fxp
שחזור סיסמה הרשמה
  • הודעות
  • אשכולות
  • רשומים
  • מחוברים כרגע
הרשמה לאתר
מדריך|

אשכול מדריכים לגידול תוכים לנעוץ

  1. 17-08-2008 14:17 #61
    בן
    תאריך הצטרפות
    01-08-08
    שם פרטי
    דור
    הודעות
    9,472
    תברואה ומחלות:

    נקיון הכלובים:

    ● יש לנקות את הכלוב משאריות מזון מדי יום. יש חשיבות מיוחדת לסילוק שאריות מזון לח (פירות, ירקות, מזון מושרה ומונבט).
    ● יש לנקות אבוסים ולשטוף שקתות מדי יום.
    ● יש לחטא ציוד (במיוחד שקתות ואבוסים מדי שבוע).

    לחיטוי ניתן להשתמש בנוכחות הציפורים בתכשירים המבוססים על מי-חמצן (למשל סילבר בירד), בציוד המחוטא מחוץ לכלוב בתכשירי אמוניום רבעוני (למשל ברומוספט), ובכלובים ריקים בפנולים אורגניים (למשל בקטול). פורמלין (ותכשירים המכילים אותו) הוא חומר חיטוי יעיל ביותר, אך אין להשתמש בו עקב רעילותו לאדם (הוא מסרטן ואדיו צורבים ריריות). במידה והכלובים כלובי רשת תלויים עם מגשים לאיסוף לשלשת ושאריות מזון, יש לנקות את המגשים מדי יום. במידה והפסולת נושרת לרצפה, יש לנקות את הרצפה לפחות פעם בשבוע (רצוי מדי יום). במידה והכלובים מגיעים עד הרצפה, רצוי שהרצפה תהיה מבטון, היות ונברנים יחפרו מחילות וייכנסו לכלובים. את רצפת הבטון יש לנקות ולחטא אחת לשבוע. הדברת טפילים חיצוניים בכלובים תיעשה בין המחזורים, כלומר בעיקר בכלובים ריקים לשם מניעה. כאשר מאבחנים נוכחות טפילים חיצוניים רצוי לאבק או לרסס את הציוד בפריטרינים (למשל אקריטין) ולטפל אישית בציפורים על-ידי טיפטוף לעור או נתינת טיפה לפה של איבומק בפרופילן גליקול (לאחר התייעצות עם הווטרינר). אין לאפשר כניסת זרים לתוך הכלובים. במידה והדבר הכרחי, יש לחייבם להחליף הנעלה או לעטוף את נעליהם בערדלי פלסטיק לשימוש חד-פעמי.

    סימני מחלה: במקרים רבים אין המגדל מאבחן את סימני המחלה בציפור אלא בשלב שהמחלה אנושה. הסיבה לתופעה זו היא נסיונם של הציפורים להסוות כל סימן חולשה מתוך אינסטינקט הישרדות טבעי.


    לשלשת-סכמה התבוננות בהפרשות (לשלשת): זהו אמצעי פשוט וחשוב למעקב אחר בריאות הציפור. רצוי לרפד את הכלוב בנייר נקי - מגבות נייר או נייר עיתון - בכדי לאפשר מעקב יומי אחרי תדירות, כמות, צבע, צורת, הרכב וצמיגות ההפרשות. הפרשה טבעית של ציפור מכילה שלושה מרכיבים:






    צואה: זו ההפרשה שמקורה במזון מעוכל. בהתאם להרכב הדיאטה ייתכנו הבדלים בצבע ובהרכב ההפרשה. מזון המורכב בעיקר מגרעינים גורם להפרשות כהות, שחורות או ירוקות, ואחידות. לעומתן, ציפורים הניזונות ממזון מכופתת מפרישות צואה רכה יותר וחומה.●

    אורטים (גבישי חומצה שתנית): הפרשה משחתית לבנה שמקורה בכליות. מופיעה בשתן או על הצואה.●

    שתן: החלק הנוזלי הצלול שבהפרשות, תזונה עשירה בירקות ופירות מגבירה את הפרשת השתן.
    סטיות מההפרשות שתוארו לעיל ניתן למצוא בציפורים בתקופת ההטלה או בגוזלים, במיוחד אם הם ניזונים מלאכותית (הזנת יד), וכן בהפרשה הראשונה בבוקר, הפרשות בעת הכבדה ועצבנות, או הפרשות לאחר ארוחה שהכילה מזון בצבע מיוחד (במיוחד ירקות ופירות מסויימים). טיפולים תרופתיים רבים, כולל אלו הניתנים בזריקה, משנים את צבע ההפרשות. רצוי להתבונן מדי פעם בהפרשות הרגילות על-מנת להכיר מיד סטיה מהרגיל.

    עזרה ראשונה:




    חום: יש להחזיק ציפור חולה בטמפרטורה של 30-27 מעלות צלזיוס. רצוי שבכל משק ציפורי נוי יהיה אינקובטור או ארגז שבתוכו ניתן להחזיק ציפור חולה בחום הנ"ל. ניתן לחמם כלוב במנורה אינפרה-אדומה של 100 ואט, מנורת שולחן או על-ידי גוף חימום. יש להימנע מחימום יתר של הציפור. נשימה מואצת והרחקת הכנפיים מהגוף מצביעים על חימום יתר.●


    מזון: ציפור המפסיקה לאכול תמות. לכן יש להתאמץ ולעודד ציפור חולה לאכול. יש לקרב את האיבוסים למקום שבו הציפור יושבת. במידה והיא על הרצפה, יש לפזר מספר אבוסים על הרצפה. יש להציע לציפור מזון שהיא מעדיפה בדרך-כלל, וגם לנסות להאכיל מהיד. בהאכלת יד יש להגיש מזון נוזלי (שימורי אֶנְשׁוּר בטעם תות-שדה, דופילאט, דייסה מוכנה להאכלת יד של גוזלים).
    קפה חזק ומתוק גורם להגברה זמנית של החיוניות, על-מנת לגשר על הזמן עד שתגיע לטיפול וטרינרי. ככל שהציפור קטנה יותר, הצורך בעזרה מיידית גדול יותר. אין לטפל בציפור באנטיביוטיקה (אלא לאחר איבחון וטרינרי) או בתרופת פלא, אלכוהול או שמנים שונים. בכל מקרה אין לחכות על-מנת לראות מה יהיה המצב מחר.


  2. 17-08-2008 14:17 #62
    בן
    תאריך הצטרפות
    01-08-08
    שם פרטי
    דור
    הודעות
    9,472
    סימני מחלה: הסימנים הבאים מצביאים על שינוי העלול להיות חמור, ומחייבים התקשרות מיידית אל הרופא הווטרינרי:

    ● שינויים (הגדלה או הקטנה) של כמות המזון או המים, במיוחד הפסקת אכילה.
    ● שינויים בהפרשות:

    א. הקטנת מספר הפעמים של ההפרשות והקטנת נפחם.
    ב. שינויים בצבע וכמות השתן והחומצה השתנית.
    ג הגדלת כמות הנוזלים בהפרשות (בדרך-כלל שילשול).
    ד. הקטנת כמות הצואה תוך הגדלת כמות החומצה השתנית.
    ה. הגדלת כמות השתן.
    ו. זיהום הנוצות מההפרשות סביב הביב.
    ● שינויים בהתנהגות, צימצום הפעילות, הפסקת שירה או הפסקת דיבור, ריבוי שינה, העדר תגובות לגירויים.
    ● שינויים בהופעה: סימור נוצות, חולשה, חוסר יכולת לעמוד, רביצה על רצפת הכלוב במקום על הקורה.
    ● שינויים בנשימה. תנועות נשימה נראות לעין, השמעת קולות בלתי רגילים (חירחורים, התעטשות, ציפצופים) ונשימה במקור פעור.
    ● שינויים במשקל ובמצב הגופני: ירידה במשקל מצביעה על מחלה; צימצום היקף שרירי החזה מצביע על מחלה ממושכת.
    ● נפיחות והגדלת איזורים מסויימים בגוף.
    ● פציעות ושטפי דם; דימומים מנוצות מחייבות תלישתן המיידית.
    ● הקאות.
    ● הפרשות מנחיריים, עינים ומקור.


    שינויים שאינם מחייבים טיפול חירום: השינויים הבאים מחייבים התייעצות בהקדם עם רופא וטרינרי היות ואינם טבעיים, אך בדרך-כלל אינם מצביעים על מצב המחייב טיפול חירום מיידי:

    ● נשירה מתמשכת מעבר למקובל.
    ● תלישת נוצות.
    ● שינויים בגפיים.
    ● כשילות ושיתוקים.
    ● צבע חום בנוצות מעל הנחירים.
    ● זיהומים בתוך או ליד הנחירים.
    ● נשירת נוצות ונפיחות מסביב לעין.
    ● צמיחת יתר של מקור וציפורניים.
    ● קרחות.
    ● פציעות כנפיים.
    ● שינויים שונים בעור הבלתי מנוצה והמקור.

