ספר שמואל א' - פרק ט'ו

שמואל א', טו: מלחמת שאול בעמלק:
הערך העליון בעיניו של המספר המקראי הוא "שמוע בקול ה'" (טו 22) שאול לא מקיים ערך זה פעם נוספת והפעם על רקע מלחמת שאול בעמלק.
אומנם, שאול מצליח לנצח אוייב היסטורי של עם ישראל (עמלק היה אוייבם עוד מימי יציאת מצרים) אך, שוב מתגלה מחלוקת בין שאול לשמואל והפעם מחלוקת זו עמוקה יותר וסופה: ניתוק יחסים מוחלט מצד שמואל
שמע בקול ה ' – טו\1
הפרק פותח בדברי שמואל אל שאול, המזכיר לו שה' שלח אותו למשוח את שאול למלך וכעת צריך שאול לשמוע בקול ה'. מדבריו אלו אפשר לראות ששמואל לא מוותר על היותו במוקד ומעל למלך, שהרי הנביא משמיע את קול ה'. מכאן יוצא, ששאול צריך להיות כפוף לשמואל ואין הוא חופשי כמלך.
הצו לשאול והחריגות מן הצו
הוראתו של שמואל לשאול היא: להכות את עמלק. הוראה זו מבוססת על זכרון לאומי מהעבר, המנוסח גם בספר דברים כ"ה 17-19.
בטבלה שבע"מ 52.
אפשר לראות ששני הכתובים מעידים על מטען רגשי כבד מאוד נגד עמלק. עויינות זו החלה כבר בתקופת הנדודים במדבר (מקום הנקרא "רפידים" – שם נערכה מלחמה בין ישראל לעמלק וישראל ניצחו) וממשיך בפגיעות נוספות מצד עמלק שהצטרף בכל פעם לעם אחר המתקיף את ישראל (כגון: כנענים, מואבים, מידניים) והיה להם לסכנה.
נעבור לראות את הטבלה שבע"מ 53 הכוללת את הצו ואת הביצוע.
טבלה זו מבליטה את שתי החריגות של שאול:
  • שאול השאיר את אגג מלך עמלק בחיים למרות הצו להמית בלי לרחם.
  • שאול השאיר את הצאן והבקר בחיים למרות הצו להחרים את כל הרכוש.
המפגש בין שאול לשמואל והקונפילקט ביניהם
א. לאחר שריחם שאול על אגג ועל הבהמות, התגלה ה' לשמואל וסיפר לו זאת. שמואל מגיב בכעס וזועק לה' כל הלילה. למחרת בבוקר קם שמואל, והגיע לשאול, לכרמל (עיר בדרום יהודה) ותגובתו הראשונה של שאול הרואה את שמואל היא:
"ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה'" (פס' 13). מדבריו אלו מסתבר ששאול סבור שמה שהוא עשה הוא מילוי צו שמואל והוא מניח ששמואל מרוצה מכך ויברך אותו.
ב. שמואל, לעומת זאת, רואה בדברי שאול דברים המנוגדים לדברי ה', חטא נוסף של סילוף ואי אמירת אמת, דבר שמכעיס ומאכזב את שמואל.
ג. שמואל השומע את קול הצאן שואל את שאול לפשר הדבר, שהרי היה צריך שאול להרוג את כולם, כולל הבהמות. שאול לא רואה סתירה בין טביחת הצאן והבקר תוך כדי המלחמה לבין זביחתם לה' במסגרת חגיגות הניצחון. הוא רואה בזבח חלק ממילוי צו החרם.
השורש ח.מ.ל ומשמעותו
השורש ח.מ.ל חוזר 3 פעמים בסיפור זה (פס' 3,9,15). המשמעות של שורש זה היא: לרחם, להשאיר בחיים. שורש זה מדגיש את הניגוד בין הצו לבין הביצוע. מתברר ששאול הפר את ההוראה ובנוסף, הוא מתחמק ואינו נושא באחריות של מעשיו, כאשר הוא אומר: "אשר חמל העם" – מסיר מעל עצמו את האחריות ומטיל את האשמה כולה על העם. (כמובן שאם המלך היה מתנגד העם לא היה ממשיך במעשה זה).
קרא את פסוקים 16-23
מה תפקידו ואחריותו של שאול כמלך ????
שמואל מזכיר לשאול את הצטנעותו בפרק ט' 21: "הלוא בן ימני אנוכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה מכל שבטי בנימין". שמואל מזכיר זאת לשאול כדי לומר לו שאחרי שהתמנה להיות מלך על כל ישראל, הוא צריך לקחת אחריות ולא להתנהג כאחד מקטני השבטים. כמלך, חייב שאול להורות לעם מה לעשות ולא להסתתר מאחורי מעשי העם ולהטיל עליהם את האשמה.


