fxp
שחזור סיסמה הרשמה
  • הודעות
  • אשכולות
  • רשומים
  • מחוברים כרגע
הרשמה לאתר

סיכום| תנ"ך - שמות - פרקים א' ב' ג' ו ד' עד פסוק 17

  1. 08-03-2008 09:52 #1
    בן
    תאריך הצטרפות
    05-04-07
    שם פרטי
    דניאל ツ
    הודעות
    2,847
    פרק א'
    בני-ישראל ירדו למצרים עקב הרעב בארץ. כל אחד מבני יעקב בא עם בני ביתו, סך-הכל 70 איש (=מספר טיפולוגי המציין שלמות וברכה). יוסף היה כבר קודם במצרים. יוסף ואחיו ובני דורם מתו במצרים וזרעם הלך והתרבה עד מאוד.
    "פרו" – הכוונה ללידה טבעית.
    "וישרצו" – ריבוי בלידות.
    "ורבו" – גידול מספרי.
    "ויעצמו" – תינוקות בריאים וחזקים.
    "במאוד מאוד" – שיא ההתרבות.
    בזמן הזה, קם מלך חדש על מצרים שלא ידע על כל הטוב שעשה יוסף במצרים (כזכור, יוסף היה פותר את חלומות פרעה וכתוצאה מכך, היה איש חשוב במצרים). המלך החדש חשש מזה שבני-ישראל רבים כל-כך ושאם תפרוץ מלחמה, יהיה להם כח רב נגדו, הם יצטרפו לשונאיו, ילחמו בו ואחר-כך יצאו מהארץ, ואז החליט להשתמש בכוחו ובתחבולות ולשנות את יחס הידידות שהיה כלפי בני-ישראל במצרים עד אז.
    המלך החליט להטיל על בני-ישראל גזרות:
    1.שם עליהם שרי מסים (=פקידים בכירים שגובים כסף) שתפקידם היה להכריח את בני-ישראל לעבוד עבודת כפייה, וכך להתיש אותם שיחלשו.
    2.חייב את בני-ישראל לבנות עבורו ערים ששימשו לאגירת מזון לצורכי המלכות, את פתום ואת רעמסס, במטרה להחליש אותם.
    למרות הגזרות וככל שעינו אותם יותר, "כן ירבה וכן יפרוץ", כלומר, לא רק שהעינויים לא הפחיתו את מספרם של בני-ישראל, אלא הם הלכו והתרבו עוד יותר, וכתוצאה מכך המצרים דאגו עוד יותר.
    פרעה החליט לגזור גזרות שיפחיתו את מספר בני-ישראל:
    המצרים הטילו על בני-ישראל עבודת פרך, מיררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר, ובלבנים וגם בשדה.
    המלך פרעה אמר למיילדות העבריות, שפרה ופועה, להמית את הבנים ולהשאיר בחיים רק את הבנות (גם זה כדי להפחית את מספר בני-ישראל). המיילדות לא הקשיבו לפרעה כי יראו יותר מאלוהים מאשר מפרעה ולכן החיו את כל הילדים, כולל זכרים.
    פרעה פנה למיילדות בשאלה מדוע לא צייתו לו, והן הצטדקו "כי חיות הנה", כלומר, שהנשים העבריות יותר זריזות מהמצריות, ולפני שמגיעה אליהן המיילדת כדי לעזור להן, הן יולדות לבד ואז כבר רואות שהתינוק חי ואי-אפשר להרוג אותו. הסבר נוסף: הנשים העבריות כמו חיות השדה יולדות ללא סיוע של מיילדת.
    אלוהים היטיב עם המיילדות על שיראו אותו ולא הקשיבו למלך פרעה, ונתן להם בתים (ברך אותן בזרע רב).
    כתוצאה מהתנהגות המיילדות, בני-ישראל המשיכו להתרבות ואז פרעה גזר גזרה חדשה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכל הבת תחיון", כלומר פרעה ציווה להשליך ליאור כל בן זכר שיוולד לבני-ישראל.



