מידע | מטוסי חיל האוויר העדכניים

[noam_cohen13]

כאן אני אתן קצת רקע לגבי מטוסי חיל האוויר הישראלי שנמצאים כרגע בשירות סדיר: (קרדיט ענק לוויקיפדיה)

מטוסי קרב:

A-4 סקייהוק:

רקע כללי:

A-4 סקייהוק הוא מטוס קרב קל המשמש בעיקר לסיוע כוחות קרקע. מתכנון ותוצרת חברת דאגלס איירקראפט קומפני ובהמשך מקדונל דאגלס (Mcdonnell-Douglas, כיום בואינג) האמריקנית. פותח בעקבות לקחים ממלחמת קוריאה, ותוכנן לשירות בנושאות מטוסים של הצי האמריקני. טס לראשונה בשנת 1954. עד שנת 1975, שנת הפסקת הייצור, יוצרו כ-3,200 מטוסים, מתוכם 555 מטוסים בדגם הדו-מושבי.

הסקייהוק בחיל האוויר הישראלי:

מטוסי הסקייהוק הראשונים של חיל האוויר הישראלי נרכשו ב-1967 והגיעו לישראל בסוף אותה שנה. המטוס נרכש בעקבות האמברגו שהטילה צרפת על ישראל לאחר מלחמת ששת הימים אשר מנע אספקת מטוסי מיראז' 5 חדשים. הסקייהוק היה מטוס הקרב הראשון שארצות הברית הסכימה למכור לישראל. שמו העברי - "עיט". צמד תותחי ה- 20 מ"מ של הסקייהוק הוחלף בח"א בתותחי "דאפה" 30 מ"מ שהיו סטנדרטיים במטוסים הצרפתיים והוכחו כמוצלחים.
עבור ישראל פותח דגם מיוחד של המטוס (H), ומטוסים אלו היו מטוסי התקיפה העיקריים של החיל במלחמת ההתשה. בשנת 1973 נכנסו לשירות מטוסים מדגם משופר (N). המטוסים ביצעו משימות תקיפה במלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון, מבצע דין וחשבון, מבצע ענבי זעם ובמלחמת לבנון השנייה. הסקייהוק עבר שיפורים שונים במהלך שירותו וביניהם הארכת צינור הפליטה להפחתת הנזק מפגיעת טילי כתף מונחי חום, ושיפור אוויוני במערכות החימוש שמאפשר ירי טילי אוויר-אוויר שואפי חום (זהו פיתוח ישראלי ייחודי, ורק מטוסי הסקייהוק הישראלים היו בעלי יכולת שיגור טילי אוויר-אוויר).
כיום נותרו 44 מטוסי עיט מדגם "T" (דו מושבי) ו- "N" (חד מושבי) בלבד להדרכה ולאימון במגמת קרב בקורס טיס.
ביוני 2005 אוזרחה טייסת העיט האחרונה (טייסת 102 - "הנמר המעופף") וכיום מרבית פעולות האחזקה בה מבוצעת על ידי קבלנים אזרחיים. בשנת 2008 גילתה ביקורת פתע של חיל האוויר שורת ליקויים בתחזוקת המטוסים, ומפקד החיל, עידו נחושתן, הורה על השבתת מערך הסקייהוק עד לתיקון הליקויים.
במהלך מבצע עופרת יצוקה שימשו מטוסי סקייהוק להטלת כרוזים מעל רצועת עזה, כדי להזהיר את התושבים מתקיפות קרובות.

נתונים כלליים:

• אורך: 12 מטר

• גובה: 4.5 מטר

• מוטת כנפיים: 8.5 מטר

• משקל:
  
  • ריק 4.8 טון
  • מלא: 11 טון
  
  

• הנעה: מנוע טורבו-סילון יחיד, מתוצרת פראט אנד וויטני (ארצות הברית), בעל דחף של 5,080 ק"ג

• מהירות מרבית: 1,070 קמ"ש

• טווח טיסה: כ-3,500 ק"מ

• סייג רום: כ-17,000 מטר

• חימוש: 2 תותחי 30 מ"מ, פצצות וטילים במשקל של כ-3.7 טון

[noam_cohen13]

F-15 איגל

רקע כללי:

F-15 איגל הוא מטוס יירוט טקטי להשגת עליונות אווירית מתוצרת חברת בואינג האמריקאית. אב טיפוס של המטוס מדגם YF-15 טס לראשונה ב-27 ביולי 1972. נגזרת של המטוס, ה-F-15E סטרייק איגל (Strike Eagle; מאנגלית: "העיט התוקף"), הוא מטוס קרב רב-משימתי לתקיפת קרקע והמנעה אווירית שנכנס לשירות ב-1988. ה-F-15 נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי בדצמבר 1976, שם קיבל את הכינוי "בז" (דגמים A/B/C/D). ב-1998 קיבלה ישראל גרסה של ה-F-15E אשר קיבל את הכינוי F-15I ("רעם"). למעלה מ-1,500 מטוסי F-15 על דגמיו השונים יוצרו עד כה. כיום פעיל במפעל בואינג בסנט לואיס רק קו הייצור של ה-F-15E ונגזרותיו. תהליך פרישתו של האיגל החל בארצות הברית ב-2005 עם הכנסתו של הF-22 רפטור, וייגמר ככל הנראה בשנת 2025, כאשר האיגל האחרון יצא משירות.


ה F-15 בחיל האוויר הישראלי:

