fxp
שחזור סיסמה הרשמה
  • הודעות
  • אשכולות
  • רשומים
  • מחוברים כרגע
הרשמה לאתר
עמוד 1 מתוך 2 12 אחרוןאחרון
פרסום|

משחקי הרעב 3! פרק שלישי בתרגום לעברית!

  1. 25-04-2011 19:44 #1
    בת
    תאריך הצטרפות
    09-01-10
    שם פרטי
    אמי
    הודעות
    6,293
    "העורב החקיין"
    בתרגום לעברית

    פרק 1:
    http://www.fxp.co.il/showthread.php?t=7923201
    פרק 2:
    http://www.fxp.co.il/showthread.php?t=8016006
    פרק 3:

    עיניו של נורי משקפות זוהר קלוש של אור הבטיחות מעל הדלת כשהוא שוכב מעוקל בזרועותיה של פרים, לוקח את עבודתו חזרה, להגן עליה מפני הלילה. היא התכרבלה קרוב לאמא שלי. בשינה, הן נראות בדיוק כמו שנראו בבוקר האסיף, כשנחתו עליי המשחקים הראשונים שלי. יש לי מיטה לעצמי כי אני מחליטה שאף אחד לא יכול לישון איתי. בכל זאת, בגלל הסיוטים אני חובטת סביבי. לאחר שאני מתהפכת במשך שעות, אני סוף סוף מקבלת את העובדה שהלילה לא אשן. תחת עינו הפקוחה של נורי, אני דורכת על קצות האצבעות על פני אריחי הרצפה הקרה היישר אל עבר השידה. המגירה האמצעית מכילה בגדים מהממשלה שצריך ללבוש. כולם לובשים מכנסיים אפורים ואת אותה החולצה, ואת החולצה תוחבים במכנסיים. מתחת לבגדים, אני שומרת את מעט הפריטים שהיו עליי שנלקחתי מהזירה. סיכת העורבני החקיין. האסימון של פיטה. את תליון הזהב עם התמונות של אמא שלי פרים וגייל בפנים. את מצנח הכסף המוגן בפני העצים הקשים, ואת הפנינה שפיטה נתן לי כמה שעות לפני שיריתי בשדה הכוח. מחוז 13 החרימו את שפורפרת המשחה שלי לשימוש בבית החולים, ואת הקשת ואשפת החצים שלי בגלל שרק לשומרים יש אישור להחזקת כלי נשק. הם נמצאים במחסן הנשק. אני מגששת סביב המצנח עם האצבעות שלי בפנים עד שהן קרובות סביב הפנינה. אני יושבת על המיטה שלי בשיכול רגליים ומוצאת את עצמי משפשפת את פני השטח הססגוני של הפנינה החלקה הלוך ושוב על השפתיים שלי. מסיבה כלשהי, זה מרגיע. נשיקה צוננת הניתנת מעצמה. "קטניס?" פרים לוחשת. היא ערה, מציצה בי מבט מעבר לחשכה. "מה קרה?" "שום דבר. רק חלום רע. תחזרי לישון." זה אוטומטי. אני סוגרת על פרים ואמא מתוך דברים כדי לגונן עליהן. נזהרת שלא להעיר את אמא שלי, פרים מקימה את עצמה מהמיטה, לוקחת את נורי, ומתיישבת לידי. הוא נוגעת ביד המכורבלת סביב הפנינה. "את קרה." היא לוקחת שמיכה ממרגלות המיטה, ועוטפת אותה סביב שלושתנו, עוטפת אותי בחמימותה שלה וגם בחום הפרוותי של נורי. "את יכולה לספר לי, את יודעת, אני טובה בלשמור סודות. אפילו מאימא." היא נעלמה למעשה. לאחר מכן. הילדה הקטנה עם החלק החורי של החולצה שלה שבולט כמו זנב ברווז, שזקוקה לעזרה ולאוכל, שהתחננה לראות את העוגות בחלון המאפייה. זמן הטרגדיה אילץ אותה לגדול מהר מידי, לפחות לטעמי. לתוך אישה צעירה שתופרת דימום בפצעים ויודעת שאמא שלנו יכולה לשמוע רק כל כך הרבה. "מחר בבוקר, אני מתכוונת להסכים להיות העורבני החקיין." אני אומרת לה. "כי את רוצה או כי את מרגישה מאולצת לעשות כך?" היא שואלת. אני צוחקת קצת. "שניהם, אני מניחה. לא, אני רוצה. אני צריכה, אם זה יעזור למורדים להביס את סנואו." אני לוחצת על הפנינה יותר חזר באגרופי. "זה פשוט... פיטה. אני חוששת שאם אנחנו כן ננצח, המורדים יוציאו