    איבחון מעבדתי: היות ולמחלות רבות אין סימני מחלה חיצוניים מובהקים, חשוב האיבחון המעבדתי. בכל מקרה של מוות רצוי שהגופה תגיע בהקדם לנתיחה. במידה והנתיחה תבוצע תוך שלושה ימים ממועד המוות יש לשמור את הגופה במקרר (לאחר עטיפה שתמנע זיהום המקרר). במידה והנתיחה תבוצע לאחר שלושה ימים, יש לשמרה מיד בהקפאה. ההקפאה תקשה על בדיקת הרקמות (היסטופתולוגיה) אך תאפשר עדיין את רוב הבדיקות האחרות. רצוי לשלוח את הגופה למעבדה למחלות עופות במכון הווטרינרי בבית-דגן. בדיקות לנוגדני כלמידיות וניו-קסל: יש להספיג טיפת דם בנייר סופג מיוחד ולשלוח לבדיקה. כל רופא וטרינרי למחלות ציפורים יכול לבצע את הבדיקה במרפאתו. בדיקות להמחשת הכלמידיה בלשלשת יש לשלוח למכון הווטרינרי בבית-דגן, על משטחי זכוכית המקובעים באצטון. בדיקות דם לשם קביעת המין או איבחון תסמונת המקור והנוצות, נגיף הפצ'קו ונגיף הפוליומה יש לשלוח לחו"ל. בדיקות לשלשת לנוכחות טפילים פנימיים ובדיקת חיידקים על משטח זכוכית ניתן לבצע בכל מרפאה וטרינרית.

    טיפולים תרופתיים: טיפולים תרופתיים יש לבצע לפי הוראות הווטרינר המטפל. להלן עקרונות כלליים בלבד. נגד נגיפים ניתן להתגונן על-ידי בדיקות לנוכחותם בעת הרכישה, וחיסון נגדם במידה ויש חיסון יעיל. בציפורי נוי רוב המניעה הוא על-ידי בדיקות. חיסונים מקובלים רק נגד אבעבועות, ובחלק מהציפורים נגד מחלת הניו-קסל. טיפולים תרופתיים יש לתת רק לאחר הנחייה וטרינרית, מהסיבות הבאות:

    ●גורמי מחלה רבים יצרו עמידות נגד תרופות לאחר מגע חוזר אתם. מתן תרופה בהווה ללא צורך יקטין את יעילותה בעתיד.●

    תוכיים צורכים מים בצורה לא סדירה, והטיפול באמצעות מי השתייה במקרים רבים איננו יעיל, מה גם שהציפור תימנע משתייה במידה וטעם התרופה דוחה, ויתווסף נזק הצימאון על נזקי המחלה.●המים שבפירות וירקות עשויים להספיק בתוכיים רבים, כך שבעת מתן תרופה במים בדרך-כלל יש צורך להימנע ממתן מזון לח.●החדרת תרופות יעילה בתוכיים היא באמצעות זריקות במבוגרים ובתוספות לדייסה בגוזלים בהאכלת-יד.●

    רוב הזריקות תוחדרנה בשריר החזה, זריקות של נוזלים (במקום עירוי) תת-עורית במפשעה, וזריקות נוזלים בחירום ישירות לחלל העצמות. ממעיטים מאוד בטיפולים באמצעות זריקות תוך-ורידיות.
    תוכי חולה זקוק לחום! העזרה הראשונה כשמאובחנת מחלה בתוכי היא החזקתו בחום. יש לחמם את סביבתו ל-32-28 צלזיוס ולהגיש לו נוזלים בשפע.


  3. 17-08-2008 14:17 #63
    בן
    תאריך הצטרפות
    01-08-08
    שם פרטי
    דור
    הודעות
    9,472
    זואונוזות: זואונוזות הן מחלות המועברות מסוג בעל-חיים מסויים למשנהו. בדרך-כלל הכוונה מבעלי חיים לאדם. הזואונוזה העיקרית המועברת מציפורי-נוי ובמיוחד מתוכיים לאדם היא הדררת = פסיטקוזיס, מחלה הנגרמת על-ידי חיידק בשם כלמידופילה פסיטציאה. פירוש המילה פסיטוקוזיס הוא מחלת התוכיים. המחלה מופיעה גם בכל בעלי הכנף האחרים, ושם היא מכונה אורניתוזיס (= מחלת הציפורים) ובכל בעלי החיים כלמידיוזיס. גורם המחלה מתרבה רק בתוך תאים חיים, ולכן אין אפשרות לבודדו באמצעות מצעי מזון מלאכותיים כפי שהדבר נעשה בחיידקים אחרים.

    איבחונה של הדררת ייערך באמצעות הוכחת נוכחות נוגדנים למחלה באמצעות ערכה בשם "אימונוקומב" המיוצרת במעבדות ביוגל בקיבוץ גלעד, או באמצעות המחשת הגורם על-ידי נוגדנים זוהרים. את הנוגדנים ניתן לאבחן בעזרת כל וטרינר שברשותו ערכת אימונוקומב, מטיפת דם בודדת הספוגה בנייר ספוג מתאים. משך הבדיקה אצל הווטרינר שעות ספורות. את הגורם ניתן להמחיש רק במספר מועט של מעבדות (המעבדה למחלות עופות במכון הווטרינרי בבית-דגן) על-ידי משלוח משטח ביב לאחר קיבועו באצטון. לעיתים תוכיים הנראים חיצונית בריאים הם נשאי כלמידיה. לכן מומלץ לבדוק כל תוכי חדש לכלמידיה, במיוחד אם הוא מוכנס לבית או נמצא במגע הדוק עם האדם, ובמידה ונמצא חיובי לטפל בו באנטיביוטיקה מתאימה.


    אבחון דררת באמצעות ערכת אימונוקומב, מימין בדיקת הדם משמאל תוצאות הבדיקה
    גם סימני המחלה החיצוניים אינם מובהקים, כך שכל תוכי חולה חשוד לדררת עד שלא יוכח ההיפך. לרוב מדובר במחלה נשימתית (נזלת, דלקת עיניים, נשימה במקור פעור) המלווה בשילשולים. הטיפול יהיה אנטיביוטי, באנטיביוטיקה מקבוצת הטטרציקלינים, בתחילה בזריקות ובהמשך באמצעות מי השתייה או המזון. ישנם מספר זני כלמידופילה פסיטציאה. בדרך-כלל אלה שמקורם מהתוכיים אלימים יותר לאדם. ההדבקה היא באמצעות נשימת הגורם הנמצא בדרך-כלל בהפרשות תוכיים נגועים. רצוי ככלל לחבוש מסיכה כירורגית (מסיכת בד) כשמטפלים בתוכיים נגועים או בכאלה שלא נבדקו, במיוחד בעת ניקוי הכלובים, בעת שקיימת סכנה מוגברת של נשימת אבק מההפרשות.

    כלמידיוזיס באדם: ידועים ארבעה מיני כלימידיה: כלמידיה טְרָכֵאוֹמָטיס, כלמידופילה פְּנוֹיְמוֹנִיָה, כלמידיה פקורום, כלמידיה פליס הפוגעת בחתולים ובאדם, וכלמידיה פְּסִיטָצֵיאָה. כ. טרכאומטיס פוגעת בעיניים באדם; כ. פנוימוניה גורמת לדלקת ראות באדם; כ. פקורום מופיעה במעלי גירה; וכ. פסיטציאה פוגעת בכל בעלי הכנף, ביונקים שונים, ובאדם. כלמידיה זאת גורמת בתוכיים ובאדם מחלה הידועה בשמה הלועזי פסיטוקוזיס, ובעברית דררת. ידועים מספר זנים סרולוגיים של כ. פסיטציאה כשהזן A, המופיע בעיקר בתוכיים, אלים יותר לאדם משאר הזנים.


    הזרקת תרופה לשריר החזההמחלה מופיעה באדם במספר צורות: לעיתים קרובות מתרחשת הדבקה כמוסה, ללא הופעת סימני מחלה. ההדבקה מתגלה באופן מקרי בעת בדיקת דם. פסיטוקוזיס מופיעה בדרך-כלל בתסמונת דמויית שפעת (חום, כאב-ראש, נזלת, שיעול וכיו"ב), ולעיתים רחוקות כמחלה קשה המלווה בדלקת ראות, חום גבוה וכאבי ראש עזים. בניגוד לשפעת, ניתן לטפל במחלה באנטיביוטיקה, בעיקר מקבוצת הטטרציקלינים, כגון דוכסילין. טיפול זה יגרום לשיפור מיידי, אך חשוב להתמיד ולטפל טיפול ממושך בהתאם להוראות הרופא גם בחלוף סימני המחלה, בכדי למנוע הישרדות חיידקים בגוף והתפרצות חוזרת של המחלה.