חיל האוויר הישראלי מפעיל כיום שתי טייסות של מטוסי F-15 מדגמי A/B/C/D ("בז") לעליונות אווירית: טייסת 133 ("אבירי הזנב הכפול") וטייסת 106 ("חוד החנית"), הממוקמות בבסיס תל נוף, וכן טייסת נוספת - טייסת 69 ("הפטישים"), המפעילה מטוסי F-15I ("רעם"), גרסה של ה-F-15E לתקיפת קרקע, מבסיס חצרים. מלבד משימות עליונות אווירית, משמשים מטוסי ה"בז" של חיל האוויר הישראלי גם לצורך צילום אוויר, באמצעות פוד דמוי מכל נתיק הנישא בנקודת התליה המרכזית של המטוס ומכיל מצלמה אלקטרו-אופטית לצילום אלכסוני.
דיונים על רכישת מטוסי F-15 איגל נערכו בישראל עוד לפני מלחמת יום הכיפורים. בתחילה נשקלה גם אפשרות לרכישת מטוסי F-14 אך זו ירדה מהפרק לאחר שטייסי חיל האוויר הישראלי הטיסו את שני המטוסים והגיעו למסקנה שה-F-15 מתאים יותר לצורכי חיל האוויר הישראלי. לאחר המלחמה, במהלכה ספג חיל האוויר הישראלי אבדות רבות ונפגעה תדמיתו, רצה החיל לשקם את כושר ההרתעה שלו במהרה. על כן ביקש חיל האוויר להצטייד במטוס ה-F-15 איגל המתקדם בהקדם האפשרי. בחיל הוחלט שלא להמתין לייצורם של המטוסים שיועדו לישראל, אלא להסכים לקבל ארבעה מתוך עשרת מטוסי הקדם-ייצור, שנועדו לניסויים בארצות הברית, מה שאיפשר את הקדמת מועד קליטת המטוס בחיל בשנה שלמה.
שלושת מטוסי ה-F-15A הראשונים נחתו בבסיס תל נוף של חיל האוויר הישראלי ב-10 בדצבר 1976, ובכך הפכה ישראל למדינה הראשונה בעולם, מחוץ לארצות הברית, שברשותה מטוסי F-15. המטוסים הגיעו בטיסה ישירה ממפעלי מקדונל דאגלס אשר בסנט לואיס, שבמהלכה תודלקו מספר פעמים באוויר. המטוסים החדשים התקבלו בטקס חגיגי.
למעלה מ-60 מטוסי F-15 לעליונות אווירית (A/B/C/D) נמסרו לישראל, חלקם נרכשו על-ידה ויוצרו עבורה וחלקם הם עודפי חיל האוויר האמריקאי שנמסרו לה במתנה.
טבילת האש הראשונה של ה-F-15 בשירות חיל האוויר הישראלי הייתה בבמצע ליטני במרץ 1978. במהלף המבצע פיטרלו המטוסים בשמי ישראל וחיפו על כוחות צה"ל בפעולתם בדרום לבנון. לא נרשמה למטוסי ה-F-15 תקרית אווירית במהלך המבצע.
מטוס ה-F-15 בשירות חיל האוויר הישראלי השיג הפלת בכורה עולמית ב-27 ביולי 1979 של מטוס מיג 21 סורי, וכן את הפלת הבכורה של מיג-25 ב-13 בפברואר 1981.
עשרה מטוסי F-15A השתתפו במבצע אופרה ב-7 ביוני 1981, כאשר שישה מטוסי F-15A ליוו את שמונת מטוסי ה-F-16A ("נץ") התוקפים, לצורך יירוט פוטנציאלי של מטוסי אויב, וארבעה מטוסי F-15A נוספים טסו מעל בקעת הירדן ושימשו כממסר וכעתודה, וכן ניטרו את התנועה האווירית בירדן וסוריה לשם ניטרול איום מצדם, באם יתעורר כזה, על המטוסים השבים מהתקיפה.
במלחמת לבנון הפילו טייסי חיל האוויר הישראלי 80 מטוסים סוריים מבלי שאיבדו אף מטוס בקרבות אוויר. מתוכם, היו מטוסי ה-F-15 אחראים לכ-30 הפלות של מטוסי מיג-21 ומיג-23 סוריים.
למרות שייעודו המקורי היה לשמש כמטוס יירוט ועליונות אווירית, חיל האוויר הישראלי הוכיח שה-F-15 הוא גם מטוס מצוין למשימות תקיפה והפצצה. ב-1 באוקטובר 1985 תקפו שמונה מטוסי F-15 את מפקדת אש"ף בתוניס, מרחק של כ-1,600 מיל מישראל, במבצע רגל עץ. הייתה זו התקיפה המרוחקת ביותר שביצע חיל האוויר מעולם.
במהלך שירותו בחיל האוויר הפגין ה-F-15, עליונות על מטוסי חילות האוויר הערביים מתוצרת ברית המועצות ואף שרידות יוצאת דופן. אנקדוטה מפורסמת היא סיפורו של מטוס F-15 שהתנגש במטוס A-4 סקייהוק ("עיט") וכתוצאה מההתנגשות איבד חלק ניכר מאחת הכנפיים, אך הטייס הצליח להנחית את המטוס בשלום. חברת מקדונל דאגלס, שלא האמינה תחילה ונדהמה למראה התמונות, החליטה להעניק לחיל האוויר כנף במתנה וכיסתה את עלות התיקונים.
ב-15 בינואר 1991 פקע האולטימטום שהציב האו"ם לעיראק בעקבות פלישתה לכווית ב-2 באוגוסט 1990.

מאז ועד ל-12 בפברואר אותה שנה השתתפו מטוסי ה"בז" במשימות פיטרול בשמי ישראל והגנה על שטחה עקב חשש לנסיונות חדירה של כלי טיס עיראקיים לישראל.
בשנת 1995 החל חיל האוויר הישראלי בתוכנית "בז 2000" ("בז משופר" או בזמ"ש) שנועדה להשביח את צי מטוסי ה"בז". במסגרת התוכנית, שבוצעה על ידי יחידת האחזקה האווירית (יא"א) בשיתוף עם התעשיות הביטחוניות.
לאחר מלחמת המפרץ, שבה הותקפה ישראל בטילי סקאד עיראקיים, ועל רקע שאיפותיה של איראן להשגת נשק גרעיני, החליטה ממשלת ישראל שהיא צריכה מטוסי תקיפה ארוכי טווח. ב-1993 ביקשה ישראל הגשת הצעות לפיתוח מטוס קרב שיענה על צרכיה. בתגובה, הציעה לוקהיד מרטין גרסה של ה-F-16 ומקדונל דאגלס הציעה הן את ה-F/A-18 והן את ה-F-15E. ב-17 בינואר 1994, הכריזה ממשלת ישראל על כוונתה לרכוש 21 מטוסי F-15E. מטוסי ה-F-15E הותאמו לצורכי חיל האוויר הישראלי, ושמם שונה ל-F-15I ("רעם"). ב-12 במאי 1994 התיר הממשל האמריקאי את מכירתם של עד 25 מטוסי F-15I לישראל. בנובמבר 1995 מימשה ישראל את האופציה לרכישת 4 מטוסי F-15I נוספים עד לגבול שהציבה ארצות הברית.
ה-F-15I מצויד במערכות מתקדמות המאפשרות לו לטוס ולתקוף בכל תנאי מזג האוויר, הן ביום והן בלילה. טווח הטיסה הארוך במיוחד שלו ויכולת נשיאת החימוש הגדולה יחסית הופכות אותו בפועל למפציץ האסטרטגי של חיל האוויר. שני מטוסי ה-F-15I ("רעם") הראשונים נחתו בבסיס חצרים ב-19 בינואר 1998 ונקלטו בטייסת 69 ("טייסת הפטישים"). מבחינה חיצונית, ניתן להבדיל בקלות בין ה"רעם", הצבוע בסכימת צביעה מדברית, לבין ה"בז" הצבוע באפור. הגיחה המבצעית הראשונה של ה-F-15I הייתה ב-11 בינואר 1999, במשימת תקיפת מטרות מחבלים בדרום לבנון.
ב-1999 הכריזה ישראל על כוונתה לרכוש מטוסי קרב נוספים, וה-F-15I היה אחד המועמדים. אולם לבסוף החליטה ישראל

