו שסדר זה הוא מעוות ונוגד את השכל והתבונה האנושית.
    הרעיונות :
    א. תנועת ההשכלה העמידה את האדם במרכז ולא את האל וטענה כי כל בני האדם נולדו חופשיים (חירות) ושווים (שוויון) בזכויותיהם ולכולם זכויות טבעיות- לחיים, חירות וקניין (רכוש). האדם אחראי לגורלו.
    ב. המשכילים טענו כי השלטון צריך לקבל את סמכותו מהעם. רק העם יקבע את צורת השלטון הראויה לו- עקרון שלטון העם.
    ג. תנועת ההשכלה יצאה כנגד הכנסייה. היא הדגישה את השכל והתבונה והתנגדה לאורח החיים הדתי המנוהל על ידי הכנסייה.

    המשכילים קראו לבני האדם להשתמש בשכלם, להטיל ספק בדעות ואמונות מקובלות, לערער על כתבי הקודש, לחשוב באופן עצמאי ולא להיכנע לתכתיבי הכנסייה, כי מקור הידע הוא באדם החושב ולא בכנסייה.
    הקשר ללאומיות : התנועות הלאומיות הושפעו מרעיונות החירות, השוויון וריבונות העם, עליהם דיברו המשכילים. התנועות הלאומיות טענו שמאחר ובני האדם נולדו חופשיים ושווים בזכויותיהם- גם עמים זכאים לחירות לאומית ולאף עם אין זכות לשלוט על עם אחר וכל עם זכאי לקבוע בעצמו את צורת השלטון המתאימה לו- ריבונות העם.

    ב. רעיונות התנועה הרומנטית
    תנועה שהתפתחה לאחר הופעת תנועת ההשכלה, בסוף המאה ה-18(סופרים ומשוררים כמו גטה בגרמניה וביירון באנגליה ).
    · תנועה זו הדגישה את הרגש והדמיון.
    · התנועה דגלה בחזרה לעבר בה חי אדם בהרמוניה עם הטבע.
    · התנועה חיפשה אחר המיוחד והשונה בכל עם. המיוחד – המשותף לבני אותו עם, השונה – המייחד אותם מעמים אחרים. בכך הדגישו כי אלה שיש להם תרבות משותפת ראוי שיהיה להם שלטון משותף.
    הקשר ללאומיות :התנועות הלאומיות הושפעו מתנועה זו בכך שגם הן הדגישו את המיוחד בכל אומה ,תוך רצון לחזור לתקופת הגדוּלה של כל עם – כלומר לעבר המפואר. טיפוח הקשר של בני האדם עם העבר של הלאום באמצעות אגדות עם, מיתוסים, שירה, פולקלור


    1. מהפכות שהובילו לצמיחת התנועות הלאומיות במאה ה- _19 (גורמים פוליטיים ומדיניים).

    א. המהפכה הצרפתית וכיבושיי נפוליאון
    המהפכה הצרפתית שינתה את פני ההיסטוריה המודרנית. עד המהפכה היו למעלה מ90% מהצרפתים חסרי זכויות ביחס ביחס למעמדות העליונים : הכנסיה האצילים ומשפחת המלוכה. המהפכה הייתה אלימה ובסיומה הכריזו בני "המעמד השלישי" (רוב העם חסרי הזכויות) כעל "האספה הלאומית" של נציגי העם הצרפתי. תחת הסיסמה: חירות, שוויון ואחווה, החל המרד שבסיומו בוטל הסדר הישן והעם הפך להיות הריבון עם זכויות שוות לכולם. המורדים פרסמו את הצהרת זכויות האדם והאזרח וכך לראשונה הוכרו זכויות האדם במסמך רשמי.
    11 שנים לאחר המהפכה הצרפתית עלה לשלטון בצרפת נפוליון בונפרטה שהכתיר עצמו לקיסר בשנת 1804, ובשם השאיפה להחדיר את רעיונות המהפכה לכל מקום, ולשחרר את עמי אירופה מעול עריצות המשטר הישן, יצא למסע כיבושים באירופה. בכל מקום שנפוליאון כבש, הוא ביטל את המשטרים האבסולוטיים (מלך יחיד ששולט על כל תחומי החיים) והפיץ את רעיונות המהפכה הצרפתית: "חופש, שוויון ואחווה".
    תחילה, העמים הכבושים, ראו בנפוליאון משחרר מפניי המשטרים האבסולוטים, אך מהר מאוד התברר להם שהם החליפו את המשטרים האבסולוטיים בדיקטטורה של נפוליאון- הוא כפה על עמים לפרנס את צבאו ואף להילחם בעבורו.
    בשלב מסוים, העמים שנפוליאון כבש יצאו נגדו בשם הרעיונות שהוא הפיץ. הם ראו בו כובש זר ונלחמו בו כדי להשיג את החירות שלהם.
    הקשר ללאומיות: מצד אחד, נפוליאון הפיץ את רעיונות המהפכה לכלל העמים אותם הוא כבש ובכך עודד את התאגדות האנשים סביב הלאומיות הליברלית, אך מצד שני, בשלב מאוחר יותר, עורר את כעסם והתנגדותם לשלטונו הדיקטטורי. התנגדות זו איחדה את האנשים, איחדה את אותו לאום נגד הכיבוש הצרפתי.