    תקופת הדגירה (משך הזמן בין ההינגעות לבין הופעת סימני המחלה) הוא 21-17 ימים, אך עלול להתארך גם עד ל-3 חודשים. ההדבקה היא לרוב באמצעות דרכי הנשימה, על-ידי נשימת אבק נגוע בהפרשות הציפור. האיבחון בדרך-כלל על-ידי הוכחת הימצאות נוגדנים בדם. במקרה של מחלה המלווה בחום ניתן לעיתים להוכיח את נוכחות הגורם ממשטחי ליחה או דם. כאמצעי מניעה רצוי לבדוק אצל וטרינר כל תוכי הנרכש כציפור מחמד בדיקה לכלמידיה. במידה ויימצא חיובי, יש לטפל בו באנטיביוטיקה מתאימה. יש לחזור על הבדיקה לאחר כחצי שנה, על-מנת לוודא את יעילות הטיפול.


  4. 17-08-2008 14:18 #64
    בן
    תאריך הצטרפות
    01-08-08
    שם פרטי
    דור
    הודעות
    9,472
    מחלות המסכנות את משק העופות:


    "סיבוב ראש" ביונה - אחד מסמני מחלת
    הניו-קאסל ברוב סוגי העופות והציפורים
    מחלת הניו-קסל: היא מחלה נגיפית קשה הפוגעת בכל בעלי הכנף, ובמיוחד בכל עופות המשק: תרנגולות, הודיים, יענים ואפילו עופות מים. בארצות-הברית אירעה בשנים 1971-1970 התפרצות קשה בעופות משק שמקורה בתוכיים שהוברחו ממקסיקו. בארץ היו בשנות התשעים שתי התפרצויות ניו-קסל בתוכיים שמקורן היה בתוכיים מיובאים, ובשנת 2002 התפרצות בתוכיים שמקורה בעופות משק. מחלה זו פוגעת במיוחד במערכת העצבים, אך גם במערכת הנשימה, מערכת העיכול ובכלי הדם, וגורמת לתמותה מרובה. בעופות משק קיימת חובת חיסון, כשהחיסון מבוצע באמצעות תרכיב חי הניתן על-ידי עירפול, טיפטוף לעין או במי השתייה, ובאמצעות תרכיב מומת הניתן בזריקה לשריר.

    יונים חייבות ותוכיים ניתן לחסן באמצעות הזרקת תרכיב מומת, אך היות ולא מקובל לחסן תוכיים, הופעת נוגדנים של ניו-קסל בדם תמיד תעיד על חשיפת הציפור לנגיף. ציפורי שיר ניתן לחסן בעירפול בתרכיב חי. שאר העופות שבפינת החי (טווסים, פסיונים, חוגלות, עופות מים, דורסים וכו') יש לחסן לפי הוראות השירותים הווטרינריים כפי שיתפרסמו מעת לעת. ניתן לזהות נוגדני ניו-קסל מטיפת דם בודדת הספוגה בנייר סופג אצל כל רופא וטרינרי למחלות ציפורי נוי, באמצעות ערכת אימונוקומב (ביוגל - קיבוץ גלעד). הנגיף ניתן לבידוד על-ידי הזרקה לביצים מעוברות שניתן לערוך מגופות במקרה של תמותה, או ממשטחי ביב, בכל מעבדה איזורית למחלות עופות ובמכון הווטרינרי בבית-דגן. המחלה היא מחלה מדבקת רשומה, וחלה חובת דיווח לשירותים הווטרינריים בכל מקרה של
    איבחון או חשד לקיומה.

    אינפלואנזה - שפעת העופות: קיימים זנים רבים של נגיפי שפעת בעופות וציפורים. קיימים 14 זנים סרולוגיים H1 - H14 ו-9 זנים N1 - N9. הזנים H5 ו-H7 גורמים למחלה קשה ושמה "דבר העופות", מחלה קשה ונדירה המחייבת השמדת העופות הנגועים או החשודים. המחלה קשה במיוחד בתרנגולות, תרנגולי הודו וכנריות, וקלה מאוד ביונים ועופות מים, המסוגלים להיות נשאים כמוסים ולהדביק את הסוגים הרגישים. בתחנות ההסגר עורכים השירותים הווטרינריים בדיקות דם לאיבחון מחלת הניו-קסל, לאיתור נשאי דבר העופות ולמניעת חדירת המגיפה לארץ.

    מחלות נגיפיות אופייניות לציפורי נוי:


    חיסון נגד מחלת האבעבועות באמצעות דקירה
    במשולש הכנף עם מחט שנטבלה בתרכיב
    אבעבועות: נגיפי האבעבועות עלולים לפגוע בכל סוגי העופות, אך קיימים זני נגיף שונים האופייניים לסוגי עופות מסויימים. למשל, נגיף אבעבועות העופות, נגיף אבעבועות היונים, נגיף אבעבועות הכנריים, נגיף אבעבועות התוכיים וכו'. המחלה מופיעה בצורה חיצונית תוך הופעת אבעבועות על העור באיזורים שונים, או בצורה פנימית על-ידי דלקת חיפויית (דיפתרואידית) בחלל הלוע, בוושט ובקנה הנשימה. כן יש צורה חריפה, הגורמת לתמותה, ללא סימנים חיצוניים פרט לקשיי נשימה (נשימה במקור פעור). המחלה היא חריפה במיוחד בציפורים כנריות וגורמת שם לתמותה המונית (עשרות אחוזי תמותה בלהקה). קיימים מספר סוגי תרכיבים נגד אבעבועות:



    תרכיבי אבעבועות עופות - לחיסון תרנגולות, הודיים, יענים, פניניות, טווסים, חוגלות, שלווים, דורסים ועופות מים.●תרכיב אבעבועות יונים - לחיסון יונים בלבד.●

    תרכיב אבעבועות כנריים - לחיסון כנריים. אין לחסן כנריים בתרכיב אבעבועות עופות!.
    בארץ מייצרים רק תרכיב "אבעבועות עופות". את השאר יש ליבא במידת הצורך. החיסון מבוצע על-ידי "הרכבת אבעבועות" תוך-עורית. הביצוע על-ידי החדרה במחט מיוחדת במשולש העור שבכנף, או על-ידי תלישת מספר נוצות (10-5) בירך וחיסון באמצעות מברשת קשה. לאחר שבוע עד עשרה ימים יש לבצע בדיקת קליטת החיסון על-ידי מישוש במקום החיסון. המחלה מועברת על-ידי טפילים מוצצי דם (יתושים!), ולאחר הדבקת כנריות גם על-ידי מגע ביניהן. המניעה (במיוחד בכנריים): חיסון מדי שנה, הדברת יתושים וגידול כנריים בחדרים מרושתים ברשת למניעת חדירת יתושים.


  5. 17-08-2008 14:18 #65
    בן
    תאריך הצטרפות
    01-08-08
    שם פרטי
    דור
    הודעות
    9,472
    תסמונת המקור והנוצות (PBFD): מחלה נגיפית הנגרמת על-ידי נגיף קטן מקבוצת הצירוקוירוס. המחלה חשוכת מרפא, ועדיין אין גם תרכיב לחיסון למניעתה. המחלה מופיעה בשלוש צורות:

    ●נושאי נגיף שאינם מראים סימני מחלה חיצוניים.●


    ציפורים עם עיוותי נוצות, נשירת נוצות, לעיתים עם סדקים ונמק במקור, בהמשך רזון וכשל המערכת החיסונית הגורר בעקבותיו הינגעות במחלות מדבקות אחרות ומוות.●









    כשל חיסוני בגוזלים וציפורים צעירות מצאצאי נשאי הנגיף. ציפורים אלה חולות במחלות חיידקיות ופטריותיות מגוונות. במשטחי דם נעדרים תאי-דם לבנים כמעט לחלוטין. הנגיף נמצא בריכוזים גבוהים בבתי הנוצה. ניתן להוכיח את נוכחותו על-ידי משלוח דם או נוצות למעבדות בחו"ל (גרמניה, אנגליה, ארצות-הברית ודרום-אפריקה) שבודקות אותו בשיטת ה-PCR (Polymerase Chain Restriction). חשוב לערוך בדיקה זאת לכל ציפור חדשה הנרכשת לשם רבייה, במיוחד קאקדויים ואפרור ג'אקו, בהם היא נפוצה במיוחד.
    פוליומה: מחלה נגיפית הפוגעת בעיקר בגוזלים. היא נפוצה במיוחד בתוכונים. תסמונת המחלה הגורמת לתמותה המונית ולניוון בגוזלים מכונה "מחלת גוזלי התוכונים" (BFD - Budgerigar Fledgling Disease); תסמונת אחרת, הגורמת להפרעות בניצוי בגוזלים, מכונה "נשירה צרפתית". המחלה עלולה לגרום לתמותה המונית בגוזלים, עד 100% בתוכונים. גם שאר גוזלי התוכיים עלולים לחלות, במיוחד אקלקטוס, נאופמות, ציפורי אהבה, קאקדויים, פיונס וקוניורים. תוכונים שחלו והחלימו מפרישים את הנגיף כמעט בכל תקופת חייהם, בניגוד לתוכיים אחרים המפרישים את הנגיף רק תקופה קצרה לאחר ההדבקה, ולכן מומלץ לא לגדל תוכונים ליד תוכיים אחרים. במיוחד קיימת סכנת הדבקה מגוזלים נגועים לבריאים, במידה ולא שומרים על כללי תברואה קפדניים בעת האכלת-יד. גם לאיבחון ודאי של מחלה זו יש לשלוח בדיקות דם, נוצות או לשלשת לבדיקת PCR למעבדות בחו"ל. אבחנת חשד ניתן לקבוע על-פי הסימנים הקליניים, ובמיוחד הפתולוגיים.