אותו להורג כבוגד." פרים חושבת על זה. "קטניס, אני לא חושבת שאת מבינה כמה את חשובה כדי ליצור גורם. לאנשים בדרך כלל חשוב לקבל את מה שהם רוצים. אם את רוצה לשמור על פיטה מפני המורדים, את יכולה". אני מניחה שאני חשובה. הם עברו הרבה צרות כדי להציל אותי. הם לקחו אותי למחוז 12. "את מתכוונת... אני יכולה לדרוש מהם לשחרר את פיטה? והם יצטרכו להסכים?" "אני חושבת שאת יכולה לדרוש כמעט כל דבר והם יצטרכו להסכים." פרים מקמטת את מצחה. "רק איך את יודעת שהם יעמדו במילה שלהם?" אני זוכרת את כל השקרים שהימייטץ' סיפר לפיטה ולי כדי לגרום לנו לעשות מה שהוא רוצה. מה ישמור על המורדים מלסרב לעסקה? הבטחה מילולית מאחורי דלתות סגורות, אפילו הצהרה בכתב על הנייר – אלה יוכלו בקלות להתאדות אחרי המלחמה כשקיומם או תקיפותם תדחה. כל עדי הפיקוד יהיו חסרי ערך. למעשה, הם אלה שיקבעו את גזר דין המוות של פיטה. אני אצטרך בריכה גדולה יותר של עדים. אני צריכה את כל מי שאני יכולה לקבל. "זה יהיה חייב להיות ציבורי," אני אומרת. הזנב של נורי קופץ כשאני מסכימה להצעה. "אני יגרום לקווין להכריז על כך מול אוכלוסיית מחוז 13." פרים מחייכת. "אה, זה טוב. זה לא מבטיח, אבל יהיה להם הרבה יותר קשה לקחת בחזרה את ההבטחה שלהם." אני מרגישה סוג של הקלה, אחרי הפתרון בפועל. "אני צריכה להעיר אותך לעיתים קרובות יותר, ברווז קטן." "הלוואי שהיית יכולה". אומרת פרים. היא נותנת לי נשיקה. "נסי לישון עכשיו, בסדר?" כך אני עושה. בבוקר, אני רואה שכבר 07:00 – ארוחת הבוקר מתבצעת מיד ב 07:30 – בפקודה, וזה בסדר כי גם אני יכולה להתחיל לגלגל את הכדור. באולם האוכל, אני מבזיקה את לוח הזמנים שלי, הכולל מעין מספר תעודת זהות, מול חיישן. בעודי מחליקה את מגש האוכל שלי לאורך מדף מתכת לפני מכלי מזון, אני רואה את ארוחת הבוקר. היא כרגיל מסתמכת על – קערה של דגנים חמים, כוס חלב, וכף קטנה של פירות או ירקות. היום, מחית לפת. כל זה בא מן החווה המחתרתית של מחוז 13. אני יושבת ליד השולחן שהוקצה כשל משפחת אוורדין, הוטורן ועוד פליטים אחרים, חופרת באוכל שלי, מייחלת לשניות. אבל כאן אין שניות. יש להם מדע תזונה למטה. אתה עוזב עם מספיק קלוריות כדי לקחת איתך עד לארוחה הבאה, לא יותר, לא פחות. גודל מנה מבוסס על פי הגיל שלך, גובה, סוג גוף, בריאות, וכן כמות העבודה הפיזית הנדרשת על פי לוח הזמנים שלך. הילדים ממחוז 12 מקבלים מנות קצת יותר גדולות מילדי 13 במאמץ להביא אותנו לאותו משקל. אני מניחה שמסגלים אותנו מהר מידי. זה עובד, לפחות. רק בחודש אחד, אנחנו מתחילים להיראות בריא, המיוחד הילדים. גייל מניח את המגש שלו לידי ואני מנסה לא לבהות בלפת שלו בחוסר רחמים, כי אני באמת רוצה עוד, והוא כבר מהיר מדי כדי להחליק לי את האוכל שלו. למרות זאת, אני מפנה את תשומת הלב שלי לקיפול המפית היפה שלי, כשכפית לפת נשפכת לתוך הקערה שלי. " אתה חייב להפסיק עם זה." אני אומרת. אבל מאז שאני כבר גורפת את הדברים, זה לא משכנע מידי. "באמת. זה לא חוקי כנראה או משהו. " יש להם חוקים נוקשים מאוד לגבי אוכל. למשל, אם אתה לא מסיים משהו ואתה רוצה לשמור אותו לאחר כך, אתה לא יכול לקחת אותו מחדר האוכל. ככל הנראה, בימים הראשונים הייתה איזו תקרית של אגירת מזון. לכמה אנשים כמו גייל ואני,