    1. המהפכה התעשייתית ותהליכי המודרניזציה:

    המהפכה התעשייתית החלה באנגליה במאה ה- 18 והתפשטה בהדרגה לארצות נוספות באירופה. היא הביאה לשינויים כלכליים, חברתיים ופוליטיים. אוכלוסיית אירופה גדלה מאוד והחברה הפכה מחברה חקלאית-כפרית-שמרנית לחברה תעשייתית-עירונית-מודרנית. התפתחות התעשייה גרמה למעבר המוני של אנשים מהכפר אל העיר (תהליך העיור).
    הקשר ללאומיות: מיליוני האיכרים שעברו מהכפרים אל הערים, נקלעו למשבר. הם נעקרו מהקהילות הכפריות שלהם ובערים הם הרגישו בודדים. הם חיפשו מסגרת להשתייך אליה. הלאומיות היוותה להם מסגרת מתאימה. הלאומיות נתנה לאנשים תחושת שייכות חדשה- שייכות לאומית והעניקה ביטחון וגאווה ובכך הפכה למוקד הזדהות עבור ההמון.
    בנוסף, המהפכה התעשייתית הביאה גם להתפתחות אמצעי תקשורת, מסילות ברזל, תחבורה וזה יצר תנאים נוחים יותר להפצת הרעיונות הלאומיים לכלל הציבור.
    תחום החינוך שהתפתח, אפשר לחנך את הצעירים על רעיונות לאומיים. הפצת הרעיונות והחינוך התבצעו בשפה אחת מה שחידד את תחושת האחדות.


    1. תהליך החילון -הכנסייה הקתולית הייתה אוניברסאלית במהותה ובשורתה הייתה אחת: נוצרי טוב הוא זה שמאמין בעיקרי האמונה הנוצרית ונשמע להוראות הכנסייה. הכנסייה התייחסה אל המאמינים ככלל ללא חלוקה לעמים מסוימים. הכנסייה אסרה על השמעת דעות הנוגדות את הסמכות הדתית, דבר שמנע את חופש הביטוי. ככל שגדל הידע הנרכש, כך איבדה הכנסייה בהדרגה את השפעתה והוצגה כמי שמעודדת אמונות הנוגדות את השכל הישר. במקביל התפשטה החילוניות ונתפסה כמייצגת את המדע והמחשבה הרציונאלית. תהליך החילוניות גרם להחלשות הנאמנות למוסדות הדתיים עד אז המוסדות הדתיים הנוצריים היו הגורם המאחד העיקרי באירופה. גורם זה לא יצר אבחנה בין העמים.

    הקשר ללאומיות: כאשר החל תהליך החילוניות באירופה לא היו עוד מוסדות הדת גורם מאחד ונוצרה הלאומיות כגורם מאחד חילוני. החילוניות גרמה לירידה במרכזיותה של הדת בחיי האדם.
    _________________________________________________________

    הציונות היא תנועה יהודית לאומית בעת החדשה הדוגלת בשיבת העם לציון, למולדתו ההיסטורית ובהקמת מדינה יהודית חופשית ועצמאית וחידוש החיים המדיניים , הכלכליים, הרוחניים והתרבותיים של עם ישראל.