    התרחבות קיבת הבלוטות (PDD): זאת מחלה קשה, הגורמת לתמותה רבה בגוזלים בגילים של 10-20 שבועות. נצפו גם מקרים בודדים בגילאים מאוחרים יותר (עד 4 שנים). את המחלה מייחסים לגורם נגיפי, למרות שעד כה לא בודד נגיף הגורם בוודאות למחלה. סימניה הקליניים הם: הקאות, חוסר תיאבון, חוסר רצון לאכול כופתיות. בצילום רנטגן ניתן להבחין בהתרחבות בקיבה, במיוחד קיבת הבלוטות. לעיתים תופענה הפרעות עצביות כגון סיבובי ראש או צמרמורת, ולעיתים נדירות גם תעוקה נשימתית. אבחנה סופית נעשית באמצעות בדיקת רקמות (בד"כ לאחר המוות) של הקיבה והמוח. השינויים הנצפים בבדיקה מיקרוסקופית הם שינויים דלקתיים בעיקר, בעצבים ובמוח. בכשליש מהחולים ניתן לאבחן את השינויים באמצעות בדיקה היסטופתולוגית של רקמת זפק שהוסרה באמצעות ניתוח. מחלה זאת גורמת לנזקים כבדים, בעיקר בחדרי גוזלים המואכלים ביד, היות וסימני המחלה מופיעים בד"כ רק בגיל 3 חודשים, תקופה שבה מספיק הגוזל הנגוע להדביק את רוב הגוזלים האחרים. קושי נוסף הוא איתור ה"הורים" המפיצים את הנגיף, שכן אצלם על-פי רוב לא יופיעו כל סימני מחלה. לאחרונה דווח על טיפול תרופתי בגוזלים חולים. ואולם, ספק אם נכון יהיה לטפל בהם, במידה וקיימת אפשרות שיופנו לרבייה, כי אז הם יפיצו את המחלה באמצעות גוזליהם.

    מחלות נגיפיות נוספות: תוכיים עלולים להיפגע משורה נוספת של מחלות נגיפיות, כמו, פוליומה, מיימת נגיפית, דלקת כבד נגיפית = מחלת הפצ'קו, נגיפי ריאו ונגיפי פרמיקסו שונים, במיוחד פרמיקסו 3.

    פטרת: ציפורים עלולות להיפגע בשלוש מערכות בגופן בפטרת:



    פטרת בדרכי העיכול, בעיקר בזפק, הנגרמת בעיקר על-ידי קאנדידה אלביקנס, ולכן גם מכונה קאנדידאזיס. היא מופיעה בעיקר בגוזלים רכים במיוחד בעת האכלת היד, מלווה לעיתים בהקאות, בעמדון זפק, בשילשולים ובניוון. המחלה קלה לטיפול.●


    פטרת נשימתית, הנגרמת בעיקר על-ידי זני אספרגילוס, במיוחד אספרגילוס פומיגטוס. היא פוגעת בכל מערכת הנשימה, החל מהסירינגס (קופסת התהודה - האיבר המקביל למיתרי הקול ביונקים), בריאות ובשקיקי האוויר, ומשם מתפשטת לאיברים פנימיים נוספים. המחלה מופיעה לרוב לאחר פגיעה במערכת החיסונית של הציפור וקשה לטיפול.●

    יערת - פטרת העור. היא נפוצה יותר בכנריות אך מופיעה גם בתוכיים. הטיפול מקומי בנוזלים או משחות המכילים תכשירים אנטי-פטרייתיים.



  6. 17-08-2008 14:19 #66
    בן
    תאריך הצטרפות
    01-08-08
    שם פרטי
    דור
    הודעות
    9,472
    טפילים: תוכיים וציפורי נוי סובלים ממספר מטרדי טפילים:

    טפילים חד-תאיים (פרוטוזואה): מספר מחלות הנגרמות על-ידי חד-תאיים מופיעות בציפורים. איבחונם על-ידי בדיקות מיקרוסקופיות של הלשלשת ותוכן הזפק. בין המחלות: קוקצידיות בכנריות, בתוכיים ובכל שאר סוגי העופות; השוטניות טריכומונס, במיוחד ביונים ופחות בציפורים אחרות; וגיארדיה, במיוחד בתוכיים.

    תולעים: במיוחד בתוכיים מיובאים מהבר ובתוכיים המוחזקים בכלובים עם רצפה (בניגוד לרצפת רשת) נמצא לעיתים תולעים: תולעים עגולות ככרץ, או תולעי שערה, ולעיתים רחוקות גם תולעים שטוחות כשרשורים שונים. בציפורי בר או בציפורים הבאות במגע ישיר אתם נמצא אמנם לעיתים רחוקות מאוד תולעי קנה-הנשימה (סינגמוס טרכאה).

    פרוקי רגליים: בכנריות נמצא לעיתים בקנה-הנשימה אקריות (טרכיאוסטומה) ובציפורים אחרות בשקיקי האוויר.
    פרוקי רגליים אחרים, כגון כינים, אקריות, כרדיות נוצה, קרציות ופשפשים נדירים בתוכיים ונפוצים ביונים, בעופות בר, במיוחד בדורסים, ובעופות חצר. בכולם מתאים טיפול באיבומק מהול בפרופילן גליקול בטיפטוף על העור ובמתן ישירות לפה. בנגיעות קשה במקביל טיפול סביבתי באיבוק או ריסוס בפריטרינים או קרבמטים.


    מימין-גידול בתוכון, הגידול הוסר בניתוח. משמאל דוגמא לגרבת בתוכון.
    גרבת: נגרמת על-ידי כרדית העור קנמידוקופטס. המחלה נפוצה בתוכונים, אך עלולה להופיע גם בתוכיים אחרים. הטפיל חופר מחילות בעור, במיוחד במקור, מסביב לעיניים, על הרגליים ובסביבת הביב. בעור מופיעות נקבוביות, המקור משתפשף בצורה לא אחידה ונוצר מקור עקום. העור מגורה משגשג ונוצרים "קרני עור". הטיפול באיבומק מהול בפרופילן גליקול מביא כמעט תמיד להחלמה מוחלטת.

    מחלות שאתיות: מחלות שאתיות הגורמות לגידולים נפוצות בתוכונים ומופיעות גם בשאר סוגי התוכים והעופות. גידולים תת-עוריים ניתן להסיר בניתוח. גידולים באיברים הפנימיים גורמים לרוב למוות. בעופות משק ידועות מספר מחלות שאתיות הנגרמות על-ידי נגיפים שונים. חלקן מועבר אנכית מהאם דרך הביצה לאפרוח (נגיפי רטרו שונים) וחלקן מועבר אופקית על-ידי הדבקה מאפרוח למשנהו (מחלת מארק, הנגרמת על-ידי נגיף הרפס). מן הראוי לציין שנגד מחלת מארק קיים חיסון יעיל.

    מחלות מטבוליות: חוסרים או עודפים במרכיבי מזון שונים כולל מינרלים וויטמינים עלולים לגרום למחלות בתוכיים וציפורים אחרות. מהחשובים שבהם:

    חוסר סידן: גורם לשברי עצמות בגוזלי אפרור ג'אקו ולעוויתות או להפרעות בניצוי באפרור ג'אקו בוגר.
    עודף סידן: גורמים לפגיעה קשה בכליות בכל העופות.
    חוסר יוד: גורם להגדלת בלוטת התריס בתוכונים ולקשיי נשימה (נפוץ באירופה ונדיר בישראל).
    עודפי ברזל: להצטברותו בכבד ובאיברים פנימיים אחרים, ולמחלה העלולה להמית את הציפורים, במיוחד בציפורי מיינה וטוקאנים.
    הרעלות מתכתיות: הרעלות מעופרת או מאבץ אינן נדירות בתוכיים. אבץ מופיע בין היתר בברזל מגלוון המשמש לבניית הכלובים.
    הרעלות גזים : גז הנפלט ממחבתות וסירים המצופים בטפלון והמחוממים יתר על המידה.
    פירות רעילים: פרי האבוקדו רעיל הן לתוכיים והן לציפורי שיר. חל איסור מוחלט בהאבסת אבוקדו לעופות.
    הרדוף: ההרדוף הוא צמח רעיל לעופות ויונקים. רצוי להרחיקו מפינות חי.
    סוככיים: פטרוזיליה ואמיתה גדולה: אכילתם מגבירה את רגישות העור לשמש.