ב-18 ביולי 1999, משיקולי עלות-תועלת, לרכוש 102 מטוסי F-16I שהיו זולים יותר.


נתונים כלליים:

• צוות: 1
• אורך: 63 רגל 8 אינץ' (19.44 מטר)
• מוטת כנפיים: 42 רגל 8 אינץ' (13 מטר)
• גובה: 18 רגל 5 אינץ' (5.6 מטר)
• שטח כנף: 608 רגל² (56.5 מטר²)
• משקל ריק: 28,000 ליברות (12,700 ק"ג)
• משקל טעון: 44,500 ליברות (20,200 ק"ג)
• משקל המראה מרבי: 68,000 ליברות (30,845 ק"ג)
• הנעה: שני מנועי טורבו-מניפה בעלי מבער אחורי מדגם F100-200 או 229 מתוצרת פראט אנד ויטני
  
  • דחף יבש: 17,450 ליברות-כוח (77.62 קילו-ניוטון) כל אחד
  • דחף עם מבער אחורי: 25,000 ליברות-כוח ל-220; 29,000 ליברות-כוח ל-229 (111.2 קילו-ניוטון ל-220; 129 קילו-ניוטון ל-229) כל אחד
  
  
• מחיר יחידה: 29.9 מיליון דולר אמריקאי (1998)

[noam_cohen13]

F-16 פייטינג פאלקון

רקע כללי:

F-16 פייטינג פלקון הוא מטוס קרב סילוני רב-משימתי מודרני שתוכנן על ידי ג'נרל דיינמיקס בארצות הברית. הוא נועד במקור להיות מטוס קרב קל, והתפתח למטוס רב-משימתי מוצלח. ב-1993 מכרה ג'נרל דיינמיקס את עסקי ייצור כלי הטיס

ללוקהיד קורפוריישן, כיום חלק מלוקהיד מרטין. יכולותיו הרב-תכליתיות של ה-F-16 הן הסיבה העיקרית להצלחתו בשוק הייצוא, והוא נמצא כיום בשירותן של 25 מדינות. תוכנית ה-F-16 היא תוכנית מטוס הקרב המערבית הגדולה ביותר, וכנראה המשמעותית ביותר. מאז תחילת הייצור ב-1976 יוצרו למעלה מ-4,000 מטוסים. ייצור המטוס נמשך עד היום לייצוא, לאחר שחיל האוויר האמריקאי הפסיק להצטייד בו והחל לרכוש מטוסים מתקדמים יותר.
ה-F-16 נחשב למטוס קרב מעולה לקרבות אוויר צמודים, הכולל חידושים כגון חופת בועה, מוט היגוי המותקן בצד, ומושב הנשען לאחור. זהו גם מטוס הקרב האמריקני הראשון המסוגל לבצע פניות ב-9 ג'י. למרות ששמו הרשמי של ה-F-16 הוא "פייטינג פלקון", הוא ידוע בקרב הטייסים האמריקניים בכינוי "וייפר" (Viper).
ה-F-16 נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי בשנת 1980 והוא מהווה כיום את עמוד השדרה שלו. ה-F-16 בחיל האוויר הישראלי קיבל את הכינויים "נץ" (דגמים A/B), "ברק" (דגמים C/D) ו"סופה" (דגם I).
ה-F-16 יישאר בשימוש עד 2025 ויוחלף במטוסי הF-35.

ה F-16 בחיל האוויר הישראלי:

למטוסי ה-F-16 יש רקורד מבצעי רחב בשורות חיל האוויר הישראלי. מטוסי F-16 ישראלים השתתפו בעשרות מבצעי תקיפה, הפצצה ויירוט.
מטוסי F-16 הגיעו לישראל ב-1980 אחרי המהפכה האסלאמית באיראן והפלת משטר השאה הפרו-מערבי. בתגובה לכך מכרה ארצות הברית את מטוסי ה-F-16 שיועדו לאיראן לישראל.
ב-1981 הפציצו שתי רביעיות מטוסי F-16 (המלוות במטוסי F-15) את הכור העיראקי והשמידו את המבנה, בכך מנעו ייצור נשק גרעיני בידיי סדאם חוסיין.
באותה שנה רשמו מטוסי F-16 ישראלים את הפלות הבכורה העולמיות של המטוס:

* ב 28 באפריל 1981 הפיל מטוס F-16 ישראלי מסוק מי-8 סורי באמצעות תותח.
* ב 14 ביולי 1981 הפיל מטוס F-16 ישראלי מטוס מיג-21 סורי.

שנה לאחר מכן, בזמן מלחמת לבנון השתתפו מטוסי F-16 ישראלים בקרבות רבים עם מטוסים סורים, ובכולם הייתה ידם של מטוסי ה-F-16 הישראלים על העליונה. בפרט, מטוסי F-16 נטלו חלק באחד מקרבות האוויר הגדולים שעירבו מטוסי סילון, הקרב החל ב-9 ביוני 1982 ונמשך יומיים. מטוסי ה-F-16 של חיל האוויר הישראלי סיימו את הקרב בניצחון מוחץ אחרי שהפילו 44 מטוסי מיג 21 ומיג 23 סורים, ללא אבידות (וללא מטוסים שיורטו) לחיל האוויר הישראלי מטוסי F-16 גם השתתפו בתקיפות רבות בשטח לבנון.
מטוס F-16 "נץ" מספר 107 רשם לזכותו 6.5 הפלות, בנוסף להפצצת הכור בעיראק, ובכך הפך למטוס ה-F-16 עם מספר הפלות המטוסים הגבוה בעולם.
מטוסי F-16 השתתפו גם בלחימה בטרור והפציצו מאות מטרות טרור של חזבאללה ואמל בלבנון ושל ארגוני טרור פלסטיניים בשטחי יהודה, שומרון ועזה (בעיקר ברצועת עזה). במלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה נטלו חלק גם מטוסי ה-F-16I החדישים והנ"ל השמידו מאות מטרות טרור והרגו מאות מחבלים. בסוף מלחמת לבנון השנייה הפילו מטוסי F-16 מז"לטים תוצרת איראן של חזבאללה.
כיום, מהווה ה-F-16 על שלל דגמיו את עמוד השדרה של החיל, כאשר חיל האוויר הישראלי הוא כיום החיל השני בכמות מטוסי ה-F-16 אחריחיל האוויר האמריקאי. מגמה זו התחזקה משמעותית בעקבות רכישתם של 102 מטוסי F-16I חדישים (נקראים בארץ "סופה") בעלי מערכות אוויוניקה מתקדמות תוצרת ישראל ומכלי דלק תצורתיים המגדילים את טווח הפעולה שלו באופן ניכר.

