fxp
שחזור סיסמה הרשמה
  • הודעות
  • אשכולות
  • רשומים
  • מחוברים כרגע
הרשמה לאתר הרשמה באמצעות facebook
פרסום|

שמואל א' פרקים י"ג י"ד ט"ו

  1. 30-04-2009 18:13 #1
    בן
    תאריך הצטרפות
    02-08-08
    הודעות
    2,428
    פרק י"ג
    יונתן את נציב פלשתים ותוצאת מעשהו (א'- ז'):
    "בן שנה שאול במלכו" – בשנה הראשונה למלכות שאול (כנראה), "ושתי שנים מלך על ישראל" – עד נטילת המלכות ממנו או עד המלכת דוד (אולם אח"כ המשיך למלוך עד שדוד מלך בפועל).
    יונתן הכה את נציב פלשתים אשר בגבע וכתוצאה מכך נבאשו ישראל בפלשתים והם נאספו במכמש להלחם בישראל.
    אנשים מישראל שראו את המצב נחבאו במערות ובסלעים וכו' או נמלטו אל מעבר לירדן לארץ גד וגלעד.
    העלאת העולה לפני בוא שמואל (ח'- י"ד):
    מעשה שאול: שאול חיכה בגלגל שבעה ימים כפי שאמר לו שמואל, אך האנשים שעוד נשארו עמו החלו להתפזר גם הם לאחר שראו ששאול מחכה ולא נלחם. מתוך מצוקה זו העלה שאול עולה ביום השביעי, אלא שמיד אחר כך הגיע שמואל והוכיחו על שלא חיכה לו.
    שאול הסביר את מעשהו: העם החל לפוץ מעלי, אתה לא הגעת, הפלשתים כבר עומדים להלחם בנו ואני לא רציתי להיות במצב שאנו חייבים להלחם בהם ואת פני ה' עדיין לא חִליתי ולכן העליתי העולה.
    תגובת שמואל: "נסכלת, לא שמרת את מצות ה' אלקיך" וגו' – היה לך לבטוח בכך שהנצחון בא מאת ה' ולא תלוי במספר החיילים.
    העונש: "ממלכתך לא תקום" – לא תעבור לזרעך אחריך.

    פרק י"ד

    יונתן ונערו נגשים להלחם לבד בפלשתים (א'- ז'):

    יונתן החליט לעשות מעשה: לצאת עם נושא כליו בלבד אל מצב פלשתים הנמצא במעבר מכמש, להטעותם ולהלחם בהם. יונתן לא גילה כוונתו לאביו וגם החיילים שאתו לא ידעו על תכניתו: "והעם לא ידע כי הלך יונתן".
    יונתן לא חשש מפני היציאה לבד "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט".
    הכהן בימים ההם: אחיה בן אחיטוב, נינו של עלי שהיה כהן ה' בשילה (אחיה בן אחיטוב [אחי אי כבוד] בן פנחס בן עלי הכהן).
    מכיון שהמשכן בשילה כבר לא היה קיים התבטאה כהונתו בכך שהיה נושא את האורים ותומים ("נושא אפוד").
    הסימן אם להלחם ותוצאות ההחלטה (ח'- ט"ז):
    יהונתן קבע סימן כיצד ידעו אם לעלות להלחם בפלשתים אם לאו: אם יגידו הפלשתים: "חכו עד שנגיע אליכם" - לא יעלו, ואם יגידו "עלו עלינו" - יעלו.
    סימן זה מצביע על מצב הפלשתים: אם ירצו לרדת אליהם סימן שהם חוששים וזהירים. אם יקראו להם לעלות אליהם סימן שהם חשים בטוחים ושאננים.
    הרעיון: שימוש בגורם ההפתעה. אם הפלשתים חשים בטוחים בעצמם הרי שלא יחששו מהתקפה וכשזו תבוא לא יהיו מוכנים לה.
    *פירוש אחר: אם הפלשתים יגידו להם לחכות עד שיגיעו אליהם סימן שאינם פוחדים, אך אם יגידו להם לעלות סימן שפחד ה' בלבם והם יראים לזוז ממקומם וה' יתן אותם בידם (רש"י).
    התוצאה: הפלשתים קראו ליונתן ונושא כליו לעלות אליהם. יונתן ונושא כליו הכו במכה ראשונה כעשרים איש והחלה להיווצר מהומה שהביאה להכאת הפלשתים זה את זה חרב איש ברעהו.
    הצטרפות שאול וחייליו ואנשים נוספים בעם למלחמה (י"ז- כ"ג):
    שאול נוכח במהומה, חיפש ומצא כי יהונתן ונושא כליו לא נמצאים.
    שאול בקש מאחיה "להגיש ארון האלקים" כדי לשאול בה', אך ההמון שבמחנה פלשתים הלך ורב ושאול אמר לכהן להפסיק פעולתו ויצא מיד להלחם.
    אל שאול הצטרפו עתה, מתוך ראיית ההצלחה המסתמנת, העברים שהיו משועבדים לפלשתים והוכרחו להשתתף עמם (אך עתה עברו ללא חשש למחנה ישראל) ואנשים שהתחבאו קודם לכן במערות.
    השבועה בדבר אי האכילה (כ"ד- ל'):
    שאול השביע את העם שלא לאכול עד השלמת הנצחון על הפלשתים כי לא רצה לעכב הרדיפה אחרי הפלשתים.
    בהגיעם ליער בו היה "דבש על פני השדה" יראו העם את השבועה ולא טעמו מהדבש, אך יונתן, שלא שמע את השבועה, טעם מהדבש והוארו עיניו (הרגיש טוב יותר).
    רק אז סופר לו על השבועה.
    תגובת יונתן: לא היה זה מעשה נכון מצד אבי. דווקא לו אכל העם היה מתאושש ומתגבר על העייפות והרעב ומשיג נצחון גדול יותר על הפלשתים.
    האכילה על הדם ותיקון החטא (ל"א- ל"ה):
    בשלב מסויים עטו העם על השלל מתום רעבונם ועייפותם ואכלו על הדם – שחטו בחפזה ולא איפשרו לדם לזרום לאן שצריך כך שחלק ממנו נבלע בבשר (רד"ק) או שאכלו באותו מקום שהדם נשפך ודבר זה היה כמעשה הגויים ואסור מהתורה (רלב"ג).
    שאול מיהר לתקן את החטא וארגן שחיטה כשרה.
    השאילה בה' על המלחמה בפלשתים, גילוי גורם החטא ופדיון יונתן (ל"ו- מ"ה):
    לאחר השחיטה הכשרה והאכילה רצה שאול להמשיך להלחם בפלשתים.
    הכהן אמר לשָאול לִשאול שוב בה', אך ה' לא ענהו ביום ההוא.
    שאול בקש לברר מדוע לא ענהו ה'. הוא העמיד את העם בצד אחד ואת עצמו ויונתן בנו בצד שני עד ש"נלכד" יהונתן כגורם החטא.
    שאול רצה להמיתו כדבר השבועה אך העם טען שאין להמית את יהונתן שעשה תשועה גדולה מפלשתים ופדה אותו ולא מת.
    מלחמות שאול וקרובי שאול (מ"ו- נ"ב):
    המלחמה בפלשתים לא הוכרעה כפי שרצה שאול אלא נמשכה כל ימי שאול.
    שאול הכה גם עמים אחרים (מואב, עמון, אדום, ארם [צובה], עמלק) ונחל הצלחה במלחמותיו.
    הכתוב מזכיר גם את בני משפחתו של שאול. (בניו: יונתן, ישוי ומלכישוע. בנותיו: מרב ומיכל.
    אשתו: אחינעם בת אחימעץ. בן דודו: אבנר [הבן של דודו נר], שאותו שם בתפקיד שר צבאו. אביו: קיש).