    בעיות ניצוי:
    הנוצות משמשות לציפור כבידוד מפני חום וקור, כהגנה מפני הגשם, כעזר לתעופה וכמכשיר בקשר החברתי-מיני, למשל סימור נוצות בעת החיזור, צבעים עזים יותר בעת החיזור, ועוד.

    ניצוי שלם, חלק ומבריק מעיד על בריאות הציפור. נוצות חתוכות, שבורות ופגועות אינן ממשיכות לצמוח בדומה לשער היונקים, אלא נושרות אחת לשנה ורק לאחר נשירתן תצמחנה חדשות. במידה ויש צורך להאיץ את התהליך, יש לתלוש את הגדמים, רצוי בהרדמה.
    ידועות סיבות רבות למחלות נוצות: תלישה עצמית, תלישה על-ידי בן הזוג, חוסרים שונים בהזנה. למשל, בתוכיים הניזונים בעיקר מחמניות נוצר חוסר ליזין, חוסר ויטמין A, חוסר ביוטין, חוסר סידן וכו'. הרעלות שונות כמו הרעלת אבץ, יובש רב מדי בסביבה, שינויים הורמונליים (פרוגסטרון וטסטוסטרון) גורמים לנשירה. אסטרוגנים ופרולקטין מאיטים את קצב הנשירה. גם טפילים חיצוניים (נדיר) יכולים לגרום לגירוד ולתלישת נוצות. בלוטת השומן הנמצאת מעל הזנב משמשת כמקור לסיכת הנוצות. דלקת בבלוטה זאת תגרום גם לתלישת נוצות. וכמובן תסמונת המקור והנוצות תגרום לעיוותי נוצות ונשירת נוצות.

    במקרה של בעיה סיסטמית כמו תסמונת המקור והנוצות תיפגענה גם נוצות הראש. בכל המקרים של תלישה עצמית נוצות הראש תישארנה שלמות. הסיבה העיקרית לתלישת נוצות בתוכיים מוחתמים הורית המוחזקים כציפורי מחמד הוא תיסכול, שמקורו לרוב בשיעמום, או שינוי זמני ביחס הבעלים לציפור. חשוב שלציפור תהיה תעסוקה שאיננה קשורה לנוכחות הבעלים, כגון ענפים טבעיים על קליפתם לכירסום, מזון מגוון, הספקת מים גם לרחיצה, וריסוס הציפורים בימים יבשים. בכל מקרה, חשוב לנסות ולאבחן את הסיבה לבעיות הניצוי על-מנת לנקוט באמצעים למניעתן.


  7. 17-08-2008 14:22 #67
    בן
    תאריך הצטרפות
    28-07-08
    שם פרטי
    שחר ツ
    הודעות
    4,019
    וואו אחי כל הכבוד על ההשקעה תודה רבה

  8. 17-08-2008 14:48 #68
    בת
    תאריך הצטרפות
    05-02-08
    שם פרטי
    אלינה :]
    הודעות
    13,873
    תודה...
    אתה כותב הכל??


  9. 17-08-2008 14:52 #69
    בן
    תאריך הצטרפות
    01-08-08
    שם פרטי
    דור
    הודעות
    9,472
    לא את הכל אני כותב חלק מאתר התוכים יש חלק מספר התוכים שיש לי בבית קצת ידע כלי וכמה מאמרים פה ושם תיקנתי כמה מילים וזהו


  10. 17-08-2008 14:53 #70
    בת
    תאריך הצטרפות
    05-02-08
    שם פרטי
    אלינה :]
    הודעות
    13,873
    לא צריך להביא קרדיט לספר??
    כיאילו..
    יש זכויות יוצרים


  11. 17-08-2008 15:07 #71
    בן
    תאריך הצטרפות
    01-08-08
    שם פרטי
    דור
    הודעות
    9,472
    הבאתי בכל כמעט בכל מדריך למטה ובהתחלת האשכול תקראי לפני שאת מגיבה
    הבאתי קרדיט לאתר התוכים לספר ולכמה דוקטורים ווטרינרים בסיום המדריכים


  12. 17-08-2008 15:28 #72
    בן
    תאריך הצטרפות
    01-08-08
    שם פרטי
    דור
    הודעות
    9,472
    מדריך לביות תוכים

    קרדיט לאילן הראל

    מטרת מדריך זה היא להביא מידע מהימן בעברית מן המקורות המצויינים בו.

    בתמונות: תוכים מסוג קוקטיל לוטינו, אותם מגדל המחבר.



    התוכן

    ביות? אילוף? תירבות? חיברות?
    ברוך הבא לעולמם המופלא של התוכים
    התהליך
    אז איך מתחילים?
    תוכים למתקדמים
    סכנות
    עקרונות מנחים
    איך קונים גוזל
    כיצד לבחור גוזל
    לפני שאתה לוקח את הגוזל הביתה
    הכלוב
    סביבת הכלוב
    כלוב שינה
    אימון להטלת לשלשת על-פי סימן מוסכם
    פעילות עצמאית בכלוב
    צעצועים למשחק והשחתה:
    אינטראקציה
    פעילות משותפת
    מקלחת
    הכרת אנשים זרים
    דיבור וחיקוי
    מגע ושעשועי מגבת
    הדגמה וטכניקת ה'מודל/יריב' של דר' פפרברג
    פעילות גופנית
    הכנה הדרגתית לשינויים
    התקשרות לאדם יחיד
    תזונה מאוזנת
    כופתיות
    בריאות והגיינה
    הרגלה לשינויים
    "עלה/רד"
    חינוך והתנהגות
    שלבי התפתחות של תוכים
    הגבלת תעופה
    קיצוץ ציפורניים ומקור
    עזרה ראשונה
    בעיות התנהגות
    המשך ללמוד
    מקורות:
    ביות? אילוף? תירבות? חיברות?

    "שלום," אמר השועל.
    "שלום," ענה הנסיך הקטן בנימוס ופנה להביט, אבל לא ראה כלום.
    "אני פה," אמר הקול, "תחת עץ התפוח..."
    "מי אתה?" שאל הנסיך הקטן. "אתה נחמד דווקא..."
    "אני שועל," אמר השועל.
    "בוא תשחק איתי," הציע לו הנסיך הקטן. "כל כך עצוב לי..."
    "אני לא יכול לשחק איתך," אמר השועל. "לא אילפו אותי."
    "אה, סליחה!" אמר הנסיך הקטן.
    אבל אחרי שהרהר רגע, שאל:
    "מה זה 'לאלף'?".
    ...
    קרא את פרק 21 בספר "הנסיך הקטן" כמבוא למדריך זה.
    ברוך הבא לעולמם המופלא של התוכים