נתונים כלליים:

* צוות: 1
* אורך: 49 רגל 5 אינץ' (14.8 מטר)
* מוטת כנפיים: 32 רגל 8 אינץ' (9.8 מטר)
* גובה: 16 רגל (4.8 מטר)
* שטח הכנף: 300 רגל2 (27.87 מטר2)
* משקל ריק: 18,238 ליברות (8500 ק"ג)
* משקל עם מטען: 26,463 ליברות (12,003 ק"ג)
* משקל המראה מרבי: 42,300 ליברות (16,875 ק"ג)
* הנעה: מנוע טורבו-מניפה מדגם F100-PW-220 מתוצרת פראט אנד ויטני בעל מבער אחורי
* דחף יבש: 14,590 ליברות-כוח (64.9 קילו-ניוטון)
* דחף עם מבער אחורי: 23,770 ליברות-כוח (105.7 קילו-ניוטון)
* הנעה חלופית: מנוע טורבו-מניפה מדגם F110-GE-100 מתוצרת ג'נרל אלקטריק בעל מבער אחורי
* דחף יבש: 17,155 ליברות-כוח (76.3 קילו-ניוטון)
* דחף עם מבער אחורי: 28,985 ליברות-כוח (128.9 קילו-ניוטון)
* מחיר: 18.8 מיליון דולר (1998)

[noam_cohen13]

מסוקי קרב:

AH-1 קוברה:

רקע כללי:

AH-1 קוברה הוא מסוק קרב דו-מושבי מתוצרת חברת בל הליקופטר האמריקאית. בחיל האוויר הישראלי קיבל ה-AH-1 קוברה את הכינוי צפע.
המסוק מבוסס על מערכות ההנעה, התמסורת והרוטורים של מסוק ה-UH-1 ("יואי") ששימש בבשנות החמישים של המאה ה-20 כמסוק סער בינוני. חברת בל החלה בתכנון המסוק בשנת 1958 ובשנת 1965 המריא לראשונה.
הקוברה הינו המסוק הראשון בעולם שנבנה למטרות שיגור חימוש. המסוק מתאפיין בפרופיל צר שמקשה לפגוע בו, הוא פשוט לתחזוקה ועל כן זול ואמין. עד להופעת ה-AH-64 אפאצ'י (מתוצרת חברת בואינג-MD), היה הקוברה מסוק הקרב העיקרי של צבאות ארצות הברית וישראל.
משימתו העיקרית של הקוברה היא תקיפת מטרות שריון וחימושו האופייני כולל טילי טאו נגד טנקים, שתי כוורות רקטות ותותח תלת-קני 20 מ"מ. ניתן לחמשו באופן שונה בהתאם למשימה, לרבות החלפת התותח במקלע מיניגאן בקוטר 7.62 מ"מ או במקל"ר והתאמתו לירי טילים מונחים (נגד טנקים או נגד מטרות אחרות) מסוגים שונים.

הקוברה בחיל האוויר הישראלי:

ראשוני מסוקי הקוברה, אשר נקראים בישראל צפע (כשמו של הנחש הקטלני), הגיעו לישראל בשנת 1975. הם נרכשו כאחד מלקחי מלחמת יום כיפור, ומטרתם הייתה לתת מענה מהיר ומדויק להתקפת פתע של כוחות שריון.
את טבילת האש הראשונה שלהם עשו המסוקים בזמן מבצע שלום הגליל (של"ג), בו הם תקפו כוחות שריון ונ"מ סורים, השמידו מפקדות מחבלים וסייעו לכוחות הקרקע.
באוקטובר 1986, מסוק קוברה של חיל-האוויר חילץ טייס מטוס פנטום שנטש את מטוסו מעל לבנון, עקב תקלה טכנית; הטייס חולץ בעודו נתלה על מגלשי המסוק. הנווט של המטוס, רון ארד, נפל בשבי ונעדר עד היום.

בדצמבר 1988 חילצו מסוקי קוברה בצורה דומה ארבעה חיילי גולני, שהושארו בשטח לבנון בסיום מבצע "כחול וחום", שמטרתו פגיעה במפקדה השייכת לארגון החזית העממית בנעיימה שבלבנון. החיילים נקשרו למגלשי מסוקי הקוברה שהוזנקו לחלצם, ופונו לספינות חיל-הים הסמוכות.
ב-30 במאי 1990, הוזנקו מסוקי קוברה לחוף ניצנים, לאחר שטייס עגור זיהה סירת מחבלים שהגיעה לחוף. הטייס עיכב את המחבלים על ידי ביצוע מספר מעברים נמוכים מעליהם, ואחר כך כיוון את מסוקי הקוברה לעברם. בסיום הפעולה הצליח צה"ל לפגוע בארבע סירות גומי, להרוג ארבעה מחבלים ולקחת בשבי 12 נוספים.
מאז מבצע של"ג המשיכו מסוקי הקוברה לקחת חלק בכל מבצע צבאי שביצעה ישראל, והם ממשיכים לסייע ולהגן על כוחות הקרקע ולתקוף מטרות קרקעיות, כחלק ממלחמתה של ישראל בארגוני הטרור הפלסטיניים. בתקופת אינתיפאדת אל אקצה השתתפו הקוברות בפעילות האווירית ואף נטלו חלק בסיכולים הממוקדים.