  3. 06-03-2013 00:54 #3
    בן
    תאריך הצטרפות
    09-08-12
    הודעות
    5,339
    הסיבות לצמיחת התנועה הציונית
    1. התעוררות הלאומיות בקרב עמי אירופה: במהלך המאה ה- 19 חלה תופעה של התעוררות לאומים בקרב עמים רבים באירופה. כל עם הבליט את המאפיינים הייחודיים לו, כגון מוצא משותף, שורשים היסטוריים, מסורת, שפה, תרבות ולעיתים גם דת. בקרב הלאומים התגבשה התפיסה כי האדם נולד לתוך לאום, ואינו יכול לאמץ לו לאום שאינו שייך לו. התפיסה הייתה כי הקשר ללאום ולארץ הוא משהו הזורם בדם, משהו שהתינוק יונק עם חלב האם - אין הוא משהו שניתן ללמוד אותו או להשיגו בכל דרך אחרת, פרט ללידה לתוכו. תהליך גיבוש הלאומיות גרם ללאומים השונים לדחות מתוכם גורמים זרים, בעיקר היהודים. לתפיסתם גורם זר, כמו היהודים, עלול לפגוע באחידות ובאחדות הלאום ולאיים על קיומה של מדינה מגובשת. היהודים ששאפו לקחת חלק בתנועה הלאומית בארץ בה חיו, נדחו מתוכה כמעט תמיד. הובהר להם כי לעולם לא יוכלו להיות גרמנים ממש (לדוגמא) כי "חזיר גם כשהוא נולד באורווה לא יכול להפוך לסוס אציל".
    היהודים שהיו עדים להתפתחות הלאומיות באירופה ולמאבק העמים לעצמאות, הושפעו מרעיונות וממאבקים אלה. הם הבינו כי כמו עמים אחרים - גם עליהם להיאבק על זכותם לתנועה לאומית משלהם, בדרך למולדת שתהיה רק של היהודים. לאורך מאות שנים נהגו היהודים בכל מקום שהיו להזכיר את ישראל מולדתם ההיסטורית זכרה של המולדת ההיסטורית הוא שנתן את הכוון לתנועה הלאומית היהודית כשצמחה - לציון. כך שכאשר התעוררה התנועה הלאומית היהודית, התגבשה והחלה לפעול, היה ברור לכולם כי היא פונה לציון - לארץ ישראל, בה חי העם בעבר הרחוק חיים של עצמאות מדינית.
    2. האכזבה מהאמנציפציה והאנטישמיות :
    * האכזבה מהאמנציפציה במדינות מערב אירופה ומרכזה ניתנה אמנציפציה (שוויון זכויות) ליהודים. היהודי נעשה לשווה זכויות מבחינה משפטית, פוליטית וכלכלית. האמנציפציה פתחה בפני היהודים פתח להשתלבות במדינה מבחינה חברתית, תרבותית וכלכלית. היהודים השתלבו בענפי הכלכלה השונים והצליחו לעיתים קרובות. דווקא שילובם ובעיקר הצלחתם עוררו התנגדות רבה ליהודים, קנאה ואף שנאה כלפיהם. החלה להישמע דרישה לשלול מהיהודים את שוויון הזכויות. טענות רבות נשמעו כי היהודים הם גורם זר המנסה להשתלט על החברה, על מקורות הפרנסה ואף על העולם.
    היהודים התאכזבו מהעובדה שלמרות האמנציפציה ולמרות רצונם הרב להשתלבות עדיין נמנעה מהם ההשתלבות האמיתית בתוך המדינה שאותה אימצו. חלק מהיהודים המשכילים שקיוו לשינוי משמעותי ביחס החברה אליהם התאכזבו מהסיכוי לכך והבינו כי הם לא יתקבלו לעולם כשווים. הצעד הבא בהבנה הזאת היה ההבנה כי הם יוכלו להיות מקובלים ושווים רק בחברה שכולה יהודית. כלומר עליהם ליצור לעצמם את החברה הזאת, במקום אחר, בו יוכלו להשתלב באמת. זאת תהיה במסגרת מדינית יהודית, במקום אחר ולא במדינות אירופה. אנשים אלה הצטרפו לתנועה הלאומית היהודית לכשקמה והפכו לחלק ממנה.
    *התגברות האנטישמיות: בנוסף לאכזבה מהאמנציפציה ולהבנה כי לא יוכלו להיות לעולם חלק מהלאומים בקרבם הם חיים - הטרידה גם האנטישמיות המתגברת את היהודים. האנטישמיות הפכה להיות חלק מהשיח הציבורי במדינות אירופה.
    ברוסיה בה לא הייתה אמנציפציה התעוררה שנאת היהודים בצורת פוגרומים (פרעות) בשנות השמונים של המאה ב"סופות בנגב" ובהמשך בפרעות קישינב ועוד. מה שעורר ייאוש בקרב היהודים מצד אחד, אבל גם נחישות והבנה כי מקומם של היהודים איננו ברוסיה אלא במקום בו יוכלו לחיות בביטחון. "סופות בנגב" היו הגורם שהביא יהודים רבים להגר לארץ ישראל, ולהקים שם במולדת ההיסטורית ישובים יהודים ראשונים לאחר מאות שנים - הם מושבות העלייה הראשונה.
    3 התעניינות גוברת של מעצמות אירופה במזרח התיכון ובא"י
    מאמצע המאה ה-19 חלו שינויים באימפריה העותומאנית (תורכיה) ששלטה בא"י. מצד אחד, היא נחלשה והתקשתה לשלוט בכל שטחי האימפריה; ומצד שני, היא נפתחה יותר ויותר להשפעות מבחוץ. כתוצאה מכך, החלו המעצמות האירופאיות (ובראשן גרמניה, רוסיה ובריטניה) לגלות עניין במזה"ת ובא"י. ארץ ישראל היוותה צומת מרכזי בין שלוש יבשות וכן תחנה חשובה בדרך להודו. כל המעצמות רצו שתהיה להן איזו שהיא אחיזה בה.( אחיזה זו של המעצמות הביאה להתפתחות טכנולוגית וכלכלית בא"י – אם כי לא ברמה של ההתפתחות באירופה. א"י, למרות שעדיין הייתה מפגרת, היוותה כעת מוקד משיכה עבור עולים יהודים. רבים מהם קיוו שבעתיד הקרוב – בזכות המעצמות האירופאיות – תהיה א"י מפותחת ומתקדמת בדומה למדינות מערב אירופה).
    התנועה הציונית ששאפה להקים מדינה יהודית בא"י ראתה הזדמנות לממש את האינטרסים הלאומיים היהודיים בסיוע מעצמות אירופה.