    פרק ב'
    באותם ימים, עמרם לקח לאישה את יוכבד. יוכבד ילדה בן, ראתה שהוא יפה ובריא והסתירה אותו 3 חודשים כדי למנוע את השלכתו ליאור. אחרי 3 חודשים, הילד גדל וגם היה לו קול חזק (פחדה שישמעו אותו) ולא יכלה להסתיר אותו יותר, ואז הכינה לו תיבת גמא עם חימר וזפת (כדי לסתום את החורים והסדקים שהמים לא יכנסו לתיבה), שמה בה את התינוק ושמה אותו בין צמחי הסוף שעל שפת היאור (מתוך כוונה שאלוהים ישמור עליו). אחותו של משה, מרים, התייצבה מרחוק כדי לראות מה יעשה לו ולעזור לו במידת הצורך.
    בת פרעה הלכה להתרחץ ביאור עם נערותיה, ראתה את התיבה בתוך הסוף ושלח את אחת השפחות שלה כדי לקחת אותו. כשראתה בתוך התיבה ילד בוכה, הבינה שהוא מילדי העברים שנידונו למוות בפקודת אביה פרעה.
    מרים, אחות משה, באה לבת פרעה והציעה לה שתביא מיינקת עבריה כדי להניק את הילד (בלי לגלות לה על היותה אחותו של התינוק). בת פרעה הסכימה ואז מרים הביאה את אמה להניק את משה. בת פרעה אמרה ליוכבד שתיקח את משה לביתה ותניק אותו והיא תשלם לה.
    משה גדל ואז הביאה יוכבד את משה לבת פרעה שיהיה לה כבן ובת פרעה קראה לו משה "כי מן המים משיתיהו", כלומר בגלל שהיא משתה=הוציאה אותו מהיאור.
    (המספר המקראי מתייחס לגיבוריו באמצעות כינויים: לאם משה הוא קורא "בת לוי", "האישה", "אם הילד", "אישה מיינקת מן העבריות" וכך הוא מבטא את היחס שלו לדמויות השונות.)
    משה גדל בבית המלך וכשבגר (ובנתיים נודע לו שהוא מבני-ישראל), יצא לראות את אחיו בני-ישראל שהיו משועבדים למצרים, ראה את סיבלותם וראה איש מצרי מכה איש עברי. משה בדק שאין איש מסביבו המית את המצרי וקבר אותו בחול.
    ביום השני ראה משה 2 אנשים עברים מתקוטטים (ניצים) והעיר לרשע מביניהם מדוע הוא מכה את חברו. הוא ענה לו מי אתה שתהיה שר ושופט בינינו. האם אתה רוצה להרוג אותי כמו שהרגת את המצרי? משה נבהל מאוד כי הבין שהדבר נודע.
    פרעה שמע על הדבר הזה, וביקש להרוג את משה. אז משה ברח מפני פרעה וישב בארץ מדין ליד הבאר. לכהן מדין היו 7 בנות שבאו למלא מים בבאר כדי להשקות את הצאן של אביהן. משה ראה שרועים באו וגירשו אותן ואז משה הושיע אותן והישקה את הצאן שלהן.
    בנות כהן מדין באו אל רעואל אביהן וסיפרו לו שאיש מצרי הושיע אותן מיד הרועים והישקה את צאנן (הן חשבו שמשה מצרי). רעואל אמר להן להזמין את האיש לאכול איתם. משה בא וסעד איתם ואז רעואל נתן לו את בתו ציפורה לאישה. למשה ולציפורה נולד בן וקראו לו גרשום כ "גר הייתי בארץ נוכרייה" – משה היה גר בארץ מדין ולכן קרא לבנו גרשום. כעבור זמן מה, פרעה מת ואז בני-ישראל צעקו לאלוהים שיעזור להם מהעבודה הקשה במצרים. אלוהים שמע את צעקתם, זכר את הברית שלו עם אברהם, יצחק, ויעקב, שם לב למצבם הקשה והחליט מה לעשות.
    פרק ג'