[noam_cohen13]

AH-64 אפאצ'י:

רקע כללי:

AH-64 אפאצ'י (Apache) - מסוק קרב מתוצרת חברת בואינג האמריקנית. המסוק תוכנן על ידי חברת מקדונל דאגלס, שאוחדה לתוך חברת בואינג. האפאצ'י הוא מסוק הקרב (מסק"ר) המתקדם ביותר בעולם.

האפאצ'י בחיל האוויר הישראלי:

האפאצ'י טס לראשונה בשמי ישראל עוד בשנת 1983, עוד לפני כניסתו לשירות סדיר בצבא ארצות הברית, בעקבות בקשתה של חברת יוז לבדוק את האפאצ'י בתנאי שטח.

האפאצ'ים נכנסו לשירות בחיל האוויר הישראלי בשנת 1990 תחת השם "פתן" והוצבו בטייסת 113 ("טייסת הצרעה"). בעשור הראשון לשירותם התפרסמו המסוקים בתקיפות קיני מחבלים של חזבאללה ואמל בדרום לבנון והשיגו פגיעות מדויקות בהצלחה מרובה. אחת המשימות המפורסמות הייתה חיסולו של מנהיג החזבאללה עבאס מוסאווי בשנת 1992.
בשנת 1993 הוענקו לישראל במתנה 24 מסוקי אפאצ'י AH-64A מטעם ארצות הברית. במהלך שירותם בחיל האוויר זכו מסוקי האפאצ'י לשדרוג מערכות האוויוניקה שלהם למערכות ישראליות מתקדמות תוצרת התעשייה האווירית ורפאל. בשנת 1995 הוקמה בחיל האוויר טייסת פתן נוספת - טייסת 190 (טייסת מגע הקסם).


בות פריצתה של אינתיפאדת אל אקצה, הפך חיל האוויר את מסוקי האפאצ'י לפלטפורמה העיקרית שממנה שוגר חימוש מדוייק כנגד מחבלים במסגרת מדיניות הסיכולים הממוקדים. מסוקי האפאצ'י חיסלו מאות מחבלים, כולל מנהיגי טרור בכירים כגון מחמוד אבו הנור, אבו עלי מוסטפא, אחמד יאסין, מחמוד אבו חליפה ועדנאן אל רול. בעקבות פעולות אלה היו מסוקי האפאצ'י לאימתם של המחבלים ברצועת עזה והפכו שם נרדף לידה הארוכה של ישראל. בשנת 2001 יירט מסוק אפאצי מטוס מסוג ססנה של בית הספר לטיסה הלבנוני
ב-20 ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, התנגשו שני מסוקי אפאצ'י של חיל האוויר באזור רמות נפתלי. אחד מהטייסים נהרג ושלושה נפצעו קשה. התאונה ארעה ככל הנראה בשל טעות אנוש. ב-24 ביולי 2006 במהלך אותו מבצע, התרסק מסוק אפאצ'י מדגם "שרף" ליד כרם בן זמרה בגליל. שני טייסיו נהרגו. במקרה זה, תקלה טכנית גרמה להנתקות הרוטור הראשי מגוף המסוק ולהתרסקותו. צוות מיוחד של חברת בואינג הגיע לארץ והחליף את החלקים הפגומים.

[noam_cohen13]

מסוקי תובלה:

CH-53 סי סאליון:

רקע כללי:

CH-53 סי סטאליון, המכונה גם יסעור, הוא מסוק תובלה צבאי כבד מתוצרת סיקורסקי האמריקנית, המשרת בכוחות המזויינים של ארצות הברית, ישראל, גרמניה ומדינות נוספות. זהו מסוק התובלה הכבד ביותר של צה"ל.

היסעור בחיל האוויר הישראלי:

את מסוק היסעור רכשה ישראל בשנת 1969 וכיום ישנן שתי טייסות יסעורים. כאשר מגיע טייס צעיר לטייסת הוא עובר סדרת הכשרות שנמשכות בין שנה לשנתיים, ומכשירות אותו למקצועו העתידי כקברניט.
מסוק היסעור משמש להובלת כוחות, פינוי וחילוץ. יחידת החילוץ והפינוי בהיטס (669) עושה שימוש רב במסוקי היסעור.
הישג יוצא דופן של מסוק היסעור הוא מבצע תרנגול 53 שנערך במהלך מלחמת ההתשה, ובו נחטף ממצרים, ב-26 בדצמבר 1969, מתקן מכ"ם, שמשקלו עלה על מגבלות המטען המרבי של היסעור.
במהלך מלחמת יום כיפור הונחתו 625 צנחני מילואים מחטיבה 226 שהוטסו במסוקי יסעור על פסגת החרמון וכבשו את מוצב החרמון הסורי.
אף שהמסוק משמש לתובלה של חיילים, הוסבה בסוף 2001 מערכת ישראלית ראשונה מסוגה בעולם של טיל קרקע-קרקע מונחה לייזר "נמרוד", לצורך הגנה על המסוק מאיומים קרקעיים ואוויריים. המסוק יכול לשאת שמונה טילים כאלו, שהטווח שלהם הוא 20 ק"מ, במקום מכלי הדלק הנתיקים. לא ידוע על הכנסת המערכת לשימוש במסוקים מעבר לבדיקת ההיתכנות.
מסוקי היסעור של חיל האוויר הישראלי, שעברו השבחה טכנולוגית, מכונים "יסעור 2000". עקב אי מציאת תחליף הולם למסוקי היסעור, מבוצעת בחיל האוויר תוכנית השבחת מערך היסעור כך שיוכלו להמשיך לשרת עד שנת 2025. התוכנית נקראת "יסעור 2025".


תאונות:


מסוק היסעור היה מעורב במספר תאונות קטלניות:

