fxp
שחזור סיסמה הרשמה
  • הודעות
  • אשכולות
  • רשומים
  • מחוברים כרגע
הרשמה לאתר הרשמה באמצעות facebook

סיכום| ספרות -"כינורו של רוטשילד" (אני עשיתי)

  1. 12-04-2008 00:33 #1
    תאריך הצטרפות
    29-08-06
    הודעות
    973
    טוב אז החלטתי לקבל בפעם הראשונה ווינר..חח


    אז ננסה ונראה אם נקבל..


    החלטתי לתת סיכום מעמיק ומושקע של הסיפור של אנטון צ'כוב "כינורו של רוטשילד"


    למה דווקא הסיפור הזה?


    לא יודע :/


    אוליי דווקא בגלל שעל הסיפור הזה אני עושה את היומן קריאה.. ואולי לא..


    בקיצור.. דיי לבירבורים וקדימה עבודה



    כינורו של רוטשילד / אנטון צ'כוב

    האקספוזיציה בסיפור (שורות 1-36):
    הסיפור מאריך בתיאור הפתיחה, וכך ניתן ללמוד פרטים אבים אודות גיבור הסיפור, יעקב ברונזה.
    אדם זה, יעקב, התגורר בעיירה קטנה מאוד, עם תושבים זקנים אך מאריכי-ימים- זוהי הערה חשובה, משום שיעקב התפרנס מבניית ארונות מתים, ולמרבה האירונה ולרוע מזלו, לא היו מתים בעיירה שלו- דבר שגרם לו להיות ממורמר ולחשב כל הזמן את כספו בצורה של כמה הפסדים הוא צובר- הוא חושב על דרך השלילה. למשל, אם מישהו היה נפטר מחוץ לעיירה, זה היה נחשב בעיניו כהפסד שלו, ואם היו ימים של חג או שבת, שבהם אסור לעבוד, גם זה היה נראה בעיניו כהפסד מבחינתו.
    מבחינה כלכלית, יעקב חי חיי עוני בבקתה קטנה וישנה, בת חדר אחד בלבד, שהיה בה רק ציוד מינימלי למחייתו: תנור, מיטה זוגית, כלי מלאכה ומארפה, אישתו. מרשימה זו, ניתן לראות וללמוד שאישתו של יעקב היא חסרת כל חשיבות בעיניו, היא כמו חפץ כמו כל שאר הציוד בביתו.
    הערה נוספת, שתתגלה מאוחר יותר כבעלת משמעות לסיפור, היא לגבי הילדים: קודם כל, לא מוזכרים ילדים בביתו של יעקב ואשתו, ובנוסף לכך נאמר כי יעקב לא שמח לבנות ארונות מתים לילדים, מכיוון שאין בכך הרבה רווח (הארונות קטנים ולכן הוא מרוויח עליהם פחות כסף)- או לפני דבריו של יעקב בסיפור: "איני אוהב לעסוק בדברים של מה בכך" (שורה 13).
    בניגוד למלאכה זו, היה ליעקב עיסוק נוסף- נגינה בכינור. לא פעם הוא היה משתתף גם בחתונות יהודיות, מצטרף לקבוצה של כלי-זמר יהודים, כי הוא הרוויח שם היטב ובנוסף לכך אהב לנגן. שיקולים אלו גברו על האנטישמיות שהוא חש כלפי היהודים, ובמיוחד כלפי יהודי בשם רוטשילד, שהצליח להרגיז אותו בגלל נגינת החליל העצובה שלו, ויעקב היה מתנקם בו על כך ומציק לו בכל הזדמנות.
    האקספוזיציה מסתיימת בהערה, המצביעה על חשיבות הכינור בעולמו של יעקב: הוא היה שם את הכינור בלילות ליד ראשו, בעיקר כשנפשו היתה מרה עליו (היה עצוב), ומספיק היה שיפרוט של מיתר אחד של הכינור בלילה כדי שירווח לו (ירגיש יותר טוב).
    אם כך, לפנינו דמות מורכבת ובעלת סתירה פנימית- מצד אחד, קשיחות, חוסר סובלנות וקמצנות; מצד שני, רגישות ואהבה למוזיקה.

