fxp
שחזור סיסמה הרשמה
  • הודעות
  • אשכולות
  • רשומים
  • מחוברים כרגע
הרשמה לאתר
תגיות: גיאוגרפיה

סיכום| גיאוגרפיה-ארץ ישראל

  1. 08-03-2008 13:39 #1
    בן
    תאריך הצטרפות
    16-07-07
    שם פרטי
    ליאב :]
    הודעות
    2,341
    סיכום בגיאוגרפיה של ארץ ישראל

    בנושא:

    מים, בדגש על איכות הסביבה



    (בהתאמה למיקוד תשס"ו)

    א) מושגים:

    מקורות מים עיליים – המים הזורמים על פני הקרקע ומגיעים לנחלים, לנהרות ולאגמים

    אקוויפר – שכבת סלע (או קרקע) הנמצאת מתחת לפני הקרקע, ואשר הינה חדירה למים, ומי תהום יכולים להיאגר בתוך השכבה. דוגמאות לסלעים היוצרים אקוויפר: סלע גיר, דולומיט, אבני חול (סלעי הגיר והדולומיט חדירים למים מפני שהמבנה שלהם הינו סדוק; אבני החול חדירות למים מפני שהן עשויות גרגרים גדולים יחסית, ולכן גם הרווח שבין הגרגרים בינו גדול ומאפשר מעבר מים; המשותף לכל שכבות הסלע הללו שהן מסוגלות להחזיק בתוכן כמויות גדולות של מי תהום)

    אקוויקלוד – שכבת סלע (או קרקע) אשר הינם אטימים למים. מי התהום הזורמים לאיטם בתת-הקרקע אינם יכולים לחלחל דרך שכבה זו, ונוטים להצטבר מעל לאקוויקלוד. דוגמאות לסלעים (או קרקעות) היוצרים אקוויקלוד: חרסית, חוואר מוצא. המשותף לשניהם היא העובדה שהם בנויים מגרגירים דקים וזעירים, כך שגם המירווחים שביניהם הינם זעירים מאוד, ולכן מים אינם יכולים לחלחל דרכם.

    מי תהום – מים המצויים מתחת לפני הקרקע. נוצרים באופן הבא: מי גשמים מחלחלים אל תוך הקרקע או הסלע (החדירים למים, כלומר – אקוויפר) עד שהם מגיעים אל שכבת סלע שאינה חדירה למים (כלומר, אקוויקלוד) ועליה הם נאגרים.

    החדרה – החדרה מכוונת של מים (בד"כ מי גשמים, או מי שטפונות) אל מי התהוםה באקוויפר כדי לשפר את איכותם, להוסיף מים ולשפר את המאזן ההידרולוגי, וכדי להשתמש באקוויפר כמאגר מים לשעת הצורך.

    מאגר מים תפעולי – מאגר מים ששואבים ממנו לפי כמות המשקעים שנכנסת אליו. בשנה גשומה אפשר לשאוב הרבה מים ובשנה שחונה – מעט מיים.

    מאגר מים רב-שנתי – מאגר שהוא עשיר במים ואפשר לשאוב ממנו מים גם בשנים שחונות – בתנאי שאחת לכמה שנים מחזירים את כמויות המים שנשאבו ע"י החדרה מכוונת של מי שטפונות ועודפי מים מן המוביל הארצי.

    אקוויפר החוף – האקוויפר המשתרע בין השוליים המערביים של הרי יהודה לבין חוף הים התיכון. נחשב לאקוויפר העיקרי של מדינת ישראל. באקוויפר זה המים מחלחלים בתוך שכבות של חול וכורכר, עד שהם מגיעים לשכבות אקוויקלוד של חרסית. אקוויפר החוף משמש כמאגר רב שנתי – כלומר נאגרות בו כמויות גדולות של מים, ואפשר לשאוב ממנו במשך כמה שנים כמות מים שהיא גדולה מהכמות הנכנסת אליו. אקוויפר זה ניזון ממי גשמים ובנוסף לכך מחדירים אליו בשנים גשומות מי שטפונות ועודפי מים מהמוביל הארצי. כושר אגירת המים של אקוויפר החוף הוא טוב, ואפשר לשאוב ממנו מים במשך כל ימות השנה. מימיו משמשים בעיקר את אוכלוסיית מישור החוף.

