רקע:
ב - 6 באוקטובר 1973, בשעה שתיים בצהרים חצו כוחות המצרים את התעלה בכוחות גדולים.
זו הייתה הפתעה גדולה. הכוחות המצרים שתרגלו היטב את הצליחה היו מצויידים בטילים נגד טנקים והישראלים היו מצויידים ב - 300 טנקים.
הישראלים נתקלו במארבים של חייל חי"ר מצרים. עד מהרה החלו המצרים בהקמת גשרים על התעלה והעבירו שריון , חיילים וציוד לרוב. חטיבות שיריון מילואים לא הצליחו לבלום את המתקפה המצרית וצה"ל נחל אבדות קשות.
בליליה שבין ה - 15 ל - 16 באוקטובר צלחו יחידות צנחנים מאוגדתו של אריק שרון את התעלה בסירות גומי, והקימו ראש גשר קטן בגדה המערבית של התעלה (המקום שנבחר לצליחה היה "תפר"). פעולה זו הייתה בגדר הפתעה גדולה למצרים, ולאחר שהתאוששו עשו מאמצים גדולים לשבשה אך הדבר לא עלה בידיהם - הם לא הצליחו להפסיק את הצליחה.
צה"ל לא הצליח לכבוש את העיר סואץ כולה וחיילים ישראליים רבים נהרגו בקרבות הרחוב שהתנהלו בה. במצב זה הוכרזה בלחץ המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות, הפסקת אש, שנכנסה למעשה לתקפה רק ב - 24 באוקטובר.

יחסי אמל"ח בין הכוחות:
כלי הנשק לשני הצדדים - רימונים, טנקים וכלי רכב אחרים (נגמ"שים וכו'..), חיילים רגליים, טילים (נגד טנקים ונגד מטוסים, בין השאר).
למצרים - חביות דלק ונפט (אשר הוצתו כפצצות), מוקשים ונשק נ"ט (נגד טנקים).
לישראל - תחמושת 9 מ"מ, מרגמות 52 מ"מ, פגזי חנ"מ, סוללות 155 מ"מ (נברונים), מרגמות 160 מ"מ וקלצ'ניקובים.

מחיר המלחמה:
מצרים: כ6,500 הרוגים, 82 מטוסים הושמדו וכ250 משוריינים הושמדו
סוריה: כ6,000 הרוגים, 90 מטוסים הושמדו וכ650 משוריינים הושמדו
ישראל: כ2,000 הרוגים, 88 מטוסים הושמדו וכ600 משוריינים הושמדו

סיפורו של קרב:
- 24 באוקטובר 1973, בשעה 01:30, חמש וחצי שעות לפני כניסתה של הפסקת האש המתוכננת, קיבל אלוף אברהם עדן (ברן) פקודה לכבוש את העיר סואץ. הפקודה נשלחה ממפקדת האוגדה באמצעותו של מח"ט 500 אל"מ אריה קרן.
מג"ד הצנחנים יוסי יפה ז"ל ודודיק רוטנברג הסמג"ד, ניסו לשאול שאלות וההסבר לצנחנים היה : אין מה לדאוג - העיר מתמוטטת.
4 שעות לאחר מכן החליט ברן לבצע. על תשעה נגמ"שי שלל ושלושה אוטובוסים אזרחיים, נכנס גדודו של יוסי יפה.
סגן אלוף יעקב חסדאי נכנס עם שני זחל"מים ושלוש משאיות אזרחיות. התברר שהרחוב הראשי של סואץ היה ערוך לכניסת כוחותינו, זה הפך מהר מאד לקרב השרדות.
דודיק רוטנברג נפצע קשה מיד עם כניסתו לעיר, יפה נפצע קשה ברגעים הראשונים של הקרב, ואת הפיקוד על הגדוד תפס סגן צעיר בשם דוד עמית. בשעה ארבע מצאו עצמם חסדאי ועמית לכודים בעיר ללא סיוע אוירי, וללא עזרתו של צה"ל. הצנחנים חילצו את עצמם בקושי, בקרב שעלה 80 הרוגים ו- 120 פצועים.
הכוונה בתקיפת העיר סואץ היתה להשלים את כיתורה של הארמיה המצרית השלישית. אולם מסקנות ועדת החקירה שהוקמה ב- 1974 לבדיקת קרב סואץ הוכיחו חד-משמעית : הארגון היה לוקה בחסר, המודיעין היה שגוי, הפינוי היה לא מאורגן, ניסיונות החילוץ כושלים, תכנון הזמן לא הגיוני ומפקד האוגדה היה רחוק מדי מזירת הקרב.
חסדאי, עמית ורטונברג אומרים : "אף אחד לא נתן את הדין על מה שקרה בקרב סואץ".