  2. 25-04-2011 19:44 #2
    בת
    תאריך הצטרפות
    09-01-10
    שם פרטי
    אמי
    הודעות
    6,293
    שאחראים על אספקת המזון למשפחות שלנו שנים, זה לא יושב טוב. אנחנו יודעים איך זה להיות רעבים, אבל לא לספר כיצד אנחנו מתמודדים עם זה שנותנים לנו הוראות, במובנים מסוימים, מחוז שלוש עשרה הוא אפילו יותר מאשר השליטה של הקפיטול. "מה הם יכולים לעשות? יש להם את צמיד ההערכה שלי," אומר גייל בעודי מגרדת את הקערה הנקייה שלי. אני צריכה השראה. "היי, אולי אני צריכה ליצור מצב שבו אהיה עורבני חקיין." "זה יעזור לי להאכיל אותך בלפת?" הוא אומר. "לא, כי אנחנו יכולים לצוד." זה תפס את תשומת ליבו. "נצטרך לתת הכל כדי לבשל במטבח, אבל עדיין, אנחנו יכולים..." אני לא צריכה לסיים, כי הוא יודע. אנחנו יכולים לצוד מעל פני האדמה. ביער. אנחנו יכולים להיות עצמנו שוב. "תעשי את זה." הוא אומר. "עכשיו זה הזמן. את יכולה לבקש את הירח והם יהיו חייבים למצוא דרך להשיג אותו." הוא לא יודע שאני כבר מבקשת את הירח בדרישה שיחוסו על חייו של פיטה. לפני שאני מספיקה להחליט אם לספר לו, פעמון איתות סוף משמרת האכילה שלנו מצלצל. המחשבה מול קווין לבד עושה אותי עצבנית. "מה את מתכננת?" גייל בודק את זרועותיו. "בכיתת ההיסטוריה הגרעינית. איפה, שאגב, ההיעדר שלך כבר צוין." "אני צריכה ללכת למפקדה. תבוא איתי?" אני שואלת. "בסדר. אבל הם יכולים לזרוק אותי אחרי אתמול." בזמן שאנחנו הולכים לזרוק את המגשים שלנו, הו אומר "את יודעת, את יותר טובה בלשים את נורי ברשימת הדרישות, יותר מידי. אני לא חושב שהמושג חיית מחמד חסר תועלת ידוע כאן." "אה, הם ימצאו לו עבודה. יקעקעו את זה על רגלו בכל בוקר." אני אומרת. אבל אני רשמתי אותו לעצמי לכלול אותו למען פרים. עד שהגענו למפקדה, קווין, פלוטארך, וכל האנשים שלהם כבר נאספו. המראה של גייל גורם לכמה אנשים להרים גבות, אבל אף אחד לא זורק אותו החוצה. רשימת ההערות הנפשיות שלי הפכה למבולבלת מדי, ולכן אני שואלת עם אפשר פיסת נייר ועיפרון מיד. לכאורה העניין שלי בתהליכים – וזה הסימן הראשון שהראיתי מאז שאני כאן – וזה מפתיע אותם. כמה מהם נראו חלופיים. כנראה שהייתה להם איזה הרצאה נוספת, מתוכננת במיוחד בשבילי. אבל במקום זה, קווין אישית מושיטה לי את הציוד, וכולם מחכים בשקט בעוד אני יושבת ליד השולחן, משרבטת את הרשימה שלי. נורי. ציד. החסינות של פיטה. מוכרת בפומבי. זהו זה. זאת כנראה ההזדמנות היחידה שלי לשמר את העסקה. אני חשובת. מה עוד אתה רוצה? אני מרגישה אותו, עומד על כתפי. גייל, אני מוסיפה לרשימה. אני לא חושבת שאני יכולה לעשות את זה בלעדיו. כאב הראש מגיע והמחשבות שלי מתחילות להסתבך. אני עוצמת את העיניים ומתחילה לדקלם בשקט. שמי. קטניס אוורדין. אני בת 17. הבית שלי הוא מחוז 12. הייתי במשחקי הרעב. ברחתי. הקפיטול שונא אותי. פיטה נלקח בשבי. הוא חי, בוגד, אבל בחיים. אני צריכה להשאיר אותו בחיים... הרשימה. זה עדיין נראה קטן מידי. אני צריכה לנסות לחשוב יותר גדול, מעבר למצב הנוכחי שלנו שבו אני בחשיבות עליונה, אל העתיד שבו אולי אני לא שווה כלום. הייתי צריכה לבקש יותר מזה? עבור המשפחה שלי? עבור שארית העם שלי? העור שלי מגרד עם אפרם של המתים. אני מרגישה את ההשפעה המבחילה של הגולגולת ליד הנעל שלי. האף