• מסוק העשרה: ב-8 ביולי 1971 בעת חזרה מפעילות מבצעית בסיני התרסק מסוק יסעור ונפל לים בצפון סיני, מול העיירה שיח זוויד', כמה מאות מטרים מהחוף. כל עשרת נוסעי המסוק נהרגו: שני טייסים, צוות טכני של המסוק ומפעילי יחידת ל"א שהיו בו.
• אסון מחניים: ב-19 באפריל 1974 התנגשו שני יסעורים בזמן נחיתה בשדה התעופה מחניים, בעת שמסוק אחד "התיישב" על מסוק שני בעת נחיתה. הרוטור של התחתון נקרע, המסוק התרסק ושמונת אנשי צוותו והנוסעים נהרגו.
• אסון הנ"ד: ב-10 במאי 1977, במהלך טיסה בגובה נמוך בעת אימון בבקעת הירדן, שישה קילומטרים צפונית ליריחו התנגש יסעור עמוס לוחמים בקרקע. כל נוסעי המסוק נהרגו: 44 צנחנים, ועשרה אנשי צוות אוויר. בעקבות מסקנות ועדת החקירה, הוגבל מספר הלוחמים המותר להטסה ביסעור ל-33 איש ועוד שלושה אנשי צוות.
• ב-17 במאי 1977 - יסעור מטייסת "דורסי הלילה", יצא לבצע תדלוק. תוך כדי טיסה התפרק אחד מלהבי הרוטור. המסוק התרסק, הטייסים והמכונאי המוטס נהרגו.
• ב-20 בנובמבר 1977 - בשעות הבוקר המוקדמות יצא יסעור לטיסת בדיקה. המסוק התרסק בשטח קיבוץ גת. כל 4 אנשי הצוות נהרגו.
• ב-15 ביולי 1979 - 2 מסוקי יסעור יצאו לטיסת אימון במדבר יהודה, אימון שכלל גם נחיתה בשטח. במהלך ניסיון המראה של אחד מהם אירע כשל של אחד המנועים, כפי הנראה, והמסוק התרסק. 3 אנשי הצוות, 2 טייסים ומכונאי מוטס, נהרגו.
• ב-27 באוגוסט 1984 יסעור התנגש בצלע הר בעת נסיון נחיתה ליד מעלה אדומים. בהתרסקות נהרג חייל.
• ב-1 בינואר 1989 התרסק יסעור בעת הנחת אבן גבול מספר 51 בין ישראל ומצרים.
• ב-22 באפריל 1990 - שני מסוקי יסעור מטייסת "מובילי הלילה" יצאו לאימון לילי של הטסת כוחות של חטיבת הצנחנים. לאחר שהנחיתו כוח קרקעי, התנגשו שני המסוקים ליד בסיס מבוא שילה, מזרחית לציר אלון. ארבעת הטייסים ושלושת המכונאים המוטסים נספו בהתרסקות.
• אסון הכבל: ב- 10 באוגוסט 1992 במהלך אימון חילוץ של יחידת 669 באזור ערד, נקרע כבל מנוף החילוץ של המסוק ושני לוחמים של היחידה נהרגו.
• ב-31 במרץ 1996 יצא מסוק יסעור לטיסת אימונים באזור ים המלח. מערבית לים המלח וכ5 ק"מ ממצפה שלם התרסק המסוק על צלע הר. 2 הטייסים, המכונאי המוטס ועוד 4 חיילים נהרגו.
• אסון המסוקים: ב-4 בפברואר 1997 התנגשו שני מסוקי יסעור זה בזה בשמי צפון הארץ, בעת שהובילו לוחמים לדרום לבנון. כל 73 חיילי צה"ל שהיו במסוקים נהרגו. הסיבה לתאונה הייתה, כנראה, חוסר הקפדה על כללי הבטיחות בטיסה, שהיו חלקיים ובעייתיים ממילא. בעקבות התאונה ומסקנות ועדת עברי שחקרה אותה, נערכו רפורמות עמוקות במערך המסוקים של חיל האוויר - ביניהן חידוד והשלמת הוראות הבטיחות בטיסה והקמת להק אוויר למסוקים שבראשו עומד קצין בדרגת תא"ל (רלמ"ס).
• התרסקות היסעור ברומניה - ב-26 ביולי 2010 התרסק מסוק יסעור שהיה בטיסת אימון סמוך לעיר בראשוב שבהרי הקרפטים שברומניה. על המסוק היו 4 טייסים (מתוכם 2 סגני אלופים), 2 מכונאים מוטסים ומשקיף מחיל האוויר הרומני, כולם נהרגו.

[noam_cohen13]

UH-60 בלק הוק:

רקע כללי:

UH-60 Black Hawk (המכונה בעברית גם ינשוף) הוא מסוק סער בינוני, מתוצרת חברת סיקורסקי האמריקנית. נמצא בשירות צבאות רבים, ומשמש כמסוק הסער העיקרי של צבא ארצות הברית. המסוק נכנס לשירות חיל האוויר הישראלי בשנת 1994.


הינשוף בחיל האוויר הישראלי:

בחיל-האוויר הישראלי משרתים שלושה דגמים של מסוק ה"ינשוף", המסומנים ינשוף 1, 2 ו-3. המשמשים במקביל למסוקי היסעור במשימות של תובלת-סער, פינוי וחילוץ.
כבר בשנת 1983 בחן צוות ניסוי של חיל-האוויר את מסוק הבלק הוק כמחליף אפשרי למסוקי האנפה. מסוק אחד הגיע ארצה בטיסה ישירה, לאחר שעבר מספר תדלוקים אווירים לאורך הדרך. ביחד עם המסוק עצמו הגיעו שני טייסים, מכונאי מוטס וצוות מדריכים. המסוק עבר בארץ סדרת ניסויים מקיפה ונבדק בידי צוות ניסוי בחתכים שונים של תנאי שטח, גובה ומשימות המאפיינים את השימוש במסוקי סער בחיל-האוויר הישראלי. כל אחד מטייסי הניסוי ביצע מספר טיסות היכרות ומספר מבחני טיסה. לאחר ביצוע יותר מ-40 שעות טיסה בלמעלה מ-61 גיחות, המליץ צוות הבדיקה לרכוש את המסוק. בשל בעיות תקציב, חלף למעלה מעשור מאז בחינת המסוק בארץ וקבלת ההחלטה הראשונית לרכישת המסוק ועד שבשנת 1994 קיבל חיל-האוויר את עשרת מסוקי הבלק הוק הראשונים, מדגם UH-60A, שהיו מעודפי חיל-האוויר האמריקני וניתנו לישראל בזכות האיפוק שגילתה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה. בצה"ל קיבל המסוק את הכינוי "ינשוף", והוצבו לשירות לצד מסוקי האנפה בטייסת 124 ("טייסת החרב המתהפכת").
המסוקים הוטסו לארץ בשני מטוסי גלאקסי C-5 אמריקאיים, חמישה מסוקים בכל מטוס שנחתו ב-16 וב-18 באוגוסט. יוצרו בשנים 1977 עד 1979, והוצאו משירות פעיל בצבא האמריקאי כשלושה שבועות לפני הגעתם לארץ. לפני שהגיעו לישראל צברו המסוקים למעלה מ-2000 שעות טיסה ועל כן עברו שיפוץ מקיף ושדרוג של המערכות לפני כניסתם לשירות פעיל. השינויים שהוכנסו למסוקים כללו החלפה של מערכת הקשר, התקנת תצוגת מפה-נעה, התקנת חבילות הגנה עצמית ומערכות נוספות, ותקופה קצרה לאחר מכן נכנסו המסוקים לשירות פעיל כמסוקי סער וחילוץ.
במהלך שנת 1997 הזמין חיל-האוויר הישראלי 15 מסוקי בלק הוק חדשים מדגם S-70A-50 החדש, ישירות מחברת סיקורסקי. המסוקים נמכרו במסגרת הסכם "מכירת נשק למדינות זרות" הנערך בין הצבא האמריקני וחיל האוויר הישראלי והוערך בכ-180 מיליון דולרים. הדגם S-70A-50 זהה בתצורתו לדגם UH-60L של חיל-האוויר האמריקני. מסוקים אלו צוידו במערכות קשר ולוחמה אלקטרונית מתוצרת ישראל, כמו גם במנוף חילוץ מדגם HH-60G.
המסוק הראשון, שמספרו 912, הועבר רשמית לידי חיל-האוויר הישראלי, במפעלי חברת סיקורסקי שבקונטיקט, ארצות הברית, ב-23 במרץ 1998. חמשת המסוקים הראשונים (במסגרת עסקה זו) הגיעו לנמל התעופה בן-גוריון בבטנו של מטוס גלאקסי C-5, של חיל-האוויר האמריקני, ב-27 במאי 1998. עם השלמת מסירת כל 15 המסוקים, עד תחילת חודש יולי באותה השנה, הפכה טייסת 124 לטייסת הראשונה בחיל-האוויר הישראלי המפעילה רק מסוקי בלק הוק. שאר מסוקי האנפה שהיו ברשותה הועברו לטייסות אחרות.
בתחילת שנת 1999 החל חיל-האוויר הישראלי תוכנית השבחה, אשר במסגרתה צוידו חלק מהמסוקים החדשים בצינור לתדלוק אווירי ובמכלי דלק נתיקים עיליים, המאפשרים גישה נוחה לתא המטען ושימוש במקלעים. השבחת המסוק הראשון מדגם ינשוף-2 הושלמה לקראת סוף שנת 1999 והוא ביצע את טיסת הבכורה בתחילת שנת 2000.