    בנימין זאב הרצל

    "מדינת היהודים" (מן ה"גדולים" אל ה"קטנים")- 1896
    הרקע לפרסום החוברת
    הרצל בחר את דרך העשייה. במרץ רב הוא החל לנסות לגייס את עשירי היהודים (ה"גדולים")- הברון הירש והברון רוטשילד ואחרים, לתמיכה במפעל הציוני החשוב הזקוק למימון. הרצל החל במשא ומתן עם הסולטאן התורכי, שא"י הייתה בשליטתו, והציע כי התורכים יאפשרו ליהודים להתיישב בא"י ובתמורה יכסו עשירי היהודים את חובת האימפריה התורכית.
    רעיונותיו של הרצל לא התקבלו הן ע"י עשירי היהודים והן ע"י רבנים מובילים בפריס, לונדון ווינה שדחו את רעיונותיו וראו בו פנטזיונר, חולם בהקיץ, מוזר ואף מטורף.
    הרצל הבין כי מה"גדולים" לא תבוא הישועה של העם היהודי ולכן החליט לפנות ל"קטנים"- המוני עם ישראל המפוזרים בתפוצות ולגייסם למען מימוש הרעיון הלאומי הציוני. הרצל בחר לפרסם את חיבורו- "מדינת היהודים- ניסיון של פתרון מודרני לשאלת (לבעיית) היהודים".