    למרבה הצער, אנשים רבים, הרוכשים תוכי כחיית מחמד, מבקשים להיפטר ממנו בשנתיים הראשונות שלאחר הרכישה. הסיבה לכך היא, שאנשים מתפתים לקנות תוכי באופן רגשי, על אתר, מבלי לדעת לאן הם מכניסים את ראשם. תוכים הם ציפורי בר שנעקרו מבית גידולם הטבעי לצורך שוק חיות המחמד במהלך 50 השנים האחרונות. לשם השוואה, הכלב הוא חיה מבוייתת שהאדם פיתח ע"י הכלאות מכוונות של זאבים. את ביות הזאב החלו אבותינו הקדומים ביותר, ההומוספיאנס. בארץ נמצאו שרידים בני 14,000 שנה המעידים על חיים משותפים של כלבים עם בני אדם. אלפי דורות של ביות בשבי ידרשו כדי שנוכל להבחין בשינוי גנטי אצל תוכים מבוייתים לעומת אחיהם הפראיים. עד אז, האחריות להקנות להם הרגלים חלופיים שיתאימו לחיים בסלון, נופלת על כתפי אלה שרוכשים אותם. אם ברצונך בתוכי בבית, עליך להקדיש זמן כדי ללמוד את הנושא לפני הרכישה. עם הידע המתאים תוכל לקבל החלטה נכונה ואולי תחסוך בכך סבל ותסכול רב לך ולציפור המסכנה. התחל בצפיה בסרטון בן 12 דקות המתאר את עבודתה של ד"ר פפרברג עם התוכי אלכס + ביקור במקלט לתוכים שננטשו ע"י בעליהם (לחץ כאן).
    בבית גידולם הטבעי, חיים התוכים בלהקות ומתקשרים ביניהם כל הזמן. הלהקה מספקת חברה וביטחון. בבית, רואה התוכי בבני הבית את הלהקה שלו. מכאן הצורך שלו לתקשר עם בני הבית. תוכים בטבע, משמשים קורבנות טרף עבור טורפים שונים. כאשר תוכי לא עונה לקריאות חבריו, רוב הסיכויים שהוא הפך לטרף קל עבור טורף כלשהו. מכאן החשיבות העצומה לקליטתו של התוכי בבית כבן משפחה ומתן תשובה לקריאותיו כל הזמן. קשה לנו להבין שכל תנועה חדה או שינוי בסביבת הכלוב מאיימים על התוכי ומכניסים אותו למתח. אם נמשיך למתוח את החבל הזה יותר מידי - התוכי עלול להתחיל למרוט נוצות או לצרוח ולנשוך את כל מי שמתקרב אליו מבלי שנדע מה הסיבה לכך. כדי להצליח בביות תוכים, צריך תמיד לזכור, שהתוכי, בניגוד לנו ולחיות שאנו רגילים בהם כמו הכלב והחתול, הוא חיה נטרפת.
    תוכים הם יצורים אינטלגנטים. אולם, עולם המושגים שלהם והחשיבה שלהם שונה לגמרי משלנו. הם לא מבינים שאנו חיים בעולם של "מותר" ו"אסור". הם אינם מסוגלים לקשר בין עונש והסיבה לו ולכן עונשים אינם יעילים. אם אתה כועס על התוכי שלך, מעניש אותו, צועק עליו "לא!" או "אסור!" אתה רק פוגע בקשר שלך איתו, זה הכל. לא ניתן לחנך תוכים כפי שמחנכים ילד או כלב. מכאן הקושי והחשיבות שבלמידת הנושא לפני הקפיצה לתוך עולם קסום אך שונה לחלוטין מעולמינו. תוכים הם יצורים אוטונומיים. כל נסיון לשלוט בתוכי הוא מתכון לאסון. הדרך הנכונה להקנות לתוכי הרגלים חלופיים המתאימים לחיים בסלון היא, ע"י שימוש בפעולות הסחה שונות שיסיטו אותו מהתנהגות שאיננה מקובלת עלינו אל עבר התנהגות שמקובלת עלינו ולעודד התנהגות מקובלת ע"י מתן תשומת לב וצ'ופרים. צריך תמיד להיזהר לא לעודד בטעות התנהגות שאיננה מקובלת. אם, למשל, אתה חושש שהתוכי ינשוך ואתה מושך את אצבעותיך ממקורו בבהלה – אתה מלמד את התוכי לנשוך (ובהזדמנות הבאה הוא גם יתפוס אותן...). אם התוכי רודף אחרי אדם או תוקף אותו ואתה צוחק – אתה מעודד את התוכי להיות אגרסיבי. אם התוכי צועק ואתה מיד רץ אליו בבהלה וצועק: "שקט!" או "לא!" – אתה מלמד את התוכי לצעוק. תוכים בטבע מתקשרים באמצעות צעקות רמות. התוכי ישמח מאוד לתקשר איתך בצעקות. אם, לחילופין, אתה מעוניין בשקט בבית - במקום להגיב בצעקות – דבר בשקט, בביטחון ובשלווה, השמע צליל נעים שהתוכי מכיר ואוהב, או נסה להסיח את דעתו בדרך אחרת (ראה חינוך והתנהגות בהמשך מדריך זה).


  13. 17-08-2008 15:31 #73
    בן
    תאריך הצטרפות
    16-07-07
    שם פרטי
    ליאב :]
    הודעות
    2,350
    תן קרדיטים!!!!!
    אתה מעתיק הכל מאתר התוכים !
    ואני הבאתי חלק ממה שאתה הבאתה גם

  14. 17-08-2008 15:32 #74
    בן
    תאריך הצטרפות
    01-08-08
    שם פרטי
    דור
    הודעות
    9,472
    התהליך


    במטרה להרגילם לחברת בני אדם, מנותקים הגוזלים מהוריהם בשלב הניצויי, שבועיים שלושה מיום הבקיעה. הם מועברים לקופסות פלסטיק קטנות ומושמים באינקובטור הנקרא אומנת. תפקיד האומנת לספק תנאי חום ולחות להם זקוקים הגוזלים בהעדר הורים שיחממו אותם. המגדל מאכיל את הגוזלים בדייסה מיוחדת באמצעות מזרק או כפית שמכופפים את צדדיה. לכך אנו קוראים האכלת-יד. אט אט, גדלים הגוזלים, לומדים לעוף, עוברים מהאומנת לכלוב רגיל, לומדים לאכול בכוחות עצמם, לומדים לשחק בצעצועים, מורגלים למגע ולמשחק עם בני אדם שונים ועוד. גוזל גמול הוא גוזל המסרב לקבל דייסה בהאכלת-יד ומעדיף לאכול מזון מוצק בכוחות עצמו. גוזלים גמולים, נמכרים כחיית מחמד בגיל שבין חודש ועד עשרה חודשים, תלוי בסוג התוכי ובמהירות שבה הוא מתפתח.
    מושג נפוץ נוסף הוא 'החתמה'. גוזל שגודל ע"י הוריו הביולוגים נקשר – 'מוחתם' - כלפיהם. לעומת זאת, גוזל שנותק מהוריו וחיו היו תלויים במגדל אנושי נקשר – 'מוחתם' - כלפיו. מכאן, שגוזל שהוחתם ע"י אדם והורגל לחברת בני אדם, יתאים להיות חיית מחמד טובה יותר מגוזל שגודל ע"י הוריו הביולוגים.
    מעבר לכל אלה, על המגדל ללמד את הגוזל כישורים רבים לפני שיהיה מוכן למעבר למשפחתו החדשה:
    על הגוזל ללמוד לבטוח בבני אדם.
    עליו לפתח את יצר הסקרנות וההרפתקה לדברים חדשים במקום לפחד מהם.
    עליו ללמוד לשחק בצעצועים שונים.
    עליו להיות מורגל לקולות שונים ולבני אדם שונים, רעשים שונים הקיימים בבית כמו שואב אבק, טלפון, טלויזיה, רדיו, ילדים מתרוצצים וכולי... לכן, הטוב ביותר הוא לגדלו בתוך בית רגיל עם ילדים ומשפחה.
    עליו להיות מורגל לשינויים בסביבה באמצעות החלפת צעצועים, החלפת כלובים, ביקורים בכל חדרי הבית מידי יום.
    עליו ללמוד לעוף לפני קיצוץ נוצות הכנפיים הראשון.
    עליו להיות מורגל לנוכחות בני אדם זרים, כולל ילדים, וללמוד לשחק איתם.
    עליו להיות מורגל למקלחת, החשובה לבריאותו.
    עליו לאכול תזונה מאוזנת.
    עליו להיות מורגל למגע יד המטפל בכל חלקי גופו ולמגבת (ראה מגע ושעשועי למגבת).
    עליו ללמוד לעלות על היד עם הסימן "עלה" ולרדת ממנה עם הסימן "רד" (ראה "עלה/רד").
    לאחר המכירה, עוברת האחריות להמשך התפתחות הגוזל אל הרוכשים. תקופת ההתפתחות הקריטית של הגוזל נמשכת עד לגיל שנתיים. קשר משמעותי עם תוכי יכול להיות חוויה מיוחדת במינה. עם זאת, כדי למצות את הפוטנציאל הטמון בקשר כזה, צריך לדעת כיצד לעשות זאת נכון. כדי להתחיל נכון, עליך לרכוש גוזל מחנות/מגדל איכותי שילווה אותך וידריך אותך לפני ואחרי הקניה. מלאכת הטיפול וההדרכה אינה מסתיימת לעולם. חיים עם תוכי הם אתגר יומיומי. בניגוד לכלבים, שנותנים אמון בבעליהם ללא תנאי, אמונו של התוכי נשאר תמיד על-תנאי. בכל יום, עליך לזכות באמונו מחדש.
    אז איך מתחילים?