סיכום המלחמה - נקודות כלליות:
* בלילה שבין ה- 15 ל- 16 באוקטובר חצה כוח צנחנים את תעלת סואץ והקים ראש גשר בגדתה המערבית, בתפר בין הארמיות המצריות השנייה לשלישית.
* עד ל- 19 באוקטובר הצליחה ישראל להעביר כוח בן מאות טנקים וכעשרים אלף לוחמים לגדה המערבית של התעלה, בעומק של 30 ק"מ בתוך שטח מצרים.
* ב- 19 באוקטובר החליט סאדאת, לנוכח מצבו המחמיר של צבאו, לבקש מן המעצמות להביא להפסקת אש.
ביום כיפור בשעה שתיים בצהרים פתחו מיצרים וסוריה בהתקפה כללית ומתואמת על ישראל בסיני וברמת הגולן.
כ- 200 מטוסים מצריים חצו את תעלת סואץ והפציצו מחנות, מתקנים, שדות תעופה, תחנות מכ"ם וסוללות נ"מ.
היום השני לקרבות, ה - 7.10, היה הקשה במערכה.
מול מאות טנקים במדבר סיני וברמת הגולן התייצבו חיילי הסדיר המותשים, כשהם מצליחים בכוחות אחרונים למנוע מפולת.
רק בשעות אחר הצהרים החלו להגיע כוחות המילואים שגויסו ביום שבת.
טורי השריון הסוריים התקדמו בשלושה צירים: בצפון הם הצליחו להגיע לקונייטרה.
חיל האוויר החל להפנות את עיקר מאמציו על רמת הגולן, כשהוא מתמודד נגד סוללות הטילים הסוריות.
בחזית הדרום המשיכו המצרים לחצות את תעלת סואץ.
צה"ל נסוג מספר ק"מ מזרחה, אל קו הגנה שני.
המעוזים שלאורך התעלה נותקו- חלקם נכנעו.
תותחים ומטוסים של צה"ל החלו לתקוף את הגשרים שעל התעלה.
כוח הצנחנים ושריון של צה"ל צלח בליל 16.10 את תעלת סואץ באזור דוור סואר שבגזרה המרכזית, מצפון לאגם המר הגדול, והחל לפעול מאחורי קווי האויב.
הצנחנים מאוגדתו של אריק שרון, שחצו את התעלה בשעות הלילה בסירות גומי, הקימו ראש גשר קטן בגדה המערבית של התעלה, והחלו לחסל סוללות טילי קרקע- אוויר ולפגוע בכלי רכב רבים ובחיילים מצרים.
המצרים, שהמשיכו לבצר עמדות בגדה המזרחית ולהעביר כוחות אל מעבר לתעלה, לא הבינו שצה"ל הצליח לחצות את התעלה ולבסס ראש גשר מעברה השני.
בהסבירו את מהלכי צה"ל ממערב לתעלה, אמר שר הביטחון משה דיין בטלוויזיה, ביום 16.10, כי המגמה הייתה לבוא אל המצרים מעורפם, להכותם בנקודות "הרכות" – מפקדות, קווי אספקה ותחבורה – ולפגוע ראשית במערכי הטילים וסוללות הארטילריה שלהם.
צה"ל עבר את התעלה עד לגמר המלחמה – אמר השר, ובכך רמז על עמדת המיקוח שתציג ישראל עם תום הקרבות.
גם כשהיו כוחותינו מתקדמים במהירות ממערב לתעלה, עשו המצרים הכל כדי לנתק את ראש הגשר שלנו במזרח, כך שהקרבות הקשים נערכו על ה"מסדרון" אשר היה נתון בהפגזה ארטילרית מצרית בלתי פוסקת, ובניסיונות מצריים נואשים לצמצמו.
ב- 20 לאוקטובר נמסר, כי כוחות צה"ל ממשיכים להתבסס ממערב לתעלה כשהם כובשים תוואים טופוגרפיים השולטים על השטח.
אכן, בתנועתם דרומה תפשו מספר רכסים שהאחיזה בהם נותנת שליטה ותצפית טובות.
מבצע הצליחה של צה"ל הרשים ביותר את המומחים הצבאיים בעולם ואת העיתונות הבין לאומית.
מ"כוח משימה" הפך כוח צה"ל במהירות לעוצמה בת מספר אוגדות.
הכוחות התקדמו בשלושה צירים עיקריים:
* הכוח הדרומי, אשר התקדם לעבר העיר סואץ, ניתק את הדרכים המובילות מסואץ לקהיר והדרים עד נמל אל עדאביה שלחופו המערבי של מפרץ סואץ.
* הכוח הצפוני, אשר נע צפונה, דרך אזור החיץ החקלאי, באזור סבוך צמחייה וחצוי בתעלת מים. בכוח זה הופעלו צנחנים שהיו צריכים להתקדם אט-אט נוכח קרבות השהייה שניהלו המצרים. הכוח הגיע עד למרכז אגם תמסח ממערב לתעלה ולפרברי איסמעילה.
* הכוח המרכזי נע בשטח הצחיח ממערבה במגמה לחסום תגבורות מצריות שיבואו מקהיר.
בתום שמונה עשר ימי לחימה הגיעה המלחמה לסיומה.
מבחינה צבאית היא היוותה הישג צבאי מרשים.
למרות נתוני פתיחה לא טובים, הצליחה ישראל להדוף את הכוחות שתקפו אותה בשתי חזיתות, להסב לאויביה מכות קשות, ולכבוש שטחים חדשים.
לסורים לא היו הישגים טריטוריאליים כלשהם; המצרים הצליחו להיאחז, אמנם, בגדה המזרחית של התעלה, אולם צה"ל שלט המובלעת רחבה בגדה המערבית והצליחה לכתר כוח מצרי גדול, שהיה נתון לחסדיו.

