יד ושם/אהרון מגד

זה סיפור של 9 עמודים אז אני לא ארשום אותו כאן אבל מומלץ מאוד לקרוא, סיפור יפה

נושא הסיפור

הסיפור "יד ושם" מציג בעייה העוסקת בהנצחת קורבנות השואה בארץ. הכותרת "יד ושם" פירושה זיכרון קיים, מצבת זיכרון. המושג "יד ושם" מתקשר גם למפעל חשוב בארץ שמטרתו להקים מצבת זיכרון לקורבנות השואה (המפעל כולל גם איסוף שמות הנספים). הסיפור מתאר קונפליקט מרכזי בין הדור הראשון שידע את השואה, דרך דמותו של סבא זיסקינד, מול הדור הצעיר, דור שלישי שגדל בארץ ואין לו זיקה לשואה. מצד אחד, הכותרת רומזת על הצורך בשימור זכר הנספים אך מצד שני קיימת אירוניה כאשר הצעירים מסרבים להנציח את שמות הנספים (לא רוצים להעניק לתינוקם את שם נכדו של סבא זיסקינד שנספה בשואה). קיימת כאן ביקורת העולה בהמשך מדברי הסב המאשים את הדור הצעיר בכך שהוא המשיך במעשיו את מה שהגרמנים החלו- הם השמידו את היהודים ואילו הצעירים משמידים את זכרם ("לא המשך, לא עדות, לא יד ולא שם, שום זכר").

הדמויות בסיפור ומשמעות שמם

שמות הגיבורים בסיפור "יד ושם" הם בעלי משמעות וקשורים אל הכותרת "יד ושם". גיבור הסיפור הוא סבא זיסקינד שפירושו באידיש הוא "ילד מתוק". הסב חושב כל חייו על נכדו האהוב מנחם מנדל שלא הצליחו להצילו. הנכד היה בן 12 ונחשב לעילוי. הסב לא מצליח להשתחרר מהזכרונות הקשורים בשואה ולמרות שהוא חי בהווה, בלבו ובנפשו הוא שקוע עמוק בעבר.
מנחם מנדל- אין לסבא מי שינחם אותו על אובדנו. בשמו קיימת אירוניה מכיוון שהסב לא מוצא נחמה. שם גלותי מהדור הישן.
רעייה- משמעות שמה היא אשת איש. היא הולכת אחרי בעלה ודעתם בנושא שם התינוק.
יהודה- שם יהודי, אופייני, ישראלי, קשור באחד משבטי ישראל. יהודה מתנגד לשם הגלותי ומייצג את הדור הצעיר. הוא מסרב לתת לתינוק את השם שהסב מבקש.
רחל- הבת של סבא זיסקינד. רחל היא אחת מ-4 האימהות והיא מגשרת בין הדורות. גם היא ניצולת שואה ומוצאת את עצמה חצויה בין רצונה לדאוג לאביה ובין בתה רעייה ורצונה להעניק לבנה שם כרצונה.
אוסיפ- בנו של סבא זיסקינד. הבן לא היה ציוני אלא ניסה להשתלב בקרב הגויים, אולם ברגע האמת הדבר לא עזר לו. שמו מתקשר אל יוסף המקראי שנדד בין הגויים וגם הגיע למעמד חשוב אבל ברגע שנפל, נזרק לבור הכלא.

הקונפליקט המרכזי

הקונפליקט המרכזי מתרחש על רקע רצונו של הסב להנציח את זכר הנספים. הסב מאמין שעל ידי מתן השמות לדור החדש שיוולד בארץ ניתן יהיה להנציח את הדור שנספה בשואה. יהודה המיצג את הדור השלישי, הצעיר, יליד הארץ מתנגד לכך מכיוון שהוא לא מרגיש קרבה לסב וזיקה לשואה ולמה שהתרחש.

בסופו של דבר, יהודה לא מסכים גם לפשרה שמציע הסב (לקרוא לילד רק מנחם, בלי מנדל). יהודה ורעייתו מעניקים לתינוק את השם אהוד, שם תנכ"י (אהוד היה אחד השופטים שהציל את העם מפני האויב). לאחר שהתינוק נולד, רעייה ויהודה מגיעים לבקר את הסב אך הוא בוחר להתעלם מקיומו של הילד בדיוק כפי שהדור הצעיר בארץ מתעלם מזכר הנספים בשואה.

מוטיבים בשיר

מוטיב- רעיון, חפץ, מילה, צירוף מילים, ביטוי החוזר ביצירה (סיפור,שיר) יותר מפעם אחת. המוטיב מחדד רעיון מסוים. המוטיב מקדם את העלילה.

מוטיב האורלוגין (שעון קיר)- השעון עצר מלכת, הסב החביא בו את מכתביו בנושא השואה.
גם עבור סבא זיסקינד הזמן עצר מלכת והוא בהווה אבל נפשו, לבו וזכרונותיו בעבר. השעון מאפיין את דמותו של הסב כמי שחי בעבר.

מוטיב השם- מוטיב השם הוא מוטיב מרכזי בסיפור. זה ציר מרכזי שכל הסיפור סובב סביבו. כל הסיפור מסתובב סביב מוטיב השם. מוטיב השם מוביל את הקוראים אל הקונפליקט המרכזי בסיפור בין הדור הצעיר שנולד בארץ ולא מרגיש שיש לו חובה מוסרית להנציח את זכר הנספים על ידי השם, לעומת דור ניצולי השואה- הסב שמרגיש כי זוהי חובתם המוסרית לעשות זאת.

שמו של התינוק מוביל לקרע בין הדור הצעיר לדור השואה. בסוף הסיפור הזוג מחליט לתת שם ישראלי לנין של סבא זיסקינד- אהוד. הסב מחליט להתעלם מהתינוק ומפגין מידה כנגד מידה.