    משה היה רועה צאן. הוא רעה את הצאן במדבר ובחיפושיו אחרי שטח מרעה, הגיע להר האלוהים בהר חורב. מלאך אלוהים נגלה אליו מתוך הסנה (=שיח קוצני הגדל במדבר). משה ראה שהסנה "בוער ואיננו אוכל" (=בוער אך איננו נשרף, וזה הוא מראה בלתי רגיל). בתוך האש ראה את מלאך ה' וכשניגש להסתכל, קרא לו אלוהים מתוך הסנה ואמר לו של נעליך מעל רגליך כי המקום קדוש. משה הסתיר את פניו מתוך יראת כבוד לאלוהים.
    אלוהים אמר למשה שהחליט לפעול להצלת בני-ישראל כי ראה את סבל ועוני בני-ישראל במצרים ושמע את צעקתם מפני הנוגשים וידע את כאבם ולכן החליט להציל אותם ממצרים, מיד פרעה ולהביא אותם לארץ זבת חלב ודבש הפוריה – הלא היא ארץ ישראל. ה' אומר לו שהחליט לשלוח אותו להוציא את בני-ישראל ממצרים.
    משה מצטנע ואומר: מי אני רועה פשוט שאוכל להתייצב לפני המלך פרעה ולהוציא את עם ישראל ממצרים. ה' אומר לו שהוא יהיה עימו ויעזור לו לבצע את השליחות.
    ה' אומר לו שיהיה לו אות בכך שהוא ובני-ישראל יעבדו את אלוהים על ההר הזה ושאם בני-ישראל לא יבינו מה שם האלוהים ששלח אותו, יאמר שה' אלוהי אברהם, יצחק ויעקב שלח אותו.
    דרך הפעולה: ה' אומר שמשה יאמר לזקני ישראל שה' נגלה אליו ואמר לו שראה את סבל בני-ישראל במצרים והחליט להעלות אותם ממצרים ואז זקני ישראל ישמעו לקולו. אחר-כך משה וזקני ישראל ילכו למלך מצרים פרעה, יגידו לו שהם מבקשים ללכת שלושה ימים במדבר ולזבוח לאלוהים.
    ה' אומר למשה שהוא יודע שבקשתו מפרעה לא תענה בטוב אלא ביד חזקה ולכן ה' מודיע שיכה במצרים מכות קשות ואחר-כך פרעה ישלח את בני-ישראל. לא רק זה, אלא שכאשר יצאו בני-ישראל ממצרים, ימצאו חן בעיני המצרים עד שאלה יתנו להם כסף, זהב ושמלות שיספיקו לכל בניהם ובנותיהם.
    ה' לא רצה לבצע בעצמו את משימת הצלת העם, אלא בעזרת משה, כי הוא כמו אל "רוחני" והעדיף שבן-אדם יעשה את זה.
    פרשנים משווים את הסנה שהאש לא מצליחה לשרוף אותו לעם ישראל ששורד ושלא מצליחים להשמיד אותו למרות מה שעושים המצרים. האש היא סמל לשנאה, השמדה והסנה הוא סמל להישרדות.
    הסיבה שה' בוחר להתגלות דווקא בסנה ולא בשיח אחר הוא שכמו שעם ישראל שרוי בצער ובכאב (בגלל עבדותו במצרים) כך אלוהים שותף לצערם מתוך הסנה – מתוך הקוצים.

    סנה – שיח קוצני הגדל במדבר.
    איננו אוכל – איננו נשרף.

    פרק ד' – עד פסוק 17 (יז')
    משה העלה ספק בפני ה' שבני-ישראל וזקני העם לא ישמעו לקולו ולא יאמינו שה' ניגלה אליו. ה' נותן בידי משה אותות שיעשה לפני העם כדי להוכיח להם שהוא באמת שליח ה' ויכול לעשות מעשים בהשפעת כח ה' שאנשים רגילים לא יכולים לעשות:

    1)אות ראשון: ה' רואה שמשה מחזיק בידו מטה, ואומר לו שישליכו ארצה. המטה הופך לנחש ומשה מפחד ממנו. ה' אומר לו לאחוז בזנבו של הנחש ואז הנחש חוזר להיות מטה. ה' אמר למשה לעשות כך לפני העם כדי שיאמינו לו.
    2)אות שני: ה' אומר למשה לשים את ידו בחיקו ואז היד להיות מצורעת לבנה. אז אומר לו ה' לשים שוב את היד בחיקו והיד חוזרת למצב רגיל.
    ה' אומר למשה שקודם יעשה את האות הראשון, ואם לא יאמינו, יעשה את השני. אם לא יאמינו גם לשני, נותן לו ה' אות נוסף:
    3)אות שלישי: משה יקח מים ממימי היאור, ישפוך על היבשה והמים יהפכו לדם.