    אקוויפר ההר – אקוויפר המשתרע מעמק יזרעאל בצפון ועד בקעת באר שבע בדרום, ומבקעת הירדן במזרח עד מישור החוף במערב. זהו האקוויפר השני בחשיבותו במדינת ישראל (אקוויפר החוף וההר יחד – תורמים קרוב למחצית מכמות המים הזמינים בישראל). מורכב בעיקר מסלעי גיר ודולומיט, ואלה מאפשרים למים לחלחל בסדקים ובחללים הרבים המצויים בסלעים אלו. המים הנאגרים באקוויפר הר נחשבים באיכות טובה מזו של אקוויפר החוף, והם נמצאים בעומק רב יותר. אפשר לשאוב מאקוויפר זה כל ימות השנה, אבל הוא משמש כמאגר תפעולי, ןלכן אסור לשאוב ממנו שאיבת יתר. הפקת המים מאקוויפר ההר נעשית ברובה בחלקו המערבי הנקרא "אגן ירקון-תנינים". המים מופקים באמצעות תפיסת המים של מעיינות ראש העין ומעיינות נחל תנינים, ובאמצעות שאיבה מבארות. בחלקו המזרחי של של האקוויפר מפיקים מים באמצעות שאיבה מבארות.

    פן ביניים/הפן הביני – אזור קו המגע בין מי התהום המתוקים (אשר מקורם ביבשה) ומי התהום המלוחים (אשר מקורם בים). (ראו הרחבה בעמודים הבאים)

    אגן ניקוז – כל השטח שממנו נאספים ומתנקזים מיים אל תוך האפיק של נחל או נהר.

    המערכת ה- "תלת אגנית" – שלושת מקורות המים העיקריים המספקים את תצרוכת המים בישראל: אקוויפר ההר, אקוויפר החוף, ואגם הכינרת.

    מי קולחים – מי שפכים שעברו תהליך טיהור ומשמשים להשקיית גידולים חקלאיים או לתעשייה.

    מי שפכים – מי ביוב מזוהמים כתוצאה משימוש ביתי או תעשייתי. מפונים באמצעות מערכת הביוב.

    מים שפירים – מים שאיכותם טובה והם ראויים לשתייה ולכל שימוש אחר.

    מים שוליים – כל סוגי המים שאינם שפירים – מי קולחים, מי שטפונות, מים מליחים, ועוד.

    מי שתייה – מים בהם ריכוז הכלורידים הינו עד 400 מ"ג (מיליגרם) כלורידים לליטר, והם נחשבים טובים וראויים לשתייה.

    מים מליחים – מים שרמת המליחות שלהם גבוהה מ-600 מ"ג (מיליגרם) כלורידים לליטר. עד לריכוז של כ-2000 מ"ג לליטר יכולים המים לשמש לחקלאות, או תעשייה, ובריכוזים גבוהים יותר כחומר גלם להתפלה (מבחינה כלכלית עדיין כדאי יותר להתפיל מי מליחים מאשר מי ים שריכוז המלחים בו רב יותר). גידולי חקלאות מסוימים (למשל תמרים) הינם פחות רגישים למליחות וניתן להשקותם במים בעלי ריכוז כלורידים גבוה יותר מ-2000 מ"ג לליטר; במי ים יש 35000-42000 מ"ג כלורידים לליטר, ואי אפשר להשתמש בהם להשקיה או לצריכה ביתית. קידוחי מים רבים בדרום מישור החוף, בנגב, בבקעה ובערבה – הינם מליחים.

    מים מושבים – מי קולחים שעברו החדרה לאקוויפר והפקה מחדש. מפעל השפד"ן ומערכת ההפקה וההולכה של הקו השלישי הם היחידים בארץ המייצרים מים מושבים. המים המושבים הם באיכות גבוהה מאוד ומותרים בשימוש חקלאי בלתי מוגבל.

    מכון טיהור – מתקו שבו מטהרים את השפכים מן המרכיבים המזיקים. פעולת הטיהור מצמצמת את הנזק שהשפכים גורמים לסביבה, ומאפשרת לשוב ולהשתמש בהם להשקיה ותעשייה.

    בור ספיגה – בור חפור באדמה לקליטת מי ביוב. בורות כאלו היו בשימוש בעבר, כאשר עדיין לא היו מערכות ביוב מסודרות. דפנותיו של בור הביוב חדירים למי שבתוכו ולכן מי הביוב המוזרמים אליו מחלחלים ומזהמים את האדמה שמסביבו.