    הצגת עיקרי החוברת היקפה של החוברת הוא סה"כ כמה עשרות עמודים המחולקים לארבעה פרקים.
    החלק המרכזי בחוברת עוסק בהסברת הבעיה היהודית והצעת פתרון.
    הבעיה היהודית
    את הצורך במדינה ליהודים הרצל הסביר בהתגברותה של האנטישמיות שלעולם לא תיפתר בגולה. היהודים הם עם וככל העמים זקוק למדינה משלו ולכן זוהי בעיה לאומית .
    לבעיית האנטישמיות, לפי הרצל, אין כל פיתרון בגולה- לא משטר מתקדם וליברלי (השנאה ליהודים מושרשת ואינה קשורה למשטר) ולא הגירה, משום שהיהודים "מביאים" איתם את האנטישמיות לכל מקום שאליו יהגרו- הם מעוררים שנאה וקנאה בעצם נוכחותם וזרותם בחברה הקולטת אותם.
    הרצל אינו מאמין, שהאמנציפציה תצליח לרסן את שנאת היהודים. שוויון הזכויות של היהודים קבוע בחוק, אולם אינו קבוע בתודעה ובהכרה הנפשית של הנוצרים. כישלונה של האמנסיפציה בא לידי ביטוי חוזר ונשנה בהפליה החברתית כלפי היהודים.
    פן, צד, נוסף ב"בעיה היהודית" קשור לעמים (שבתוכם חיים היהודים). מדוע? היהודים גורמים, באופן עקיף, לתסיסה ולחוסר יציבות במדינה (לדוג'- צרפת בימי משפט דרייפוס), וכמו"כ השתלבותם של יהודים בתנועות מהפכניות יכול למעשה לפגוע במדינה ובחברה.
    הרצל טוען כי האנטישמיות מקורה בפחד מהשתלטותם של יהודים על עיסוקים כלכליים שונים, הפוגעים במעמדם ובהכנסתם של בני המעמד הבינוני.
    הפתרון ל"בעיה היהודית"
    לפי הרצל את ה"בעיה היהודית" אפשר וצריך לפתור אך ורק בדרך מדינית: "תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהו על פני האדמה, שיספיק לצרכי עמנו המוצדקים, לכל השאר נדאג בעצמנו". כלומר, הפתרון הוא בהקמת מדינה ריבונית לעם ישראל בשטח כלשהו בעולם, בהסכמה בינ"ל, ובאישור המעצמות. אותה המדינה יכולה להיות מבחינתו של הרצל בשטח של ארץ- ישראל או ארגנטינה, בהתאם לשיקולי העם ובחירתו.
    הגשמתה של התוכנית חייבה, כך לפי ספרו של הרצל, הקמת שתי חברות:
    "אגודת היהודים"- שתהיה גוף מדיני, נציגות של העם היהודי, שתנהל את המו"מ עם המדינות השונות בדבר טריטוריה ליהודים וכן תגבש חוקה שתקבע את אופי המדינה.
    "החברה היהודית"- תהיה גוף כלכלי,תדאג לצדדים המעשיים של ההגירה ופיתוח הארץ. תארגן את ההגירה, ל"חסל" את נכסי היהודים בגולה, לרכוש קרקעות בשטח החדש ולדאוג להתיישבות בה.
    מאפייני המדינה היהודית
    במדינת היהודים תיאר הרצל בקווים כלליים את אופייה של המדינה ובספרו אלטנוילנד הוא צייר את דמותה של המדינה:המדינה היהודית תהיה מדינה, שתקום לפי תוכנית מסודרת תוך שילוב המדע בהקמתה. במדינה זו יהיה יום עבודה של 7 שעות, תמיכה בפועלים, עידוד יוזמות עסקיות ותעשייתיות,לנשים תהיה זכות בחירה מלאה. הדדיות בין קפיטליזם לסוציאליזם. מצד אחד לאפשר את ההתפתחות של הפרט תוך כיבוד הקניין הפרטי מצד שני מדינת סעד המעניקה עבודה לכל .חברה חילונית דמוקרטית – ליברלית עם חוקה. הפרדת הדת מהמדינה.אולם בטרם תחל ההגירה למדינה היהודית יש ליצור את התנאים המדיניים להתיישבות- הסכמת המעצמות.