    משה מבין שבעזרת האותות יאמינו לו הזקנים והעם שהוא שליח ה' אך אומר לה' שהוא לא מצטיין בכשרונות של נואם מאז ומתמיד, כי הוא כבד פה וכבד לשון. ה' עונה לו שהוא, ה', הוא זה שיצר את האדם וגרם לכך שהאדם יהיה כבד פה, או עיוור, או חירש, או אילם ולכן ביכולתו לעשות את משה מוכשר לדיבור. ה' מבטיח למשה שישים דברים בפיו.
    למרות שה' מעודד אותו, משה חוזר ומבקש מאלוהים לשלוח שליח אחר במקומו ואז ה' כועס עליו ואומר לו: לא עליך לבדך אטיל את התפקיד אלא אהרון אחיך יהיה שותף לכך. אני יודע שאהרון לא יסרב לי.
    ה' אומר למשה שיפגוש את אהרון כשישוב ממצרים, ימסור לו את דברי ה' וה' יורה להם מה לעשות.
    חלוקת התפקידים: משה יעביר לאהרון את הדברים (כמו שאלוהים מעביר לו את הדברים), אהרון יהיה לפה וידבר, במקום משה, עם העם ומשה, בעזרת המטה יעשה בפני העם את האותות.

    פירושי מילים
    1)"יוצאי ירך יעקב" – צאצאיו של יעקב.
    2)"פרו" – הולידו.
    3)"ישרצו" – הולידו יותר מילד אחד (תאומים, שלישיות).
    4)"ויעצמו" – נהיו חזקים יותר (כמו עצם שהיא קשה).
    5)"נתחכמה לו" – נערים עליו, נעשה לו תחבולות.
    6)"ערי מסכנות" – ערים שאגרו בהם תבואה.
    7)"ויקוצו מפני בני-ישראל" – המצרים מאסו בחייהם מתוך החשש שבני-ישראל מתרבים ומתחזקים.
    8)"ותצפנהו 3 ירחים" – החביאה אותו 3 חודשים.
    9)"תבת גמא" – ארגז עשוי מענפי גמא (שזה סוג של צמח).
    10)"ותחמרה בחימר" – כיסתה בחימר כדי לסתום סדקים.
    11)"ותדלנה" – שאבו בדליים (בנות כהן מדיין שאבו מים מן הבאר כדי להשקות את הצאן).
    12)נוגשים – אנשים מצריים שהיו אחראים על עבודת בני-ישראל, מזרזים אותם, מענישים אותם.
    13)מצורעת – צרעת, מחלה שעושה פצעים במקום שהיא נמצאת.
    14)אנשים ניצים – רבים.
    15)עברי – כינוי ליהודי על-ידי גוי.
    16)להתבושש – לחכות.




    עכשיו. זה סיכום מועתק מהאתר Donkey . co . il אבל זה אני העליתי לשמה!
    לפני הרבה זמן קיבלתי את זה מהמורה שלי כהכנה למבחן, אז של מי הקרדיט?
    אם זה לא לעניין למחוק .

  2. 08-03-2008 09:56 #2
    בן
    תאריך הצטרפות
    03-01-07
    שם פרטי
    אלעד.
    הודעות
    10,185
    וואו! זה סיכום ענק!
    כל הכבוד!!
    תקבל ווינר אפילו עם תוספת!

  3. 08-03-2008 09:57 #3
    בן
    תאריך הצטרפות
    05-04-07
    שם פרטי
    דניאל ツ
    הודעות
    2,847
    תודה תודה אבל כל הקרידיטים למורה שלי
    נועה ויניק אני אוהב אותך (L)
    חחח סתם

  4. 08-03-2008 10:02 #4
    בת
    תאריך הצטרפות
    05-03-08
    שם פרטי
    WwW.FxP.Co.iL
    הודעות
    130
    חחחח סיכום מעולה!
    תחדש על הווינר! {כועס}
    אני לשלי מחכה כבר יומיים!

  5. 08-03-2008 10:05 #5
    בן
    תאריך הצטרפות
    05-04-07
    שם פרטי
    דניאל ツ
    הודעות
    2,847
    בואנה לכל הכועסים זה לא ווינר מפה
    נכנסתי עם ווינר
    פשוט רוצה להאריך אותו

מקרא דרגות:  » יו"ר » מנכ"ל » מנהל ראשי » מפקח » מנהל פורום » צוות פרוייקטים » צוות סיקורים » משתמש כבוד » היכל התהילה » Champ » משקיען כבוד » Winner