    מפעל מים אזורי – באר, מאגר מי שטפונות, או מפעל לטיהור מים המשרתים אזור מסוים במדינה

    מפעל "הקו השלישי" – מערכת של צינורות שמטרתה לנצל את קולחי גוש דן (מפעל שפכי גוש דן – השפד"ן) – להשקיית הנגב. בתחילה הופכים את הקולחים למים מושבים (במכו טיהור), אוגרים אותם בקרקע, ואח"כ מעבירים אותם לשימוש חקלאי בדרום הארץ. קולחי מכון הטיהור מוזרמים ומוחדרים לאקוויפר להשגת 2 מטרות: אחת, טיהור נוסף של הקולחים בשיטת "טיהור קרק-אקוויפר" והפיכתם למים בדרגת מים "מושבים"; והשנייה, אגירה עונתית ורב עונתית של המים המושבים באקוויפר לשם ניצולם להשקיה בזמנים המתאימים לצרכי החקלאות.

    מלמ"ק – ראשי תיבות של "מליון מטר מעוקב"

    מפלס עליון ותחתון של הכנרת (או "קו אדום" עליון ותחתון) – הכינרת היא אגם המכיל כמויות משתנות של מים. כמות המים בכינרת תלויה ביחס בין כמות המים הנכנסת אליה (מי גשמים, מי נחלים) וכמות המים היוצאת ממנה (התאדות, שאיבה). כמות המים שאפשר לשאוב נקבעת לפי מפלס הימה. המפלס העליון מוגדר כיום בגובה 209- מ', וכאשר המים מגיעים אליו קיימת סכנת הצפה של החופים סביב לכינרת (כאשר מצב זה מתרחש פותחים את סכר דגניה ומזרימים את עודפי המים לירדן). המפלס התחתון הוא הגובה המינימאלי של הכינרת – גובה שמתחתיו אין לשאוב יותר מים בגלל סכנה של פגיעה באיכות המים. במשך שנים רבות הוגדר קו זה כגובה של 213-, אולם בשנים האחרונות בגלל שנות הבצורת והעלייה בביקושים למים הוחלט להמשיך ולשאוב מהכינרת עד גובה של 215.5- מ'.

    ב) מאזן המים ומקורות המים

    ניהול משק המים של המדינה דומה לניהול חשבון בנק: כמות המים המוצאת (כלומר, הנצרכת) חייבת להתאזן ע"י כמות המים הנכנסת. במשק מים הנמצא במצב טוב, כמות המים הנכנסת – רבה מאשר זו המוצאת, ולהיפך – במשק מים הנמצא במצב רע. החל משנות ה-90 של המאה ה-20, נוצר במדינת ישראל גירעון הולך וגובר במים, ומי המשקעים אינם מצליחים להתגבר על הגירעון ולמלא את מאגרי המים הטבעיים. למשל בשנת 1998, מדינת ישראל צרכה 2,165.8 מלמ"ק מים, אולם הפיקה 2,103.7 מלמ"ק בלבד, כלומר גירעון שנתי של כ-62 מלמ"ק מים, גירעון ההולך ומצטבר עם השנים. מהם מקורות המים, ומה דרכי הצריכה?

    בשורות הבאות נתייחס לשני האלמנטים הללו:

    מקורות המים הנכנסים

    1.מקורות מים טבעיים
    2.מקורות נוספים

    את מקורות המים הטבעיים ניתן לחלק לשתיים:
    א)מקורות עיליים
    ב)מי תהום

    מקורות עיליים = כינרת, מי גשמים, מי שטפונות (מאגרים), מעיינות ונחלים (בעיקר, מעיינות הדן, מעיינות הירקון).

    מי תהום = אקוויפר החוף, אקוויפר ההר + עוד אקוויפרים, ראה איור ג6 עמ' 101 בספר "ישראל-האדם והמרחב").
    מקורות נוספים = מי קולחים (כלומר מי שפכים שטוהרו בדרגות שונות; ראה שפד"ן), התפלת מים, הגברת מטר (זריעת עננים), ניצול יעיל יותר של הנגר (כלומר, איגום ותפיסת מי שטפונות), חסכון במים ומניעת אובדנים (כלומר, תחזוקה טובה יותר של הצנרת העירונית), ייבוא מים (מטורקייה?).


    מקורות המים העיליים הם כל אותם המקורות בהם שוהים המים מעל לפני השטח לפני שנעשה בהם שימוש. מקור המים העילי החשוב ביותר הוא אגם הכינרת המכיל כ-4 מליארד מ"ק מים, אולם נפח האיגום (כלומר, נפח המים אותו ניתן לשנות ע"י אגירה ושאיבה) הינו רק כ-500-600 מלמ"ק, והוא מוגדר ע"י מפלסי האגם: המפלס התחתון (213 מ' מתחת פני הים) נקרא הקו האדום התחתון, וכשהאגם מגיע למפלס זה אין לשאוב ממנו יותר בשל הרעה באיכות המים (הן בשל חדירה של מים מלוחים תת-קרקעיים הנמצאים באגן היקוות והן בשל תהליכים ביולוגיים וכימיים שיתרחשו באינטראקציה בין מי הכנרת ובין חומרים המצויים בקרקעיתה). המפלס העליון הוא 209 מ' מתחת פני הים ומעליו יש סכנת הצפה בסביבת הכינרת.