מהי האמת על פי שני המנהיגים ???. שאול ושמואל :
שמואל ממשיך להטיף לשאול ושואל אותו שאלה רטורית: "למה לא שמעת בקול ה'?" שמואל רואה בהשארת הצאן והבקר הפרת צו ה' ועשיית הרע בעיניו. לעומתו, שאול אומר: "שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה'", כלומר שאול רואה בהשארת אגג מלך עמלק מילוי צו ה', שהרי אפשר להורגו בכל רגע. כמו כן, בהשארת בע"ח רואה שאול את "ראשית החרם" כלומר, מיטב החרם, שהרי אפשר לקחת אותם ולזבוח אותם לה' ולא סתם להורגם. אפשר לראות מכאן, שלכל אחד יש אמת משלו ובה הוא מאמין באמת ובתמים.
חוסר שליטה של שאול בעיני שמואל
שמואל מאשים את שאול שהתנפל על השלל ולא ריסן את עצמו – "ותעט אל השלל" (פס' 19). יש כאן תיאור של חוסר שליטה והתנהגות מופקרת. לעומת זאת, שאול רואה את לקיחת השלל בצורה מסודרת ומאורגנת – "ויקח העם מהשלל" (פס' 21).
לשמוע בקול ה' – מה הכוונה ????
בפסוק 22 מסכם שמואל את הויכוח באומרו: "החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'"? כלומר, יש כאן שאלה רטורית שהתשובה עליה ברורה ß ה' לא רוצה קורבנות אלא הוא רוצה שיעשו כדבריו וישמעו בקולו. הערך הבסיסי של לשמוע לקול ה' מופיע כבר בתחילת הסיפור, כנראה כרמז מקדים לכך ששאול יחטא ולא יעשה זאת (השורש ש.מ.ע חוזר מספר פעמים בפרק).
אי שמיעה בקול ה' מכונה בפי שמואל "מרי" (להמרות את פי ה') כלומר: מרד (פס' 23). שמואל רואה בתירוצי שאול עבודה זרה (חטאת קסם, אוון ותרפים) ומסיק ממעשה זה ששאול מואס בדברי ה' ולא רוצה לקיים אותם ולכן גם ה' לא ירצה את שאול כמלך: "יען מאסת את דבר ה' – וימאסך ממלך".
דברי שמואל הופכים את שאול לדמות טרגית, מאחר שהגמול שקיבל שאול על הצלחתו להשמיד את עמלק, האויב ההיסטורי, הוא לרדת מכיסא המלכות להעבירו לאדם אחר. מדברים אלו, נראה שניצחונו הגדול של שאול לא נחשב לו ועל סטייתו הקטנה הוא נענש.
פס' 24-31
שאול מבין כי טעה !!!!!
בפס' 24 מודה סוף סוף שאול באשמתו ואומר לשמואל שהוא חטא ועבר על דברי ה' ולא שמע בקולו. פסוק זה שונה מהפסוקים הקודמים, בכך ששאול מודה באשמה ומקבל על עצמו אחריות על מעשי העם ומסביר שעשה זאת כי פחד מתגובת העם (רצון העם היה כנראה לקחת מהשלל).
קריעת כנף המעיל והמשמעות הסמלית
שאול מרגיש שאין לו ברירה והוא צריך לבקש את סליחתו של שמואל, אך שמואל מגלה חוסר סבלנות כלפי שאול ומשתמש שוב ושוב בשורש מ.א.ס (פס' 23,26). שמואל מסרב לסלוח לשאול ומסרב להופיע עמו בפומבי לעיני כל העם. שאול מנסה לעכב את שמואל ולכן הוא מחזיק בכנף מעילו של שמואל, אך שמואל מפנה לו עורף ומתכוון ללכת מהמקום ובאותו הרגע נקרע הבגד ושמואל מנצל אירוע זה ופוגע שוב בשאול ואמור לו שה' קרע את המלכות מעליו (פס' 28) וה' לא יחזור בו מגזר הדין ולא יתחרט ("ינחם" – פס' 29).
בפסוק 31 שמואל נענה לבקשת שאול ובא עימו לעיני כל העם והם משתחווים לה'.
פס' 32-35
שמואל הורג את אגג
בפסוקם אלה הורג שמואל את אגג מלך עמלק במסגרת טקס פולחני לעיני העם. מבצע ההריגה הוא שמואל ולא שאול, מכיוון ששאול כבר עבר על העבירה בכך שלא הרג את מלך עמלק לכן לא ניתנת לו ההזדמנות נוספת.
שמואל משסף את אגג לפני ה' בגלגל ואומר לו: "כאשר שכלה נשים חרבך – כן תשכל מנשים אמך" (פס' 33). העונש הוא מידה כנגד מידה. חרבו של אגג גרמה לנשים רבות להיות שכולות (שהרי בניהן מתו ע"י אגג) לכן, חרב שמואל, שתהרוג את אגג תגרום לאם אגג להיות שכולה על בנה שמת.
גם את עונשו של שאול ניסח שמואל על דרך של מידה כנגד מידה: "יען מאסת את דבר ה' – וימאסך ממלך" השורש מא"ס מופיע גם בחטא וגם בעונש: אתה, שאול, מאסת את דבר ה', ולכן ה' מאס בך כמלך.

בפסוקים 34-35 חוזר שמואל לביתו ברמה ושאול חוזר לביתו בגבעה. מאותו היום לא הוסיף שמואל ללכת אל שאול עד יום מותו, כי הצטער צער רב על גורלו וידע שלא יוכל לעזור לו כי גזירת ה' לא תבוטל ("לא ינחם") (עם זאת, הלך שאול לשמואל עוד פעם אחת בפרק י"ט פס' 24).