מרכז ניסויי הטיסה של חיל-האוויר בדק את המסוק וביצע תדלוק אווירי ראשון במרץ 2000. המסוק הראשון, מספר 934, הוחזר לטייסת עד מאי 2000, אז פרסו לראשונה מספר מסוקים לטורקיה. מסוקי ה-UH-60A עברו אף הם שדרוג שכלל התקנה של מערכות קשר חדשות, מערכות לוחמה אלקטרונית, מערכת ניווט, מערכת תצוגה לילית ומערכות חילוץ.
בשנת 2000 נחתמה עסקה נוספת עם חברת "סיקורסקי", במסגרתה רכש חיל-האוויר 24 מסוקי בלק הוק חדשים (מדגם לימה), 70 מנועי T700-GE-701C וכן 29 מנועים נוספים ארוזים לחירום. בנוסף, כללה העסקה רכישה של רכיבים נוספים, חלקי חילוף וציוד תמיכה. המסוקים החדשים זהים כמעט לחלוטין בתצורתם למסוקי הבלק הוק המשופרים אשר נקלטו בחיל-האוויר בשנת 1998. בתחילת חודש אוגוסט 2002 הגיעו חמשת המסוקים הראשונים לישראל, וב-8 באוגוסט נפתחה באופן רשמי טייסת "ציפורי המדבר", בה נקלטו המסוקים.
במהלך שנים רבות עלו דיווחים על כך שחיל האוויר הישראלי בוחן גרסה חמושה של הבלק הוק, אך עד היום הרעיון לא מומש בישראל.


נתונים כלליים:

• יצרן: סיקורסקי, ארצות הברית

• אורך: 15.26 מטר

• גובה: 5.13 מטר

• משקל: ריק: 5,700 ק"ג, מלא: 10,000 ק"ג

• קוטר הרוטור הראשי: 16.23 מטר

• הנעה: שני מנועים מתוצרת ג'נרל אלקטריק (GE-T700-701), בעלי הספק של 1,560 כ"ס כל אחד.

• מהירות מרבית: 357 קמ"ש

• טווח טיסה (ללא מכלי דלק חיצוניים): 468 ק"מ

• תקרת שירות: 5.8 ק"מ

• חימוש כללי: שני מקלעים בינוניים (בקוטר 7.62 מ"מ) או כבדים (בקוטר 0.5 אינץ')

• אנשי צוות: שלושה או ארבעה

• תכולה: 22 חיילים

• מחיר: 6 עד 10 מיליון דולר

[noam_cohen13]

AS-565 פנתר:

רקע כללי:

AS-565 פנתר, הוא מסוק סיור מתוצרת חברת יורוקופטר הצרפתית. המסוק תוכנן בצרפת, אך יוצר בארה"ב.

הפנתר בחיל האוויר הישראלי:

ב-12 באוגוסט 1996 קלטה טייסת 193 ("טייסת מגיני המערב") את ראשוני מסוקי ה-AS-565 פנתר, שזכה שם לכינוי "עטלף". המסוק החדש, שחמישה מסוגו נרכשו בעלות של כ-9 מיליון דולר למסוק, יועד להחליף את ה-HH-65A ("דולפין") שסבל במהלך שירותו בטייסת מתקלות רבות. המסוקים הוטסו מארה"ב במטוס מטען כשהם מפורקים בארגזים. במסוקים הוכנסו מספר שינויים שנועדו להתאמתם לצורכי חיל האוויר הישראלי. בין השאר, הותקנו על המסוקים אמצעי הגנה שכללו משגרי מוץ ונורים ומערכת לוחמה אלקטרונית. ב-1997 יצאו סופית מסוקי ה-HH-65A ("דולפין") משירות בחיל האוויר הישראלי.
טייסת 193 מפעילה את ה-AS-565 פנתר במשימות סיוע לחיל הים הישראלי ופועלת בשיתוף פעולה הדוק עם שייטת ספינות הטילים. המסוקים יכולים לפעול גם מספינות טילים (סטי"ל) מסוג סער 5 הכוללות מנחת מסוקים (בעבר פעל המסוק גם מספינות סער 4.5 מדגם "חוחית" עד שאלו יצאו משירות). המסוק מיועד לחילוץ, תצפית ואיכון מטרות. צוות המסוק מורכב מקברניט, טייס משנה, קצין סיוע מוסק (קס"מ) מחיל הים ומכונאי מוטס. המסוק יכול לשאת שלושה פצועים, בנוסף לשני אנשי צוות.