  4. 06-03-2013 14:15 #4
    בן
    תאריך הצטרפות
    20-08-12
    שם פרטי
    יוסי
    הודעות
    71
    ציטוט פורסם במקור על ידי GenuineGenius צפה בהודעה
    הסיבות לצמיחת התנועה הציונית
    1. התעוררות הלאומיות בקרב עמי אירופה: במהלך המאה ה- 19 חלה תופעה של התעוררות לאומים בקרב עמים רבים באירופה. כל עם הבליט את המאפיינים הייחודיים לו, כגון מוצא משותף, שורשים היסטוריים, מסורת, שפה, תרבות ולעיתים גם דת. בקרב הלאומים התגבשה התפיסה כי האדם נולד לתוך לאום, ואינו יכול לאמץ לו לאום שאינו שייך לו. התפיסה הייתה כי הקשר ללאום ולארץ הוא משהו הזורם בדם, משהו שהתינוק יונק עם חלב האם - אין הוא משהו שניתן ללמוד אותו או להשיגו בכל דרך אחרת, פרט ללידה לתוכו. תהליך גיבוש הלאומיות גרם ללאומים השונים לדחות מתוכם גורמים זרים, בעיקר היהודים. לתפיסתם גורם זר, כמו היהודים, עלול לפגוע באחידות ובאחדות הלאום ולאיים על קיומה של מדינה מגובשת. היהודים ששאפו לקחת חלק בתנועה הלאומית בארץ בה חיו, נדחו מתוכה כמעט תמיד. הובהר להם כי לעולם לא יוכלו להיות גרמנים ממש (לדוגמא) כי "חזיר גם כשהוא נולד באורווה לא יכול להפוך לסוס אציל".
    היהודים שהיו עדים להתפתחות הלאומיות באירופה ולמאבק העמים לעצמאות, הושפעו מרעיונות וממאבקים אלה. הם הבינו כי כמו עמים אחרים - גם עליהם להיאבק על זכותם לתנועה לאומית משלהם, בדרך למולדת שתהיה רק של היהודים. לאורך מאות שנים נהגו היהודים בכל מקום שהיו להזכיר את ישראל מולדתם ההיסטורית זכרה של המולדת ההיסטורית הוא שנתן את הכוון לתנועה הלאומית היהודית כשצמחה - לציון. כך שכאשר התעוררה התנועה הלאומית היהודית, התגבשה והחלה לפעול, היה ברור לכולם כי היא פונה לציון - לארץ ישראל, בה חי העם בעבר הרחוק חיים של עצמאות מדינית.
    2. האכזבה מהאמנציפציה והאנטישמיות :
    * האכזבה מהאמנציפציה במדינות מערב אירופה ומרכזה ניתנה אמנציפציה (שוויון זכויות) ליהודים. היהודי נעשה לשווה זכויות מבחינה משפטית, פוליטית וכלכלית. האמנציפציה פתחה בפני היהודים פתח להשתלבות במדינה מבחינה חברתית, תרבותית וכלכלית. היהודים השתלבו בענפי הכלכלה השונים והצליחו לעיתים קרובות. דווקא שילובם ובעיקר הצלחתם עוררו התנגדות רבה ליהודים, קנאה ואף שנאה כלפיהם. החלה להישמע דרישה לשלול מהיהודים את שוויון הזכויות. טענות רבות נשמעו כי היהודים הם גורם זר המנסה להשתלט על החברה, על מקורות הפרנסה ואף על העולם.
    היהודים התאכזבו מהעובדה שלמרות האמנציפציה ולמרות רצונם הרב להשתלבות עדיין נמנעה מהם ההשתלבות האמיתית בתוך המדינה שאותה אימצו. חלק מהיהודים המשכילים שקיוו לשינוי משמעותי ביחס החברה אליהם התאכזבו מהסיכוי לכך והבינו כי הם לא יתקבלו לעולם כשווים. הצעד הבא בהבנה הזאת היה ההבנה כי הם יוכלו להיות מקובלים ושווים רק בחברה שכולה יהודית. כלומר עליהם ליצור לעצמם את החברה הזאת, במקום אחר, בו יוכלו להשתלב באמת. זאת תהיה במסגרת מדינית יהודית, במקום אחר ולא במדינות אירופה. אנשים אלה הצטרפו לתנועה הלאומית היהודית לכשקמה והפכו לחלק ממנה.
    *התגברות האנטישמיות: בנוסף לאכזבה מהאמנציפציה ולהבנה כי לא יוכלו להיות לעולם חלק מהלאומים בקרבם הם חיים - הטרידה גם האנטישמיות המתגברת את היהודים. האנטישמיות הפכה להיות חלק מהשיח הציבורי במדינות אירופה.
    ברוסיה בה לא הייתה אמנציפציה התעוררה שנאת היהודים בצורת פוגרומים (פרעות) בשנות השמונים של המאה ב"סופות בנגב" ובהמשך בפרעות קישינב ועוד. מה שעורר ייאוש בקרב היהודים מצד אחד, אבל גם נחישות והבנה כי מקומם של היהודים איננו ברוסיה אלא במקום בו יוכלו לחיות בביטחון. "סופות בנגב" היו הגורם שהביא יהודים רבים להגר לארץ ישראל, ולהקים שם במולדת ההיסטורית ישובים יהודים ראשונים לאחר מאות שנים - הם מושבות העלייה הראשונה.
    3 התעניינות גוברת של מעצמות אירופה במזרח התיכון ובא"י
    מאמצע המאה ה-19 חלו שינויים באימפריה העותומאנית (תורכיה) ששלטה בא"י. מצד אחד, היא נחלשה והתקשתה לשלוט בכל שטחי האימפריה; ומצד שני, היא נפתחה יותר ויותר להשפעות מבחוץ. כתוצאה מכך, החלו המעצמות האירופאיות (ובראשן גרמניה, רוסיה ובריטניה) לגלות עניין במזה"ת ובא"י. ארץ ישראל היוותה צומת מרכזי בין שלוש יבשות וכן תחנה חשובה בדרך להודו. כל המעצמות רצו שתהיה להן איזו שהיא אחיזה בה.( אחיזה זו של המעצמות הביאה להתפתחות טכנולוגית וכלכלית בא"י – אם כי לא ברמה של ההתפתחות באירופה. א"י, למרות שעדיין הייתה מפגרת, היוותה כעת מוקד משיכה עבור עולים יהודים. רבים מהם קיוו שבעתיד הקרוב – בזכות המעצמות האירופאיות – תהיה א"י מפותחת ומתקדמת בדומה למדינות מערב אירופה).
    התנועה הציונית ששאפה להקים מדינה יהודית בא"י ראתה הזדמנות לממש את האינטרסים הלאומיים היהודיים בסיוע מעצמות אירופה.