    פרק ט"ו

    הציווי על המלחמה בעמלק והמלחמה עצמה (א'- ט'):
    שמואל אמר לשאול את ציווי ה' להכות את עמלק מפני שהגיעה עת פקידת חטאו בישראל (בזמן הליכתם במדבר).
    ההוראות: יש להחרים את כל אשר לעמלק ולא להחיות אף אדם ואף בהמה.
    הקיני: שאול עשה חסד עם הקיני והתרה בהם לסור ממקום ישיבתם בקרבת עמלק פן ייספו יחד אתם. הסיבה: הקיני עשו חסד עם ישראל בעלותם ממצרים.
    המלחמה ותוצאותיה: שאול הכה בעמלק, אך תפס את אגג מלך עמלק חי והשאירו בחיים ואת הצאן והבקר לא החרימו (מלבד הפחותים והבזויים שבהם).
    ה' נחם על המלכת שאול (י'- י"ט):
    בגלל אי השמיעה בקולו ניחם ה' כי המליך את שאול והודיע על כך לשמואל. שמואל הצטער על כך מאד וזעק לה' בעניין שאול כל הלילה.
    למחרת בא שמואל אל שאול ואמר לו את דבר ה': תוכחתו של שמואל לשאול כללה הבהרה שלמרות צניעותו הרי שכמלך הוא כן מורם מעם ומוטלת עליו אחריות רבה שהוא לא עמד בה ולא שמע בקול ה'.
    הסברי שאול ותשובות שמואל (כ'- כ"ו):
    תגובת שאול: שמעתי בקול ה' ונלחמתי בעמלק, הרגתי אותם והבאתי את אגג. העם לא החרימו את כל הצאן והבקר מתוך מטרה וכוונה לזבחם לה'.
    תשובת שמואל: השמיעה בקול ה' חשובה יותר מעולות וזבחים ו"יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך".
    תגובת שאול: "חטאתי כי עברתי את פי ה'". הסיבה: "כי יראתי את העם ואשמע בקולם". עתה "שא נא את חטאתי ושוב עמי ואשתחוה לה'".
    תשובת שמואל: שמואל חזר על דבריו כי שאול מאס את דבר ה' וה' מאסו מהיות מלך.
    קריעת מעילו של שמואל וסמליותה (כ"ז- ל"א):
    כשסב שמואל ללכת החזיק שאול בכנף מעילו של שמואל והמעיל נקרע. שמואל אמר לשאול כי קרע ה' את ממלכות ישראל מעליו וכי ה' הוא האל הנצחי ואינו אומר דבר לא נכון או חוזר בו מדבריו כפי שעושים בני האדם. (פירוש אחר: שמואל קרע את כנף מעילו של שאול כדי לסמל את קריעת המלוכה).
    הריגת אגג ופרידת שמואל ושאול (ל"ב- ל"ה):
    שמואל הרג את אגג מלך עמלק ולאחר מכן הלך כל אחד מהם למקומו. שמואל לא הוסיף עוד לראות את שאול עד יום מותו כי התאבל על שאול ועל אי הצלחת מלכותו.


  2. 01-05-2009 11:26 #2
    בן
    תאריך הצטרפות
    29-10-08
    שם פרטי
    אריאל
    הודעות
    4,170
    סיכום ע-נ-ק.
    המשך להשקיע!

מקרא דרגות:  » יו"ר » מנכ"ל » מנהל ראשי » מפקח » מנהל פורום » צוות פרויקטים » צוות סיקורים » משתמש כבוד » היכל התהילה » Champ » משקיען כבוד » Winner