נתונים כלליים:

• אורך: 14 מטר
• גובה: 4 מטר
• קוטר רוטור: 12 מטר
• משקל: ריק 2,240 ק"ג, מרבי 4,250 ק"ג
• מהירות מרבית: 290 קמ"ש
• רום מרבי: 2,400 מטר
• טווח: 470 ק"מ
• הנעה: שני מנועים, בעלי הספק של 750 כ"ס כל אחד
• צוות: שני אנשי צוות, קס"מ (קצין סיוע מסוקים)/מכונאי מוטס

[noam_cohen13]

מטוסי תובלה:

C-130 הרקולס

רקע כללי:

C-130 הרקולס - מטוס תובלה בינוני, מתוצרת חברת לוקהיד האמריקנית; אחד מכלי הטיס המוצלחים והנמכרים ביותר בהיסטוריה של התעופה (הוא מטוס התובלה הנמכר ביותר, אחרי ה-DC-3 דקוטה). טס לראשונה בשנת 1954, והותאם במיוחד לביצוע המראות ונחיתות ממסלולים קצרים ומשובשים (בין השאר על ידי רקטות האצה מיוחדות המורכבות בצדדיו, המיועדות להגדיל את תאוצתו על מסלול ההמראה), הצנחת כוחות ומטענים, והנחתת ציוד מגובה נמוך. פותחו מעל 100 דגמים שונים של המטוס, למגוון מטרות: תובלה צבאית, תובלה אזרחית, תובלת נוסעים, חילוץ, תדלוק, ספינת תותחים לתקיפה, ביון ולוחמה אלקטרונית, כיבוי שריפות, מחקר, משימות מיוחדות ועוד. הדגם החדש ביותר של המטוס הוא דגם J, שנכנס לשירות משנת 1999. עד היום יוצרו מעל 2,500 מטוסים, עבור יותר מ-60 מדינות. ייצורו של דגם J החדש נמשך. ההרקולס נחשב למטוס אמין ועמיד במיוחד.
חיל האוויר האמריקני פרסם בשנת 1951 דרישה לפיתוח מטוס תובלה חדש. חברת לוקהיד זכתה במכרז, קיבלה הזמנה של 100 מטוסים מחיל האוויר, ומסרה את המטוס המבצעי הראשון בדצמבר 1956.
ההרקולס החליף את ה-C-119 המיושן, והפך תוך זמן קצר למטוס התובלה העיקרי של צבא ארצות הברית.


ההרקולס בחיל האוויר הישראלי:


בחיל האוויר הישראלי המטוס מכונה "קרנף". בחיל משרתים מטוסים מדגם H (שני מטוסים ראשונים הגיעו בשנת 1971), מדגם E (תריסר מטוסים ראשונים הגיעו במהלך מלחמת יום הכיפורים), ומדגם KC לתדלוק (הגיעו בשנת 1976).
אחד משימושיו של המטוס בשירות צה"ל כיום הוא הצנחת לוחמים ואספקה מוצנחת. חיילי צה"ל העוברים קורס צניחה צונחים ממטוס זה.
החיל מפעיל שתי טייסות הרקולס, שבסיסן בנבטים: טייסת "הפיל המעופף", וטייסת "הציפור הצהובה".
בטיסה ממוצעת נמצאים על המטוס, מלבד הטייסים והמכונן, גם נווט ופקח העמסה אחד או יותר. מגבלת ההטסה הנוכחית במטוסי ההרקולס בחיל האוויר עומדת על כ- 90 נוסעים מלבד אנשי הצוות.
המבצע המפורסם ביותר בו נטלו מטוסי ההרקולס חלק היה מבצע אנטבה ביולי 1976. במהלכו טסו בטיסה ישירה ארבעה מטוסים מישראל לאנטבה שבאוגנדה (מרחק של כ-4,000 ק"מ), והנחיתו בשדה התעופה של אנטבה כוחות מיוחדים של צה"ל, שחילצו בפעולת קומנדו נוסעים של טיסת אייר-פרנס שנחטפה. בדרכם חזרה לישראל.
מאוחר יותר השתתפו ההרקולסים במבצעים להעלאת יהודי אתיופיה וצפון אפריקה לישראל בשנות השמונים והתשעים.
ב-25 בנובמבר 1975 במסגרת תרגיל מבצעי של צה"ל, התרסק מטוס הרקולס על הר ג'בל הילאל שבסיני. כל תשעת אנשי הצוות ו-11 הלוחמים שהיו על סיפונו נספו בתאונה, שהגורם לה היה ככל הנראה סערה ותנאי ראות קשים ששררו במקום.


נתונים כלליים:

• אורך: 29.79 מטר
• מוטת כנפיים: 40.41 מטר
• גובה: 11.66 מטר
• שטח כנף: 162.12 מ"ר
• משקלים: יבש 35 טון, מטען מרבי 20.5 טון, משקל כולל מרבי בתפעול רגיל 70.5 טון, בחירום עד 79.5 טון.

• הנעה: ארבעה מנועי טורבו-פרופ, מתוצרת אליסון או רולס-רויס, בעלי הספק של כ-4,508 כ"ס כל אחד
• תכולה: כ-100 חיילים, או כ-80 אלונקות, או כ-2 מערכות אלון לשיגור 200 טילי בלוט.

[avihai3165]

תודה

[misterf]

תן קרדיט..
וזה בכלל לא כל המטוסים...היום F16I F15I קוברה בואינג T5 ועוד

[noam_cohen13]

תן קרדיט..
וזה בכלל לא כל המטוסים...היום F16I F15I קוברה בואינג T5 ועוד

אחי דבר ראשון נתתי קרדיט אתה תוכל לראות בתחילת הדף שנתתי קרדיט לוויקיפדיה
ודבר שני כתבתי על הקוברה והF-16I וה F15I נכללים בתוך הF-15 והF-16 לכן לא הרגשתי צורך להרחיב עליהם..
אם יש לך עוד הערות אשמח לשמוע :]

[_ReYmE_]

אחלה אשכול אחי תודה על השיתוף :}

[noam_cohen13]

בכיף אחי תמיד שמח לשתף

[HermetiCo]

לצה"ל יש גם כמה מיראז'ים