    בנימין זאב הרצל

    "מדינת היהודים" (מן ה"גדולים" אל ה"קטנים")- 1896
    הרקע לפרסום החוברת
    הרצל בחר את דרך העשייה. במרץ רב הוא החל לנסות לגייס את עשירי היהודים (ה"גדולים")- הברון הירש והברון רוטשילד ואחרים, לתמיכה במפעל הציוני החשוב הזקוק למימון. הרצל החל במשא ומתן עם הסולטאן התורכי, שא"י הייתה בשליטתו, והציע כי התורכים יאפשרו ליהודים להתיישב בא"י ובתמורה יכסו עשירי היהודים את חובת האימפריה התורכית.
    רעיונותיו של הרצל לא התקבלו הן ע"י עשירי היהודים והן ע"י רבנים מובילים בפריס, לונדון ווינה שדחו את רעיונותיו וראו בו פנטזיונר, חולם בהקיץ, מוזר ואף מטורף.
    הרצל הבין כי מה"גדולים" לא תבוא הישועה של העם היהודי ולכן החליט לפנות ל"קטנים"- המוני עם ישראל המפוזרים בתפוצות ולגייסם למען מימוש הרעיון הלאומי הציוני. הרצל בחר לפרסם את חיבורו- "מדינת היהודים- ניסיון של פתרון מודרני לשאלת (לבעיית) היהודים".