    עלילת הסיפור:
    סיפור המעשה פותח במילים "ב- 6 במאי אשתקד תקפה את מארפה מחלה חריפה..."- אפשר להרגיש את ההבדל בין סגנון התיאור של האקספוזיציה לבין סגנון הכתיבה על העלילה: בעוד שבהתחלה התיאור היה כללי מאוד, הרי שבסיפור העלילה התיאור מצטמצם ונעשה מדויק יותר (למשל ציון התאריך).
    המחלה של מארפה היא פתח לשינוי, שיתחיל בדמותו של יעקב. למעשה, מתחיל כאן תהליך של חשבון נפש, שהפואנטה שלו תהיה בסיום הסיפור. את ההתרגשות של יעקב מהמחלה של מארפה מרגישים בצורך שלו לנגן כל היום, אך דבר זה אינו מפריע לו לשקוע בערבים בחישובים על הפסדים שנתיים, שגורמים לו מצב רוח רע נוסף, אך הפעם הוא אינו מתנפל על מארפה אלא זורק את החשבוניה.
    מארפה עצמה משתנה לטובה- פתאום, היא נעשית ורודה ושמחה, ושינוי זה מפחיד את יעקב. פתאום, יש ליעקב הארה, שהשמחה של מארפה היא בעצם שמחה על כך שהיא תסתלק ממנו ומהחיים הקשים שהוא הסב לה. ואכן, יעקב באמת התייחס לאשתו בצורה הגרועה ביותר- מעולם לא פינק אותה, לא במילים ולא במתנות, תמיד היה גוער בה ומאשים אותה בהפסדים שלו, והפעיל כלפיה גם אלימות של אגרופים, אם לא מכות של ממש. אכזריותו של יעקב כלפי מארפה באה לידי ביטוי באיסור שהוא הטיל עליה לשתות תה, ושעליה להסתפק במים חמים בלבד.

    מרוב פחד, מחליט יעקב לעשות הכל כדי שהמוות של מארפה לא יהיה על מצפונו, לפחות כעת, כשהיא חולה. הוא מוביל אותה למחרת לבית החולים, ומתווכח שם עם החובש, שהיה קשוח לא פחות מאשר יעקב עצמו, על סוג התרופות ואופן הטיפול שיש לתת למארפה. החובש, כדמות משנית, משקף למעשה את יעקב הישן, הקשוח והאכזרי- לא אכפת לו שמארפה תמות, היא במילא כבר זקנה ו- "עשתה את שלה", והוא גם יודע שלא יקבל שכר גבוה יותר עבור הטיפול, ולכן הוא משלח את בני הזוג בזלזול רב ועם הוראות טיפול פשוטות.

    ערב מותה של מרפה, היא מזכירה ליעקב את הבת בהירת-התלתלים שהיתה להם לפני 50 שנה ומתה (הבת). היא גם מזכירה לו איך הם חיו אז בצורה שונה, היו יושבים תמיד על שפת הנהר ושרים שירים, מתחת לעץ הערבה. יעקב אינו זוכר את הדברים האלו, מכיוון שבמשך השנים שחלפו מאז הוא שקע בתוך עצמו ובתוך עולמו המצומצם, עולם של ארונות מתים וכסף, עד כדי כך שכל העבר הזה פשוט נמחק מזכרונו. חשוב לציין, כי לפי סיום הסיפור, ניתן יהיה להבין בסופו של דבר שהשכחה הזאת היתה בעצם הדחקה, כי הוא לא יכול היה להתמודד עם מות ביתו, וכנראה שזו היתה גם הסיבה שהוא לא אהב לעשות ארונות מתים לילדים.

    לעת בוקר נפטרה מרפה, ויעקב מתחיל להרגיש ברע- אולי נדבק ממחלתה של מרפה, ואולי היתה זו יד המקרה. בכל מקרה, מצבו הגופני והנפשי גורמים לו להרגיש מדוכדך (מצב רוח רע), וחשבון הנפש שלו, שאותו התחיל כשמרפה נהייתה חולה, ממשיך. כעת, הוא מתחרט על היחס המתנקם שלו כלפיה, וזוכר כמה היא הייתה מסורה כלפיו.
    תוך כדי ההרהורים האלו, נקלע בדרכו רוטשילד, שבא להזמינו לנגן בתזמורת ולהחליף נגן אחר אשר חלה. יעקב כ"כ שקוע בחשבון הנפש שלו, שהוא תופס את רוטשילד כקורבן ומתנפל עליו בקללות ובמכות, עד אשר היהודי המסכן נאלץ לברוח, ובדרך עוד התנכלו לו הכלבים והילדים.