שלי מריח ריח של עקיצות דם וורדים. העיפרון נע לרוחב העמוד בכוחות עצמו. אני פוקחת את עיני ורואה את האותיות המתנודדות. אני אהרוג את סנואו. אם הוא ייתפס, אני רוצה את הזכות. פלוטארך משתעל שיעול דיסקרטי. "גמרת שם?" אני מעיפה מבט למעלה לעבר השעון. אני כבר יושבת פה עשרים דקות. "פיניק הוא לא היחיד עם בעיות לב." "כן". אני אומרת. הקול שלי נשמע צרוד, אז אני מכחכחת בגרוני. "כן. זאת העסקה. אני אהיה העורבני החקיין שלכם". אני מחכה שיהפכו את קולותיהם להקלה, לברכה, שיכו זה לזה על השכם. קווין נשארת אדישה כתמיד, מביטה בי באדישות. "אבל יש לי כמה תנאים" אני מחליקה את הרשימה ומתחילה. "המשפחה שלי תוכל לשמור על החתול שלנו". לבקשה הקטנטנה שלי אין ויכוח. המורדים בקפיטול רואים את זה ללא סוגיה – כמובן, אני יכולה לשמור על חיית המחמד שלי – אלה ממחוז 13 מאייתים מה קושי קיצוני זה מציג. לבסוף זה הסתדר כי נעבור למקום יותר טוב, שבו יש מותרות כמו חלון בגודל 8 אינץ'. נורי יכול לבוא וללכת ולעשות את העסק שלו. הוא צפוי להאכיל את עצמו. אם הוא מחטיא את העוצר, הוא יהיה נעול. אם הוא גורם לבעיות אבטחה, הם ירו בו מיד. זה נשמע בסדר. לא כל כך שונה מאיך שהוא חי מאז שעזבנו. למעט חלק הירי. אם הוא נראה רזה מידי, אני יכולה להחליק לו כמה מעיים. בתנאי שהבקשה הבאה שלי תאושר. "אני רוצה לצוד. עם גייל. ביער". אני אומרת. כולם עוצרים. "אנחנו לא נלך רחוק. נשתמש בקשתות שלנו. אתם תוכלו להשתמש בבשר במטבח." מוסיף גייל. אני ממהרת לפני שיוכלו להגיד לא. "זה פשוט... אני לא יכולה לנשום בשקט כאן כמו... אני אשתפר, מהר יותר, אם.. אני יכולה לצוד." פלוטארך מתחיל להסביר את החסרונות בזה – הסכנות, האבטחה הנוספת, הסיכון בפציעות – אבל קווין קוטעת אותו. "לא. תנו להם. תנו להם שעתיים ביום, זה ינוקה מזמן ההכשרה שלהם. רדיוס רבע-מייל. עם יחדות תקשורת ומעקב צמוד. מה הלאה?" אני מרפרפת ברשימה שלי. "גייל. אזדקק לו איתי לעשות את זה". "איך איתך? מצלמה כבויה? לידך בכל עת? את רוצה שנציג אותו כמאהב החדש שלך?" קווין שואלת. היא לא אמרה את זה ברשעות מסוימת כלשהי – נהפוך הוא, דבריה מאוד עניינים. אבל הפה שלי עדיין פתוח מההלם. "מה?" "אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך ברומן הנוכחי. הבגידה המהירה של פיטה עלולה לגרום לקהל לאבד את האהדה אליה". אומר פלוטארך. "במיוחד מכיוון שהם חושבים שהיא בהריון עם הילד שלו". "מוסכם. אז, על המסך, גייל יכול פשוט להצטייר כבחור המורד. האם זה בסדר?" אומרת קווין. אני פשוט בוהה בה. היא חוזרת על עצמה בקוצר רוח. "בשביל גייל. האם זה מספיק?" "אנחנו תמיד יכולים לעבוד איתי כאילו הוא בן דוד שלך" אומרת פלוביה. "אנחנו לא בני דודים". גייל ואני אומרים יחד. "נכון, אבל כנראה שאנחנו צריכים לשמור את זה למען ההופעה על המצלמה". אומר פלוטארך. "מצלמה כבויה. הוא כולו שלך. עוד משהו?" אני מזועזעת מהתפנית בשיחה. ההשלכות של כך שאני יכולה לחסל את פיטה בכזאת קלות, שאני מאוהבת בגייל, כי כל העניין הוא משחק. הלחיים שלי מתחילות לבעור. עצם הרעיון שאני מקדישה מחשבה למי אני רוצה להציג כמאהב שלי, בהתחשב בנסיבות הנוכחיות שלנו, הוא משפיל. נתתי לכעס שלי לדחוף אותי לביקוש הגדול ביותר שלי. "כשהמלחמה תגמר, אם ננצח, לפיטה