    תוכי זה לא משחק ילדים. למתחילים ולילדים מומלץ להתחיל עם תוכון או קוקטיל. אח"כ להתקדם לציפור אהבה או פסיפיק פרוטלט. כאמור, תוכים בטבע מהווים קרבנות טרף עבור טורפים שונים. ילדים, כנראה עקב תנועותיהם החדות והבלתי צפויות, מכניסים את התוכי למתח. אסור להשאיר ילד בקרבת תוכי גדול ללא השגחה צמודה. ילד שתוחב אצבעות לכלוב של תוכי גדול עלול להשאר ללא אצבע...
    לעומת זאת, ילדים ומבוגרים כאחד, יכולים להנות בבית, מחוויה של גידול זוג כנרים (Canary) או זוג פינקים (Finch) בכלוב תעופה מבלי לביית אותם ולהוציאם מהכלוב. מדובר בציפורי שיר קטנות ומקסימות. הפינקים מקפצים מענף לענף ללא הפסקה ושירת הכנר הזכר היא היפה מבין כל ציפורי השיר. חשוב שהכלוב יהיה גדול מספיק אם רוצים שהציפור תהיה שמחה ובריאה. הכלל המנחה לגודל כלוב הוא: הכי גדול שאפשר.
    תוכון (BUDGERIGAR)
    מוצאו מאוסטרליה והוא התוכי הנפוץ, הזול והנח ביותר לגידול ואילוף. זוהי ציפור קטנה ותוססת (אורך: 19 ס"מ, משקל: 30 גר') עמידה מאוד, חברותית לכולם וניתן ללמד אותה מילים ומשפטים קצרים. בספר השיאים של גינס, מככב תוכון בשם "ספרקי" שניצח בתחרות בין 3000 זנים שונים של תוכים כשהצליח להגות נכונה 531 מילים ב- 383 משפטים! התוכון לא מלכלך, לא מרעיש (כציפור יחידה) ומסוגל להפוך לבן משפחה נהדר. מדובר ב"השקעה" של 20 ש"ח. אין צורך לקנות תוכון 'מוחתם' שקיבל 'האכלת יד'. קנה גוזל ברגע שהוא נגמל לחלוטין (בגיל חודש בערך) ותרגל איתו כמפורט במדריך זה. תוחלת חיים: 7-10 שנים (בתנאי שהתוכי מקבל איכות חיים, כלוב גדול מספיק ותזונה מאוזנת).
    לקישור: http://www.budgerigarsociety.com/
    קוקטיל(COCKATIEL)
    מבחינת אישיותו ונוכחותו, הקוקטיל הינו "עליית מדרגה" בהשוואה לתוכון. זהו תוכי ענוג, עדין, ידידותי לכולם, נח מאוד לטיפול ואילוף ומתאים גם לילדים. אף הוא מאוסטרליה. אורכו: 28 ס"מ, משקלו: 90 גר'. הזכר שורק מצויין ומסוגל ללמוד מספר מילים. גוזלי קוקטיל נגמלים בגיל 8-10 שבועות, ואז מומלץ לקנות אותם. התוכון והקוקטיל כל כך חברותיים שניתן לוותר על 'האכלת-יד' ודי בחיברותם לאדם מגיל צעיר כדי להכשירם לחייהם העתידים בחברת בני אדם. מחיר קוקטיל לוטינו (כמו בתמונות): 300 ש"ח. תוחלת חיים: 15-20 שנה, בתנאי שהתוכי מקבל איכות חיים, כלוב גדול מספיק ותזונה מאוזנת.
    קישורים: http://www.birdsnways.com/wisdom/ww21eiii.htm , http://www.birdsnways.com/wisdom/ww36eiii.htm
    http://www.cockatiels.org/
    תוכים למתקדמים

    הזנים רבים והבחירה קשה. האפרור האפריקני (ג'אקו) זוכה לפופולריות רבה עקב יכולת הדיבור והאינטלגנציה שלו (עיין ערך 'אלכס'). אף-על-פי-כן, האפרור רחוק מלהיות תוכי המתאים לכל אחד. מדובר בציפור בעלת אינטלגנציה של ילד בן 5 וצורך רגשי דומה לזה של ילד בן שנתיים. האפרור רגיש לשינויים בסביבה וזקוק למטפל מנוסה ובעל ידע שידע להרגילו לסביבה המלאכותית אליה נקלע בעל כורחו. צריך גם לזכור, כי תוחלת חיו של תוכי בגודל בינוני 70 שנה. מכאן, שמדובר בהתחייבות הדומה להתחייבות שאדם לוקח כאשר הוא מחליט להביא ילד לעולם.
    חשוב לציין, כי אין כל ערובה לכך שתוכי, אפילו הוא "מהזן המדבר", ידבר כלל. לכן, חשוב שיכולת דיבור לא תהיה המרכיב היחיד בבחירת התוכי. אישיות התוכי צריכה להיות השיקול המרכזי. צא ולמד, קרא ספרים, כנס לפורומים, שאל שאלות, כתת רגליים בין מגדלים שונים ונסה לתקשר עם התוכים ועם הגוזלים, עד שתמצא את התוכי אליו אתה מתחבר. חצי שנה אחרי שקניתי את הקוקטיל הראשון שלי מצאתי את עצמי אצל מגדלים מתעניין ברכישת אפרור אפריקני (ג'אקו). המגדלים היו מוכנים למכור לי ואני כמעט התפתתי... אבל ככל שהעמקתי בנושא יותר כך הבנתי שעדיף לחכות עם זה קצת. עברה שנה וחצי ואני גאה לומר שעדיין לא קניתי אפרור (אבל כן קניתי כלוב מתאים ב- 1,900 ש"ח, דגם LORETO של חב' FERPLAST בתמונה).
    להלן רשימה חלקית של מספר זנים מומלצים ושקטים יחסית. התוכים ברשימה שלהלן יכולים להתאים גם למתחילים, לאחר ששקלו היטב את כל ההבטים של רכישה כזו ומוכנים לאתגר:
    ציפור אהבה (Lovebird)
    קיימים 9 זנים שונים בשלל צבעים במשפחה זו. מוצאה מאפריקה. אורכה 10-17 ס"מ ומשקלה 40-60 גר'. זוהי ציפור קטנטנה ומלאת אנרגיה אך ללא כושר דיבור. מידת רעש גבוהה מזו של תוכון וקוקטיל. לציפור אהבה אישיות של תוכי גדול בגוף קטן. תרגול יומיומי כמפורט במדריך זה הוא תנאי לשמירה על ביותה. מחיר: 150 ש"ח. תוחלת חיים של ציפור אהבה: 10 שנים. קרא את המאמר שבקישור: http://www.birdsnways.com/wisdom/ww19eiii.htm
    פרוטלט (Parrotlet)
    מוצאה מדרום אמריקה. קיימים 7 זנים שונים במשפחה זו אך הפסיפיק פרוטלט (Pacific Parrotlet) הוא הזן הנפוץ בארץ. אורכו: 13 ס"מ משקלו: 30 גר'. זהו תוכי שקט מאוד, חכם מאוד ובעל יכולת דיבור טובה מאוד. יש בו כל מה שאפשר לבקש מתוכי גדול ללא הרעש, הנזק והלכלוך. תוחלת חיים אינה ידועה עדיין מאחר והתוכי לא היה נפוץ בשבי עד לעשור האחרון, אך משערים שהיא יכולה להגיע ל-20-30 שנה. מחיר: החל מ- 300 ש"ח. ראה קישור בעברית: http://www.parrots.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=117&mode=&order=0&thold=0
    פויספולוס (Poicephalus)
    משפחה מאוד מומלצת. בני המשפחה הפופולרים הם: סנגל, מיירס, ג'רדין ובטן אדומה. הסנגל (אורך 23 ס"מ משקל: 125 גר') הוא הפופולרי ביותר בקבוצה זו, בעל יכולת דיבור מסויימת ואישיות קורנת. הג'רדין הוא הגדול בחבורה (אורך 28 ס"מ, משקל: 200 גר') ובעל יכולת הדיבור הטובה ביותר בה. מחיר סנגל: בסביבות 1,300 ש"ח, ג'רדין: בסביבות 2,000 ש"ח. http://www.wingscc.com/aps/poicfaq.htm
    פיונוס – (Pionus)
    8 תתי זנים במשפחה זו. מדובר בתוכי בגודל בינוני (אורך: 29 ס"מ, משקל: 230 גר'). מוצאו מדרום אמריקה ואף-על-פי-כן הוא תוכי מקסים ושקט בעל יכולת דיבור מסויימת. מחיר: 1,500-2,000 ש"ח תלוי בזן הספציפי.
    ראה קישור:http://www.birdsnways.com/wisdom/ww33eii.htm


  15. 17-08-2008 15:35 #75
    בן
    תאריך הצטרפות
    01-08-08
    שם פרטי
    דור
    הודעות
    9,472
    סכנות

    סכנות להרעלה, בריחה, פציעה, דריכה ותאונות שונות ומשונות אורבות לתוכים בבית. לכן, אין לאפשר שיטוט חופשי של התוכי בבית ויש להגביל את יכולת התעופה לדאייה בטוחה לקרקע ע"י קיצוץ נוצות הכנפיים. להלן גורמים שכיחים לתאונות:
    דלתות וחלונות פתוחים. בריחה דרך חלון פתוח היא גורם המוות השכיח ביותר אך גם הנמנע ביותר. יש להגיף חלונות ולא לסמוך על קיצוץ נוצות התעופה.
    מאוורר תיקרה, חוטי חשמל.
    טפלון. סירים, מחבתות, תנורים ומוצרי חשמל המצופים בשכבת מגן, פולטים אדים רעילים בזמן החימום.
    סירי בישול, כיריים לוהטות, תנור פועל עלולים להפוך למלכודות מוות עבור תוכים.
    מיים עומדים הם סכנת טביעה: אסלה פתוחה, אמבטיה, אקווריום.
    חומרים רעילים המצויים במתכות ובצבע כגון אבץ, עופרת ודיו. השתמש רק בפלדת אל-חלד.
    מזון רעיל או מקולקל. (ראה פרק תזונה).
    הסתבכות בחבלים וצעצועים.
    חיות מחמד אחרות בבית.
    חלק גדול מצמחי הבית רעילים לתוכים.
    עשן סיגריות, אדי אקונומיקה, מדבירי יתושים וחרקים וספריים שונים.
    הידבקות במחלה כתוצאה מחשיפה לתוכים אחרים.
    חום יתר. חשיפה ממושכת לשמש בימי הקיץ עלולה לגרום למוות. יש לספק מקלחת לקרור התוכי ומקום מוצל. אין להשאיר תוכי בתוך רכב.
    שינה משותפת עם התוכי עלולה להסתיים בתאונה.
    מסוכן ולא מומלץ לקחת תוכי החוצה, אפילו אם הוא בכלוב. ארע מקרה שבו עוף דורס חטף כלוב והמריא איתו אל על... נחשים, כלבים וחתולים עלולים לשים קץ לחיי התוכי שלך, אפילו הוא בתוך כלוב. כאשר התוכי חופשי הסכנות גדולות הרבה יותר.
    לקישור http://www.exoticpetvet.net/avian/topten.html
    עקרונות מנחים