    לאחר המפגש עם רוטשילד, מוצא את עצמו יעקב "ברונזה" הולך אל הנהר. זהו דחף תת הכרתי שקשור לחשבון הנפש שהוא עורך לעצמו. בהתחלה, הוא עוד מתרגז על איזושהי אישה שמנה ועל ילדים, אבל אח"כ הוא מתחיל לשים לב לנוף ולעץ שעליו מרפה דיברה לפני מותה- עץ הערבה. הוא מתיישב תחת העץ, שכעת הוא כבר זקן, ומסמל את השנים הרבות שחלפו מאז. יעקב מתבונן בנהר, ורואה מראה מרהיב, שכעת כבר נכחד כמעט לגמרי.
    כהרגלו, יעקב מתחיל לעשות את חשבון ההפסדים שלו- כעת, הוא מחשב מה הפסיד מכך שלא שם לב לטבע. מצד אחד, הוא נשאר הטיפוס הקר, שכל חייו הם לפי רווח והפסד, אך מצד שני, עצם העובדה שהוא התייחס לטבע ומתחבר אליו, ושחבל לו על הפסד זה- דבר זה מביע גם את השינוי שחל ביעקב ואת תהליך חשבון הנפש שהוא עובר, כי מהמחשבות על הטבע הוא שוב חושב על מרפה אישתו ומתחיל לחשוב גם על רוטשילד, שבו הוא פגע סתם. כתוצאה מכל מחשבות אלו, מעגל החשיבה של יעקב הופך להיות יותר הומאני (אנושי)- הוא חושב על בני האדם באופן כללי, ולא רק על עצמו, ומביע עצב ותסכול על כך שאנשים ממררים זה לזה את החיים, ובכך רק גורמים הפסד אחד לשני.
    גם בלילה, המחשבות לא נותנות לו מנוח- הוא מתהפך מצד לצד, סובל מהזיות, ומרגיש צורך לנגן בכינור, כ- 5 פעמים במהלך אותו הלילה. בנוסף לכך, הוא גם הולך לבית החולים ביום למחרת, ומבין מהטיפול של החובש שאין הרבה מה לעשות ושמותו שלו גם הוא קרוב. יש משהו סמלי בכך שיעקב לא יכול להמשיך לחיות ללא אשתו, בכך שמותו מגיע אחרי מותה ובאותה צורה, ובכך שגם הוא שמח למות, כי כל החיים נראים לו פתאום כמו הפסד אחד גדול, ואילו המוות הוא רווח מכיוון שהוא בחינם ולא עולה לו בשום דבר.

    אם כך, ישנה הקבלה בין מרפה לבין יעקב גם מבחינת גורלם וגם בתחושת החמצת החיים שלהם, שממנה מגיעה הנכונות למות. הדבר היחיד שמטריד את מנוחתו של יעקב היא השאלה מה יעלה בגורל כינורו- מכיוון שבשביל יעקב, הכינור לא רק שיקף את נשמתו ואת רגשותיו, אלא גם היה תחליף לילד. לכן, ערב מותו, יעקב מחבק את כינורו אל חזרו, דואג לעתידו, ומתחיל לנגן בו ניגון חדש, המלווה בדמעות הזולגות מעיניו- ניגון שמעולם לא נשמע עוד עצוב כמוהו. ברגע מרגש זה, נכנס אל החצר רוטשילד, מכיוון שנשלח לקרוא ליעקב לנגן בחתונה מפוארת בשבת, של איזשהו גביר (=אדון, חשוב ובעל השפעה; כפי שנאמר ממקודם)- רוטשילד עדיין מבולבל ממפגשו הקודם עם יעקב, הוא פוחד להתקרב אליו, ומתחנן שיעקב לא יכה אותו, אך יעקב מפתיע אותו בחביבותו. יעקב מזמין את רוטשילד להתקרב אליו, מדבר אליו בקול נעים, מתנצל בפניו על כך שלא יוכל לנגן באירוע המתוכנן מכיוון שהוא חולה, ואפילו קורא לו "ידידי".
    כך, שני היריבים, יעקב ורוטשילד, מוצאים עצמם זה ליד זה, שניהם בוכים ומתרגשים מהניגון המופלא שיעקב מפיק מכינורו, וזוהי ההתפייסות של יעקב עם רוטשילד ערב מותו (של יעקב).

    בערב, כשהכומר נמצא ליד מיטתו של יעקב הגוסס, לצורך וידוי אחרון, יעקב רואה את פני מרפה ואת פני רוטשילד, ומשאלתו האחרונה היא "את הכינור תנו לרוטשילד". משפט זה מביע למעשה את כל התהליך שעבר יעקב ברונזה במהלך הסיפור- את חשבון הנפש שלו, את כאב ההחמצה שלו ואת התחברותו מחדש לטבע ולאנושות, כשהכינור מביע למעשה, כאובייקט, את כל הדברים האלו. ומאז, הכנור הופך להיות כלי הנגינה של רוטשילד, והניגון הפופולארי ביותר, שגורם לכולם לבכות יחד איתו, הוא אותו ניגון שיעקב הוריש לרוטשילד ערב מותו, יחד עם הכינור שלו.
    קרדיט ליואב פוירשטיין

    מקווה לקבל ווינר

    עריכה: זה יצא לי קטן
    למה?
    נערך לאחרונה על ידי noah_da, 12-04-2008 בשעה 12:32

  2. 12-04-2008 00:55 #2
    בן
    תאריך הצטרפות
    03-01-07
    שם פרטי
    אלעד.
    הודעות
    10,185
    לא תקבל על זה ווינר לצערי מכיוון שזה מועתק..
    חובה לתת קרדיט על כל סיכום שמפרסמים.. (שמועתק)

    שים לב!
    אם אתה מפרסם 2 סיכומים מועתקים עם קרדיט אתה תקבל ווינר ליום

מקרא דרגות:  » יו"ר » מנכ"ל » מנהל ראשי » מפקח » מנהל פורום » צוות פרויקטים » צוות סיקורים » משתמש כבוד » היכל התהילה » Champ » משקיען כבוד » Winner