תהיה חנינה". דממת מוות. אני מרגישה את הגוף של גייל מתוח. אני מניחה שהייתי צריכה לגיד לו לפני, אבל לא הייתי בטוחה איך הוא יגיב. לא כאשר זה מעורב בפיטה. "צורת ענישה לא תצליח". אני ממשיכה. מחשבה חדשה עולה בדעתי. "כנ"ל לגבי המחוזות האחרים בשבי. יוהאנה ואנובאריה". למען האמת, לא אכפת לי על אנובאריה, מחווה מרשעת ממחוז 2. למעשה, אני לא אוהבת אותה אבל זה נראה לא בסדר לנטוש אותה. "לא" אומרת קווין ביובש. "כן" אני יורה בחזרה. "זה לא אשמתם שאתם נטשתם אותם בזירה. מי יודע מה הקפיטול עושה להם?" "הם ימשיכו עם פושעי מלחמה אחרים אם בית המשפט יראה לנכון". היא אומרת. "הם יקבלו חסינות!" אני מרגישה את עצמי מתרוממת מהכיסא, הקול שלי מלא ומהדהד. "את באופן אישי היום תתחייבי מול אוכלוסיית מחוז 13 ושאר 12. ובקרוב... זה יתועד עבור הדורות הבאים. את תחזיקי את עצמך ואת הממשלה האחראית שלך לשלומם, או שתמצאי לעצמך עורבני חקיין אחר!" או שתמצאי לעצמך עורבני חקיין אחר! המילים שלי תלויות החדר לרגע ארוך, בבטיחות. "זאת היא!" אני שומעת את השריקה של פלוביה לפלוטארך. "בדיוק שם. עם התלבושת, אש ברקע, רק רמז של עשן" "כן, זה מה שאנחנו רוצים" אומר פלוטארך מתחת לאפו. אני רוצה לסנוור אותם, אבל אני מרגישה שזאת תהיה טעות להפנות את תשומת הלב מקווין. אני יכולה לראות אותה חושבת על עלות האולטימטום שלי, את משקל זה ראוי לתת לי. "מה את אומרת, הנשיאה?" שואל פלוטארך. "את יכולה להוציא חנינה רשמית, בהתחשב בנסיבות. הנער... הוא אפילו לא בגיל". "בסדר". קווין אומרת לבסוף. "אבל כדאי לך להעלות ביצועים טובים יותר." "אני מוכנה לביצועים טובים יותר, אחרי שתבצעי את ההכרזה". אני אומרת. "תתקשרי לאבטחה במהלך האסיפה היום". היא מצווה. "אני אכין את ההודעה לאחר מכן. האם יש משהו נוסף ברשימה שלך קטניס?" העיתון שלי מקומט ככדור באגרוף ימין שלי. אני משטחת אותו על השולחן וקוראת את האותיות המתנודדות. "רק עוד דבר אחד. שאהרוג את סנואו". בפעם הראשונה אי פעם, אני רואה צל של חיוך על שפתיה של הנשיאה. "כשיגיע הזמן, אני יביא אותך לזה". אולי היא צודקת. אני בהחלט לא צריכה את הטענה היחידה של החיים של סנואו. ואני חושבת שאני יכולה לסמוך עליה שתקבל את העבודה. "מספיק הוגן". העיניים של קווין הבהבו אל זרועה, אל השעון. גם לה, יש לוח זמנים לדבוק בו. "אני אשאיר אותה בידיים שלך, פלוטארך". היא יוצאת מהחדר, ואחריה הצוות שלה, ומשאירים רק את פלוטארך, פלוביה, גייל, ואני בחדר. "מצוין. מצוין" שוקע פלוטארך למטה, מרפקיו על השולחן, משפשף את עיניו. "אתם יודעם למה אני מתגעגע? יותר מכל דבר? קפה. אני שואל אתכם, לא יעלה להם על הדעת שיהיה משהו שישטוף את הדייסה והלפת?" "לא חשבנו שזה יהיה נוקשה למדי כאן" פלוביה מסבירה לנו בזמן שהיא מעסה את כתפיו של פלוטארך. "לא בדרגות הגבוהות ביותר" "או לפחות שיהיה את האפשרות לשיתוף פעולה צדדי קטן". אומר פלוטארך. "אני מתכוון, אפילו במחוז 12 היה שוק שחור. נכון?" "כן, הכירה". אומר גייל. "זה המקום שבו סחרנו". "הנה, אתם רואים? תראו איזה מוסריים שניכם! נתונים לשוחד כמעט". נאנח פלוטארך. "אה, טוב, המלחמה לא תימשך לנצח. אז, תשמחו שבחרתם בצוות שלי". הוא מושיט יד אל הצד שבו ליד פלוביה כבר משתרעת מחברת רישומים גדולה, בכריכת עור