    רוב מי הכינרת מגיעים מ-3 יובלים המתאחדים לנהר הירדן, והם: נחל הדן, נחל החצבני ונחל הבניאס

    כאמור לעיל, מקור נוסף של מיים עיליים הוא מי שטפונות אותם יתן לנצל בזכות מס' מפעלים לתפיסת מי שטפונות (מופעלים ע"י חב' מקורות), למשל, מפעל נחלי מנשה (תופס את יובלי נחל תנינים), מפעל נחל השקמה (סמוך לקיבוץ זיקים), ומתקן על נחל הבשור – בדרום.
    רוב מי השטפונות הנתפסים מוחדרים למי התהום כדי לשפר את המאזן ההידרולוגי באקוויפר, וחלקם (למשל מפעל הבשור) נועדו להשקייה. גם מי המוביל הארצי מוחדרים לאקוויפר דרך כ-150 קידוחי החדרה.


    המים "היוצאים" –צריכת המים

    את צריכת המים ניתן לחלק ל-3 סוגים: צריכה לחקלאות, צריכה לתעשייה, וצריכה ביתית. ע"פ נתוני 1995 החקלאות היתה צרכן המיים העיקרי של ישראל – צרכה כ-63% מצריכת המים במדינה. הצריכה הביתית (מים לשתיה, לרחצה, כביסה, גינון וכו') היתה הגורם השני מבחינת הכמות – צריכה של כ-30% מסך צריכת המים במדינה, ואילו התעשייה צרכה כ-7%. בשנים האחרונות הולכת ופוחתת הצריכה לחקלאות עקב ההכרה כי עדיף להתרכז בגידולים שאינם "זוללי מים", ועקב המעבר לשיטות השקייה מודרניות וחסכוניות יותר (כגון: השקייה בטפטפות, השקייה ממוחשבת וכו'). גורם נוסף לירידה בצריכה החקלאית היא הורדה הדרגתית של סיבסוד המים לחקלאים.
    מבחינת האפשרויות לחיסכון במיים, ההנחה הרווחת היום היא שעיקר החיסכון יכול לבוא מצמצום וייעול השימוש במים לחקלאות, ופחות בתחום הביתי, או התעשייתי.

    ג) איכות המים

    איכות המים עשויה להיפגם בגלל שני גורמים: זיהום, והמלחה. להלן יובא הסבר לגורמים הללו –

    זיהום המים

    מאגרי המים העיליים והתחתיים עלולים להיפגע בגלל חומרים שונים (מעשי ידי אדם) העלולים לחדור ולחלחל אליהם. גורמים העיקריים הגורמים לזיהום המים הם-
    ·שפכים עירוניים וביתיים – אלה הם מזהמי המים הגדולים ביותר בישראל. בשפכים אלה מצויים חומרים אורגניים וחיידקים גורמי מחלות.
    ·שפכים תעשייתיים ואתרים לסילוק פסולת – בהם מצויים חומרים כימיים רעילים ומתכות כבדות.
    ·חומרי הדברה ודישון הנמצאים בשימוש בחקלאות, וכן הפרשות של בע"ח – אלה מכילים חנקות (תרכובות שונות המכילות חנקן), והם מזהמים מסוכנים.
    ·דליפות דלק – דליפות של דלק ממיכליות המובילות את הדלק בים וביבשה, וכן המאגרים המצויים בתחנות הדלק. דלק הינו חומר מזהם ביותר מפני שהוא חודר במהירות לחומרים עימם הוא בא במגע. דליפה של כמות קטנה ביותר של דלק עשויה לזהם כליל ולפסול לשתייה – מאגר גדול מאוד של מי תהום.

    פעולות להתמודד עם זיהום המים

    כדי להתמודד עם זיהום המים ננקטות הפעולות הבאות –
    ·רוב השפכים העירוניים והביתיים מסולקים דרך מערכות ביוב מסודרות (רק 5% ממי השפכים עדיין מגיעים לבורות ספיגה ומחלחלים אל מי התהום). ברשויות מקומיות רבות נבנו מכונים לטיהור ראשוני של השפכים, ומהם המים מועברים למכוני טיהור גדולים לטיהור נוסף.
    ·נחקקו חוקים שונים ותקנות שונות בנוגע לשימוש בחומרי הדברה ודשנים (למשל, אסור להשתמש בחומרי הדברה מסוימים שאינם מתפרקים; יש להרחיק מזבלות, רפתות לולים וכו' – ממקורות מים; יש לאכסן דשנים וחומרי הדברה כשהם נתונים באריזות המונעות דליפות – והרחק ממקורות המים).
    ·מפעלי תעשייה חויבו לטפל בשפכים ובפסולת תעשייתית הנותרים לאחר תהליך הייצור.
    ·הוקמו מתקנים מיוחדים לטיפול בפסולת מוצקה ובפסולת רעילה. במתקנים אלה מנטרלים את החומרים המסוכנים ואת מה שנותר שורפים בשריפה מבוקרת, או טומנים במיכלים אטומים.