הגורמים למלחמה:
מהצד הערבי -
* הקיפאון המדיני - החלטת מועצת הביטחון שקבעה כי על ישראל לחזור לגבולות החמישי ביולי 1967.
* גירוש היועצים הסובייטים ממצרים והכנה למלחמה.
מהצד הישראלי -
* טעותו הטרגית של המודיעין בצה"ל שלא חשף עד הרגע האחרון, את כוונתם האמיתית של המצרים והסורים. אי הערכת התמורות בצבאות ערב הייתה הגדולה בטעויות.

תוצאות המלחמה לטווח ארוך:
1. מדיניות פנים -
* במישור הצבאי - כוחות צה"ל לא היו ערוכים די מבחינת הציוד החדיש (הם לא ידעו כיצד להגיב לנוכח טילי הנ"ט של מצרים). צה"ל הסתמך על מקור מודיעיני אחד בלבד, והיה צורך בהקמת מודיעין או יועצים נוספים שיבדקו וישלימו באופן הדדי כדי להגיע להערכה נכונה של המצב. אך למרות הטעויות, הוכיח צה"ל שהוא צבא מצוין, והצליח להעביר את המלחמה לשטח האויב.
* במישור האזרחי - האבדות הכבדות גרמו לזעזוע עמוק בציבור הישראלי: כ - 2600 חללים, קרוב ל - 8000 פצועים, וכ - 300 חיילים נפלו בשבי.
2. מדיניות חוץ - מדינות אירופה ואפריקה נהגו בעוינות כלפי ישראל, והערבים התנכלו לה.
3. הסכמי הפרדת הכוחות בסיני וברמת הגולן שנחתם ב - 28.10.74.
4. הסכם הביניים עם מצרים ב - 1975.

סיכום מלחמת יום כיפור ומהלכים עיקריים:
סיכום|מלחמת יום כיפור קרדיט לאתר אחר , ולי XD