  3. 25-04-2011 19:46 #3
    בת
    תאריך הצטרפות
    09-01-10
    שם פרטי
    אמי
    הודעות
    6,293
    שחור. "את יודעת מה אנחנו מבקשים ממך קטניס. אני מודע לכך שיש לך רגשות מעורבים לגבי המשתתפים. אני מקווה שזה יעזור". פלוטארך מחליק לעברי את מחברת הרישומים. לרגע, אני מסתכלת עליה בחשדנות. ואז הסקרנות נעשית חזקה יותר ממני. אני פותחת את המכסה ומוצאת תמונה של עצמי, עומדת ישר וחזק, במדים שחורים. רק אדם אחד יכול לעצב את התלבושת, במבט ראשון תועלתני לחלוטין, בעבודה שנייה של אומנות. חטיפה מתוך הקסדה, עיקול על החזה, מלוא השרוולים הקלים המאפשרים קפלי לובן מתחת לזרוע כדי להראות. בידיו, אני שוב העורבני החקיין. "סינה". אני לוחשת. "כן, הוא השביע אותי לא להראות לך את הספר עד שתחליטי בעצמך להיות העורבני החקיין. תאמינו לי, התפתיתי מאוד". אומר פלוטארך. "קדימה לדפדף". אני מדפדפת לאט לראות את כל הפרטים של המדים, שכבות המותאמות בקפידה של שריון הגוף, נשק מוסתר בתוך מגפיים וחגורה, חיזוקים מיוחדים מעל ליבי. בדף האחרון, תחת שירטוט של סיכת העורבני החקיין שלי, סינה כתב, אני עדיין מהמר עלייך. "מתי הוא..." הקול שלי לא מצליח לצאת. "בוא נראה. ובכן, לאחר ההודעה על הגמול הרבעוני, שבועות אחדים לפני המשחק אולי? ישנם לא רק סקיצות, יש לנו את המדים שלך אה, וגם יש משהו באמת מיוחד שביטי הכין מחכה לך במטה הנשק אני לא אקלקל את זה על ידי רמז". אומר פלוטארך. "את הולכת להיות המתלבשת הכי מורדת בהיסטוריה". אומר גייל בחיוך לפתע, אני מבינה שהוא הסתיר ממני, כמו סינה, הוא רצה שאעשה את ההחלטה הזו לאורך כל הדרך. "התכנית שלנו היא להשיק מתקפת זמן אוויר". אומר פלוטארך. "כדי לבצע סדרה של מה שאנחנו מכנים 'תעמומות' - שילוב של תעמולה ומקומות – שמציעות לך, שידור לכלל האוכלוסייה של פנאם". "איך? לקפיטול יש שליטה בלעדית על כל השידורים", אומר גייל. "אבל יש לנו את ביטי. לפני כ-10 שנים הוא בעצם חידש את הרשת המחתרתית המשדרת את כל התכניות, הוא חושב שיש סיכוי סביר שזה יכול להיעשות כמובן, נצטרך משהו באוויר אז, קטניס, בסטודיו מחכה ההנאה שלך". פלוטארך פונה אל העוזרת שלו, "פלוביה?" "פלוטארך ואני מדברים על איך לעזאזל אנחנו יכולים אנחנו יכולים למשוך את זה אנחנו חושבים שזה הטוב היותר לבנות לך, מנהיגת המורדים שלנו, מבחוץ ב...כלומר, בואו נמצא את העורבני החקיין שנראה הכי מדהים שאפשר, ולאחר מכן נעבוד על האישיות שאת ראויה לה!" היא אומרת בעליזות. "כבר יש לך את המדים שלה" אומר גייל. "כן, אבל האם היא מצולקת ומדממת? האם היא זוהרת עם אש המרד? רק כמה מזוהם אנחנו יכולים לעשות אותה בלי אנשים מבחילים? בכל מקרה, היא צרכיה להיות משהו. אני מתכוון, כמובן זה-" מהלכיה של פלוביה מכים בי מהר, היא סוגרת את ידיה על פני. "אל תחתכי את זה". היא אומרת. אני מטלטלת את הראש שלי לאחור מתוך רפלקס והיא כבר עסוקה ואוספת את חפציה. "אז, אם זה בא בחשבון, יש לנו עוד הפתעה קטנה