ר' ישראל בן אליעזר, שנודע בכינויו "בעל שם טוב", היה בעל סגולות ויכולת לחולל נפלאות. הוא ייסד את תנועת החסידות במזרח אירופה במאה ה- 18. במשך השנים התאספו סביבו "חסידים", ההולכים בתורתו, ויחד חוללו את אחת התופעות הרוחניות החשובות ביותר של העת החדשה ביהדות – ה"חסידות". החסידות היא תנועה דתית וחברתית שטיפחה את האמונה התמה, את מרכזיות התפילה, את הדבקות באלוהים, את היכולת הנפשית לשמור תמיד על אופטימיות וביטחון בעתיד, וכן את האמונה במרכזיותו של "הצדיק" במסגרת הדתית והחברתית.
מול תנועה עממית זו עמדו "מתנגדים" רבים, ובראשם "הגאון מוילנה", המכונה הגר"א (הגאון ר' אליהו), שחששו מפגיעה בערך לימוד התורה וקיום מדוקדק של המצוות.

קרדיט לאתר סיכומונה