    המלחת מי תהום

    המלחת המים של אקוויפר החוף

    אקוויפר החוף נמצא קרוב מאוד לים התיכון. סמוך לחוף מצויים שני סוגים של מי תהום: מי תהום מתוקים, הנמצאים באדמה שמתחת ליבשה, ומי תהום מלוחים הנמצאים בתת-הקרקע של הים. שני סוגי מי התהום שונים אלו מאלו בהרכבם הכימי ובצפיפותם ולכן אינם מתערבבים. קו המגע שביניהם נקרא בשם "הפן הביני" (או פן ביניים). מיקומו של אותו פן ביניים תלוי בכמויות של מי התהום המתוקים והמלוחים. כאשר יש כמות גדולה של מי תהום מתוקים, לחץ המים גדול והמיים המתוקים דוחקים את פן הביניים מערבה, קרוב יותר לים. כאשר יש שאיבה מוגברת או חסר, במי התהום המתוקים – לחצם פוחת, ומי התהום המלוחים דוחקים את פן הביניים מזרחה – אל תוך היבשה. אם פן הביניים נע מזרחה מרחק מספיק גדול, הוא עלול לעבור ולהגיע לקידוחים (של בארות) השואבים מים ממי התהום המתוקים – ולהמליח אותם. למעשה, שאיבה מוגברת מאקוויפר החוף, בלא מילוי חוזר מספיק – תגרום בסופו של דבר להתקדמות פן הביניים מזרחה, לעבר הבארות, ולבסוף להמלחתם. זהו תהליך שקרה וקורה ב-20 השנה האחרונות בגלל השאיבה הרבה במישור החוף (בגלל הריבוי המהיר של האוכלוסייה במישור החוף). כאשר באר מומלחת – היא יוצאת מכלל שימוש למשך שנים ארוכות מאוד – לפעמים 20 שנה ויותר.
    (ראו איור 1 בהמשך)

    המלחת מי אקוויפר החוף עשויה להיגרם גם בגלל השקיה בקולחים. מי הקולחים מכילים כמות מלחים גדולה יותר מכמות המלחים המצויים במים שפירים, וכאשר משקים במים אלה, חלקם מחלחלים בקרקע ומגיעים אל הקוויפר וממליחים אותו. כדי למנוע את המלחת האקוויפרים – רשויות המים של ישראל מתכנות לטפל בעתיד גם ברמת המליחות של הקולחים.

    גורם המלחה נוסף הוא החיחול של שפכים תעשייתיים למי תהום. אלה מכילים הרבה מלחים (נתרן, אשלגן, כלור) המצויים בשימוש רב בתעשייה, ואם הם מחלחלים ישירות לקרקע – בלא טיפול במים, תגרם המלחה נוספת של מי התהום.

  2. 08-03-2008 14:41 #2
    בן
    תאריך הצטרפות
    03-01-07
    שם פרטי
    אלעד.
    הודעות
    10,150
    דיי דומה למה שרשום פה...
    אתה כתבת את זה בעצמך?!
    תודה בכל מקרה..

  3. 08-03-2008 15:09 #3
    בת
    תאריך הצטרפות
    05-03-08
    שם פרטי
    WwW.FxP.Co.iL
    הודעות
    130
    תודה לא היה לי כוח לקרוא הכל...

  4. 08-03-2008 17:07 #4
    בן
    תאריך הצטרפות
    19-11-07
    שם פרטי
    שגיב
    הודעות
    5,618
    תודה רבה סיכום טוב!

  5. 08-03-2008 19:21 #5
    בן
    תאריך הצטרפות
    02-07-06
    שם פרטי
    סוד :X
    הודעות
    7,328
    יפה מאוד !
    פש ..
    תהנה עם הפרס הצנוע .

מקרא דרגות:  » יו"ר » מנכ"ל » מנהל ראשי » מפקח » מנהל פורום » צוות פרוייקטים » צוות סיקורים » משתמש כבוד » היכל התהילה » Champ » משקיען כבוד » Winner