גרג הפלי ילד במשפחה ממוצעת. אמא , אבא, אח גדול, אח קטן. הוא הולך לבית הספר (חטיבת ביניים) ומנסה לשרוד. הוא כותב יומן (או בשפתו בטאון, כי יומן זה לבנות) במשך שנת לימודים אחת. (ספטמבר - מאי). יש לו הרבה "חכמת חיים" או יותר נכון "חכמת רחוב".
תירגם מאנגלית: תומר קרמן.
הוצאת כנרת,
218 עמ'
Diary of a Wimpy Kid / Jeff Kinney
שנת ההוצאה 2008
" יום אחד אני אהיה מפורסם, אבל בינתיים אני תקוע בחטיבת ביניים עם חבורה של מטומטמים."
תשאלו את גרג הֶפְלִי, שמתחיל ללמוד בחטיבת ביניים ומוצא את עצמו לפתע מוקף בילדים מופרעים, בילדות מעצבנות ובבריונים שכבר התחילו להתגלח.
גרג הפלי ילד במשפחה ממוצעת. אמא , אבא, אח גדול, אח קטן. הוא הולך לבית הספר (חטיבת ביניים) ומנסה לשרוד.
הוא כותב יומן (או בשפתו בטאון, כי יומן זה לבנות) במשך שנת לימודים אחת. (ספטמבר - מאי).
יש לו הרבה "חכמת חיים" או יותר נכון "חכמת רחוב".
למשל , "דבר אחד למדתי מרודריק : להנמיך משמעותית את הציפיות שיש לאנשים ממך. ככה תוכל להפתיע אותם לטובה גם אם אתה
בעצם לא עושה כלום" (עמוד 15)או "ברור לי שאבא היה מנתק לי את הכבלים של המשחק אם הוא רק היה יודע איך עושים את זה.
אבל למזלי הרב, האנשים שמתכננים את הדברים האלה, עושים אותם עם חסימת הורים" (עמוד 25)
לגרג יש חבר בשם ראולי, שהוא חושב, שהוא יותר חנון ממנו.
כל היום הם או משחקים משחקי מחשב, או מנסים למצוא דרכים חדשות ומטומטמות להזיק לעצמם ולחברה (כמו כל בני הטיפשעשרה)
טוב מידי פעם לראות איך העולם נראה מהצד של הילדים, איך הם מסתכלים עלינו (במקרה ושכחנו)
הנה ההבדל בין אמא ואבא.
כאשר אבא מתעצבן, הוא נרגע ממש מהר. אם אתה עושה שטויות מול עיינים שלו, הוא פשוט זורק עליך את מה שיש לו ביד באותו הרגע
(אגב, לכן עדיף לעשות שטויות כאשר הוא קורא עיתון, ולא כאשר הוא בונה גדר מאבנים).
העונש שבדרך כלל הוא נותן, לא לשחק משחקי מחשב במשך שבועיים.
לאמא יש סגנון אחר לגמרי. קודם כל היא מחכה מספר ימים בשביל לחשוב על העונש המתאים.
בזמן הזה, אתה מנסה להיות נחמד, עושה כל מיני דברים נחמדים שאמורים להביא הקלה בעונש.
אבל אחרי מספר ימים , שכבר שכחת לגמרי שאתה בצרות, אמא מגיעה ומטילה את הפצצה "שבוע בלי משחקי מחשב".
שיקום למי שזה לא נשמע לו מוכר.
גרג ממשיך לספר על חג הלוואין, על הבחירות בבית הספר, על עיתון בית הספר, הצגות וכו'.
כל ההווי של ילד חנון, לא הכי פופולרי.
הספר כתוב בכתב יד עם איורים מקסימים.
לא פעם מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם.
כמו שכתבתי קודם
טוב להזכר ב"צד" שלהם.
ממליצה בחום.
וזכה בפרס ניקלוֹדיאוֹן לספר הילדים האהוב לשנת 2008.
מומלץ לגיל 12.
היות ולא מצאתי תמונות עם כיתוב בעברית, הרי דפים מהספר באנגלית
דוגמא מתי לא כדאי לעצבן את אבא
אשמח אם תגיבו
לא באמת קראתי את הספר אבל ראיתי שאין על זה המלצה בלינקיה ומדברים על הספר הזה הרבה...