    הצגת עיקרי החוברת היקפה של החוברת הוא סה"כ כמה עשרות עמודים המחולקים לארבעה פרקים.
    החלק המרכזי בחוברת עוסק בהסברת הבעיה היהודית והצעת פתרון.
    הבעיה היהודית
    את הצורך במדינה ליהודים הרצל הסביר בהתגברותה של האנטישמיות שלעולם לא תיפתר בגולה. היהודים הם עם וככל העמים זקוק למדינה משלו ולכן זוהי בעיה לאומית .
    לבעיית האנטישמיות, לפי הרצל, אין כל פיתרון בגולה- לא משטר מתקדם וליברלי (השנאה ליהודים מושרשת ואינה קשורה למשטר) ולא הגירה, משום שהיהודים "מביאים" איתם את האנטישמיות לכל מקום שאליו יהגרו- הם מעוררים שנאה וקנאה בעצם נוכחותם וזרותם בחברה הקולטת אותם.
    הרצל אינו מאמין, שהאמנציפציה תצליח לרסן את שנאת היהודים. שוויון הזכויות של היהודים קבוע בחוק, אולם אינו קבוע בתודעה ובהכרה הנפשית של הנוצרים. כישלונה של האמנסיפציה בא לידי ביטוי חוזר ונשנה בהפליה החברתית כלפי היהודים.
    פן, צד, נוסף ב"בעיה היהודית" קשור לעמים (שבתוכם חיים היהודים). מדוע? היהודים גורמים, באופן עקיף, לתסיסה ולחוסר יציבות במדינה (לדוג'- צרפת בימי משפט דרייפוס), וכמו"כ השתלבותם של יהודים בתנועות מהפכניות יכול למעשה לפגוע במדינה ובחברה.
    הרצל טוען כי האנטישמיות מקורה בפחד מהשתלטותם של יהודים על עיסוקים כלכליים שונים, הפוגעים במעמדם ובהכנסתם של בני המעמד הבינוני.
    הפתרון ל"בעיה היהודית"
    לפי הרצל את ה"בעיה היהודית" אפשר וצריך לפתור אך ורק בדרך מדינית: "תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהו על פני האדמה, שיספיק לצרכי עמנו המוצדקים, לכל השאר נדאג בעצמנו". כלומר, הפתרון הוא בהקמת מדינה ריבונית לעם ישראל בשטח כלשהו בעולם, בהסכמה בינ"ל, ובאישור המעצמות. אותה המדינה יכולה להיות מבחינתו של הרצל בשטח של ארץ- ישראל או ארגנטינה, בהתאם לשיקולי העם ובחירתו.
    הגשמתה של התוכנית חייבה, כך לפי ספרו של הרצל, הקמת שתי חברות:
    "אגודת היהודים"- שתהיה גוף מדיני, נציגות של העם היהודי, שתנהל את המו"מ עם המדינות השונות בדבר טריטוריה ליהודים וכן תגבש חוקה שתקבע את אופי המדינה.
    "החברה היהודית"- תהיה גוף כלכלי,תדאג לצדדים המעשיים של ההגירה ופיתוח הארץ. תארגן את ההגירה, ל"חסל" את נכסי היהודים בגולה, לרכוש קרקעות בשטח החדש ולדאוג להתיישבות בה.
    מאפייני המדינה היהודית
    במדינת היהודים תיאר הרצל בקווים כלליים את אופייה של המדינה ובספרו אלטנוילנד הוא צייר את דמותה של המדינה:המדינה היהודית תהיה מדינה, שתקום לפי תוכנית מסודרת תוך שילוב המדע בהקמתה. במדינה זו יהיה יום עבודה של 7 שעות, תמיכה בפועלים, עידוד יוזמות עסקיות ותעשייתיות,לנשים תהיה זכות בחירה מלאה. הדדיות בין קפיטליזם לסוציאליזם. מצד אחד לאפשר את ההתפתחות של הפרט תוך כיבוד הקניין הפרטי מצד שני מדינת סעד המעניקה עבודה לכל .חברה חילונית דמוקרטית – ליברלית עם חוקה. הפרדת הדת מהמדינה.אולם בטרם תחל ההגירה למדינה היהודית יש ליצור את התנאים המדיניים להתיישבות- הסכמת המעצמות.
    אין עלייך תודה רבה אתה לא יודע כמה עזרת לי!
    תודה תודה תודה תודה תודה !!!

  5. 06-03-2013 16:03 #5
    בן
    תאריך הצטרפות
    09-08-12
    הודעות
    5,339
    ציטוט פורסם במקור על ידי Cynax צפה בהודעה
    אין עלייך תודה רבה אתה לא יודע כמה עזרת לי!
    תודה תודה תודה תודה תודה !!!
    בהצלחה

מקרא דרגות:  » יו"ר » מנכ"ל » מנהל ראשי » מפקח » מנהל פורום » צוות פרוייקטים » צוות סיקורים » משתמש כבוד » היכל התהילה » Champ » משקיען כבוד » Winner