בשבילך. בואי, בואי". פלוביה מגלגלת אותנו, גייל אני ופלוטארך, למסדרון. "עוזרת כל כך טובה, ועם זאת כל כך מעליבה" גייל לוחש לי באוזן. "ברוכים הבאים לקפיטול" אני לוחשת חזרה. אבל המילים של פלוביה לא משפיעות עליי. אני עוטפת בזרועותיי סביב הציור ומרשה לעצמי להרגיש תקווה. זו חייבת להיות החלטה נכונה. אם סינה רצה אותה. אנחנו בתוך המעלית ופלוטארך בודק את הרשימות שלו. "בוא נראה, זה תא 3,908". הוא לוחץ על הכפתור המסומן 39, אבל שום דבר לא קורה. "חייב להיות לך מפתח לזה" אומרת פולביה. פלוטארך שולף מפתח מחובר לשרשרת דקה מתחת לחולצתו ומכניס אותו לחריץ שלא שמתי לב אליו לפני כן. דלתות עצומות מחליקות. "אה, הנה אנחנו מתקדמים". המעלית יורדת עשר, עשרים, שלושים פלוס רמות, אפילו אחרי שיצאנו ממחוז 13. המעלית נפתחת במסדרון לבן רחב, מדופן דלתות אדומות, אשר נראות מקושטות לעומת האפורות בקומות העליונות. כל אחת מסומנת בבירור במספר. 3901 , 3902 , 3903 , כשאנחנו יוצאים, אני מציצה מאחורי לראות את המעלית נסגרת. לראות את הדלתות מחליקות לתוך המקום עם הדלתות הרגילות. כשאני פונה, שומר ניצב ליד אחד החדרים שבקצה המסדרון. תנודות הדלת בשקט שבועו צועד לקראתנו מאחורינו. פלוטארך מסתובב כדי לפגוש אותו, ומרים את ידו לשלום, וכולנו עוקבים אחריו. משהו מרגיש מאוד לא בסדר כאן למטה. זה יותר ממעלית חזקה, או ריח צורב של חומר חיטוי. מבט אחד בפניו של גייל ואני יכולה להגיד שהוא מרגיש את זה גם. "בוקר טוב, אנחנו פשוט מחפשים-" פלוטארך מתחיל. " אתם לא בקומה הנכונה" אומר השומר בפתאומיות. "באמת?" פלוטארך בודק את רשימותיו. "יש לי 3908 שנכתב כאן, אני תוהה אם אתה יכול פשוט להתקשר למעלה כדי-" "אני חושש שאני אאלץ מכם לעזוב עכשיו, התאמות רשימות ניתן לעשות בבית המשרד הראשי". אומר השומר. זה ממש לפנינו. תא 3908.רק כמה צעדים משם. על הדלת – למעשה על כל הדלתות – אין כפתורים. הם חייבות להניף בחינם על צירים כמו שאת שהשומר הופיע דרכה. "איפה זה שוב?" שואלת פולביה. "תמצאו את משרד המנהל ברמה 7". אומר השומר. הארכת זרועותיו כולאות אותנו חזרה למעלית. מאחורי דלת 3908 מגיע קול. רק יבבה קטנה. משהו שרק כלב מדוכא יכול לגרום כי עלולים לפגוע בו. קול אנושי, כל כך מוכר. עיני פוגשות את של גייל רק לרגע, אבל זה מספיק זמן בשביל שני אנשים לפעול כפי שאנחנו עושים. אני זורקת את הרישומים של סינה לרגלי השומר בחבטה קולנית. שנייה אחרי שהוא מתכוון להרים אותו, גייל מתכופף, מאוד, בכוונה כדי להיתקע בראש של השומר. "אה, אני מצטער". הוא אומר בצחקוק קל, הוא תופס בנשק של השומר כאילו כדי לייצב את עצמו, הופך אותו במקצת הרחק ממני. זו ההזדמנות שלי. אני מתרוצצת סביב השומר מוסחת, פותחת את הדלת המסומנת 3908, ומוצאת אותם. חצי עירומים, חבולים, וכבולים אל הקיר. צוות ההכנה שלי. -
    זה היה הפרק השלישי של ה"עורב החקיין" מהעט סוזן קולינס
    קרדיט לתרגום ל "Keren Elchanan‎"
    פרק הרביעי בקרוב