    בניגוד לנו ולחיות המחמד שאנו מכירים, תוכים הם חיות נטרפות. הבדל מהותי זה, מקשה מאוד על היכולת שלנו להבין את צרכי התוכים. הצלחה בביות תוכים תלוייה מאוד ביכולת שלנו להבין את היצורים המופלאים הללו. הבדל נוסף: כלב מוכן לקבל את דומיננטיות האדם – תוכים לא.
    גוזלים נקשרים לאנשים רגועים וצפויים בעלי ביטחון עצמי, המספקים להם הדרכה שיטתית ועיקבית ונוטעים בהם תחושה של ביטחון. לפני כל צעד שאתה עושה שאל את עצמך: האם הדבר יוביל לבניית אמון או להריסתו? זכור כי האמון שהתוכי נותן בך הוא תמיד על-תנאי. בכל יום עליך לזכות באמונו מחדש. קל בהרבה לאבד אמון מאשר לזכות בו. ללא אמון – הקשר אבוד!
    טיפוח ביטחון עצמי: גוזל, כמו כל תינוק, זקוק לחיזוקים. דבר אליו ברכות. ספר לו כמה אתה שמח שהוא הגיע וכמה שאתה אוהב אותו. תן לו מחמאות. גלה מה הוא אוהב לאכול כדי שתוכל לתת לו צ'ופרים בשעת הצורך. דבר בקול רגוע ובוטח כדי להרגיעו ולפייסו אם אתה מזיז את הכלוב למשל. לא חשוב מה אתה אומר, הקול שלך ושפת הגוף שלך צריכים לשדר ביטחון ושקט נפשי. כך התוכי ידע שאפשר לסמוך עליך והוא יפתח נאמנות במקום חשדנות ופחד. כשאתה מחזיק את התוכי על אצבעך, סגור עם אגודלך על בהונות הציפור כדי לספק ביטחון נוסף. הישמר מתאונות. די שתפיל את התוכי בטעות פעם אחת כדי לאבד את אמונו.
    מגע ושעשועי מגבת על בסיס קבוע חיוניים לשמירה על קשר רגשי עם התוכי. עליך להגיע למצב שבו תוכל ללטף את התוכי בכל חלקי גופו. הרגלת התוכי לשכיבה על הגב ולליטוף הבטן ופריסת הכנפיים, יועיל מאוד כאשר תצטרך לקצוץ את נוצות התעופה (ראה מגע ושעשועי מגבת).
    הרגלה לשינויים: כדי למתן יצר טריטוריאלי ולפתח ביטחון עצמי חשוב מאוד להרגיל את התוכי לשינויים. בצע שינויים באופן עקבי ושיטתי במיקום הכלוב. הכר לתוכי את כל החדרים בבית. דאג שיבקר בכל חדר יום יום. צא איתו מהבית לטיולים קצרים וארוכים, לביקורים משפחתיים ולחופשות. הכר לו אנשים זרים. הכל באופן שיטתי, עקבי, ובזהירות רבה. השאר אותו לישון במקום שהוא מכיר אחת לחודש והבטח לו שלמחרת תבוא לאסוף אותו.
    "עלה/רד": אמור "עלה", בכל פעם שאתה מבקש מהתוכי לעלות על אצבעך ו"רד" כדי להניחו. מטרת התרגול "עלה/רד" איננה השגת שליטה על התוכי אלא בניית קשרי אמון. כדי למנוע מצב בו התוכי נקשר לאדם מסויים ותוקף את השאר, על כל בני הבית לתרגל עם התוכי, לטובת כל הצדדים. התוכי זקוק לכל הלהקה שלו. אל תשכח לשבח ולהלל את התוכי שהסכים לעלות על אצבעך: "תוכי טוב!!!" (ראה "עלה/רד").
    חברה: התוכי צריך להתקבל בבית כבן משפחה. יש לאפשר לתוכי לשהות מחוץ לכלוב, תחת השגחה צמודה, 4 שעות לפחות בכל יום. 30 דקות מתוכן יוקדשו לפעילות משותפת ו- 15 דקות לתרגול בחדר ניטרלי. אין לאפשר לתוכי לשוטט חופשי בבית. בכל פעם שהוא עוזב את הטריטוריה שסימנת עבורו – החזר אותו למקומו! ברך את התוכי לשלום כשאתה נכנס לחדר ו'להתראות' או 'ביי ביי' כשאתה יוצא. התייחס אליו כל הזמן. בדוק מה שלומו כל הזמן. אם הוא קורא לך מהחדר השני ענה לו. בטבע, כשבן להקה לא משיב כשקוראים לו, המשמעות היא, שהוא נטרף.
    התנהגות: תוכים לא מבינים איסורים ועונשים ואין להם מידות מוסר כלשהם. לא תהיה להם תחושת אשמה כשיגרמו לנזק. אין בהם רוע או תוקפנות לשם תוקפנות. מושגי 'החטא ועונשו' הם מושגים מעולם בני האנוש וזרים לתוכים. אין לצעוק על התוכי, להכותו, לנזוף בו או להענישו בכל דרך שהיא!!! תחת זאת, יש לנסות להסיט את התוכי מהתנהגות שאיננה מקובלת עלינו ע"י פעולת הסחה מתוחכמת, ולעודד ולשבח התנהגות רצוייה ע"י מתן תשומת לב וצ'ופרים. במקרה של כישלון, יש להחזיר את התוכי לכלוב באדישות ובקרירות ללא נזיפה כלשהי. תן לתוכי לבחור בין התנהגות רצוייה לבין הפסקת האינטראקציה וחזרה לכלוב. כך הוא ילמד שמשתלם לו להתנהג בהתאם לכללים שלך (ראה חינוך והתנהגות).
    אינטראקציה: תוכים לומדים מתוך אינטראקציה עם בני הלהקה ועל דרך של צפייה וחיקויי בני להקה בוגרים. ריבים וצעקות בבית ישפיעו לרעה על התוכי.
    החזק את הציפור על אצבעך בשקט, 10 דקות בכל יום.
    האכלה מהיד (במיוחד בבוקר או בערב) של מזון רך וחמים תורמת לחיזוק הקשר בכל גיל. נסה להאכיל בטאטה, תירס, אורז מלא (חום), לחם דגנים מחיטה מלאה וכו'.

    הימנע מלנופף באצבעותיך אל מול מקור התוכי. אתה לא רוצה ללמד אותו לנשוך. לעולם אין לעשות דבר שיגרום לתוכי לנשוך או לפחד!

    השתמש בשכל ישר. אם, למשל, אתה יודע שהתוכי אוהב לכרסם ריהוט, אל תניח אותו במקום שבו הוא יוכל לעשות זאת. איבוד עשתונות יתפרש ע"י התוכי כחולשה והוא עלול לנשוך. אם אתה חש שאינך מסוגל להתמודד בקור רוח עם המצב, עדיף שפשוט תעזוב את החדר.

    סבלנות: אל תמהר. התקדם צעד אחר צעד. גם רומא לא נבנתה ביום אחד. הסוד מאחורי כל הצלחה הוא: התמדה בביצוע הדברים הנכונים לאורך זמן. אנשים חלשי אופי או בעלי פתיל קצר לעולם לא ידעו עד כמה עמוק, מהנה ומרתק יכול להיות קשר עם תוכי.
    איך קונים גוזל

    למרבה הצער, רוב האנשים מקדישים מחשבה רבה יותר בקניית מצלמה דיגיטלית או מחשב מאשר בקניית גוזל תוכים שיהיה בן משפחה בביתם במשך שנים ארוכות, לעיתים אף מעבר לתוחלת חיי המטפל בו. גידול וביות גוזלים הוא שילוב של מדע ואומנות. אם תקדיש זמן ללמוד את הנושא לפני שתבצע את הרכישה ותעמוד על דרישותיך אל מול החנות/מגדל תקלע לשתי מטרות:
    1. תקבל תוכי בריא ותזכה לליווי צמוד (שהוא הכרח) לפני ואחרי הקניה.
    2. תתרום לעליה ברמת הגידול של תוכים בארץ.
    http://www.birdsnways.com/wisdom/ww7e.htm
    http://www.companionparrot.com/articles/questions.html
    http://www.birdsnways.com/wisdom/ww4e.htm
    http://www.birdsnways.com/wisdom/ww54e.htm


מקרא דרגות:  » יו"ר » מנכ"ל » מנהל ראשי » מפקח » מנהל פורום » צוות פרוייקטים » צוות סיקורים » משתמש כבוד » היכל התהילה » Champ » משקיען כבוד » Winner