  4. 25-04-2011 19:53 #4
    בת
    תאריך הצטרפות
    30-08-09
    שם פרטי
    שרון D:
    הודעות
    23,976
    תודה על הפירסום


    How I Met Your Mother - FlashForward - Game Of Thrones - Once Upon A Time - Grey's Anatomy - The Big Bang Theory - Black Mirror - LOST - The Walking Dead - Pretty Little Liars - House - Touch - Castle - Doctor Who - Torchwood - Bates Motel - Bones - Sherlock - Dexter - Buffy The Vampire Slayer - Ravenswood - Once Upon A Time In Wonderland - Angel - Revenge - Marvel's Agents Of S.H.I.E.L.D - Fringe - Friends - Orphan Black - Merlin (S05) x

  5. 25-04-2011 20:56 #5
    Lirrey מנותק מפקחת קטגוריית אוהדים בארץ ואחראית צוות סיקורים לשעבר
    בת
    תאריך הצטרפות
    28-06-09
    שם פרטי
    לירי (:
    הודעות
    32,422
    חחחחחחחחחחחחחח מכורה D:
    תחכי לספר, הרבה יותר שווה! D:
    תודה על הפרסום D:
    כמה D: D:


  6. 25-04-2011 22:26 #6
    בת
    תאריך הצטרפות
    06-04-10
    שם פרטי
    עדי D:
    הודעות
    5,332
    היא פשוט לא מפסיקה להפתיעה הסופרת הזו !
    תודה על הפרסום אמי

  7. 25-04-2011 23:49 #7
    בת
    תאריך הצטרפות
    16-06-09
    שם פרטי
    שיילור
    הודעות
    13,190
    תודה רבה!!
    אאאעע אמי!!
    אני אוהבת אותך כל כך!! תודה תודה תודה
    מתי יוצא הרביעי?

  8. 26-04-2011 02:48 #8
    בן
    תאריך הצטרפות
    16-08-09
    שם פרטי
    יניב
    הודעות
    731
    תודה תודה
    את הולכת להביא לנו לכאן את כל הספר מתורגם? חח


  9. 26-04-2011 03:49 #9
    בן
    תאריך הצטרפות
    14-07-09
    שם פרטי
    liveonearth
    הודעות
    3,528
    תודה רבה על הפרסום.
    אני אקרא בקרוב, כרגע אני קורא את התלקחות.
    בכללי זה מאוד לא נוח לקרוא ככה, אם יש לך סבלנות ולחלק את הפרק לפסקאות זה יהיה הרבה יותר טוב, כמובן שאת לא חייבת.

    In that last dance of chances
    When I bid your life goodbye
    I will hope she treats you kindly.
    I will hope you learn to fly.

    In that last dance of chances
    When I know you'll not be mine
    I will let you go with longing
    And the hope that you'll be fine.

    In that last dance of chances
    We shall know each other's minds.
    We shall part with our regrets
    When the tie no longer binds.”
    white prophet to his catalyst-

  10. 26-04-2011 15:36 #10
    בת
    תאריך הצטרפות
    25-12-08
    שם פרטי
    lil
    הודעות
    152
    תודה רבה

  11. 27-04-2011 01:05 #11
    בן
    תאריך הצטרפות
    23-05-09
    שם פרטי
    אסף :)
    הודעות
    1,972
    תודה רבה

  12. 28-04-2011 10:23 #12
    בת
    תאריך הצטרפות
    28-04-11
    שם פרטי
    דניאל
    הודעות
    5,145
    תודה רבה

  13. 04-05-2011 20:12 #13
    בת
    תאריך הצטרפות
    10-04-11
    הודעות
    44
    אני רוצה לראות כבר את התרגום של פרק 4
    תודה =>

  14. 23-05-2011 09:48 #14
    בת
    תאריך הצטרפות
    06-03-09
    שם פרטי
    gal
    הודעות
    113
    אני צריכה דחוףף תרגום של הספר השני של משחקי הברעב-"התלקחות" אתם יכולים לפרסם באתר הזה את התרגום בבקשה?
    ואם לא-אז בבקשה אם מישהו מכיר איזשהו אתר שיש בו את התרגום של "התלקחות" שיגיד לי איפה יש!!!!!!!!!!!!!!
    תודה רבה!!!!!!!
    נ.ב אחלההה אתר אני ממש אוהבת אותו

  15. 08-06-2011 20:34 #15
    בן
    תאריך הצטרפות
    07-06-11
    שם פרטי
    חן
    הודעות
    158
    חחח,תודה,אבל שווה לקרוא את הספר באנגלית

עמוד 1 מתוך 2 12 אחרוןאחרון
מקרא דרגות:  » יו"ר » מנכ"ל » מנהל ראשי » מפקח » מנהל פורום » צוות פרוייקטים » צוות סיקורים » משתמש כבוד » היכל התהילה » Champ » משקיען כבוד » Winner