ה-777, הידוע בכינויו האנגלי Triple 7 (שלוש שביעיות), הוא מטוס דו מנועי, ארוך טווח, ונכון להיום המטוס הדו מנועי הגדול בעולם. גודלו מתקרב לזה של ה-747 האגדי, ומנועיו גדולים משלו. ה-777 מסוגל לשאת בין 301 ל-368 נוסעים בקונפיגורציות שונות. Singapore Airlines היא החברה שמחזיקה, נכון להיום, הכי הרבה מטוסי 777 (68 מטוסים מדגמים שונים, של ה-777). עם זאת, חברת Emirates הסעודית עומדת לעקוף אותה ב-2010 עם יותר מ-90 מטוסים מדגם זה.
ראשית המטוס והפיתוח
באמצע שנות ה-80, עם גדילת התיירות האווירית וההצלחה הגדולה של ה-767, בואינג רצו להגדיל את המטוס המצליח. עם זאת, מוצה הפוטנציאל עם הגדלות המטוס, ואנשי בואינג הבינו שיש צורך בגרסא שונה באופן דרסטי. עם זאת, הפרוייקט החל כ-767-X.
בפיתוח של ה-777, בואינג אימצו את שיטת "עובדים ביחד" (Working Together), כלומר עבודה צמודה עם חברות התעופה הגדולות בפיתוח המטוס, כך שכל חברה הייתה מעורבת בפיתוח, באמצעות שאלונים מיוחדים שחולקו בפגישות יעודיות. החברות היו United Airlines, American Airlines, Delta, Al Nippon Airways, Japan Airlines, British Airways, Qantas והחברה הסינית Cathay Pacific. בפיתוח של מטוסים קודמים, בואינג התייעצו עם חברה גדולה שהבטיחה להיות לקוחה גדולה, ולא עם כל החברות, כך שנוצר קונפליקט אינטרסים. לדוגמה, ה-747 פותח לצרכי החברה האמריקאית Pan American, שבאותה תקופה שלטה ללא עוררין בשוק הטיסה הטרנס-אטלנטי.
בואינג הציעו הצעה ראשונית, שכללה מטוס שמסוגל לשאת 340 נוסעים, לטווח ארוך מאוד (13,500) ק"מ. עם זאת, חברות התעופה לא אהבו את הרעיון, ואחרי הפגישה הראשונה של Working Together, הוחלט שה-767-X יהיה בעל התכונות הבאות: רוחב קרוב לזה של ה-747, 325 נוסעים, מערכת טיסה על חוט, Glass Cockpit מתקדם וממוחשב, פנים גמיש לשינויים והתחייבות ל-10% יותר נוסעים-למייל מאשר ה-A330 והדוגלס MD-11.
וכך, תוכנית ה-777 יצאה לדרך, בשמה דאז: 767-X.
פיתוח ה-777 באופן ממוחשב לגמרי, והוא היה המטוס האזרחי הראשון בעולם להשתמש במערכת ממוחשבת לפיתוח. המערכת, מחברת דאסו הצרפתית, בדקה בעיות עם חלקים ואיפשרה לבדוק התאמה שלהם, לפני בנייה של אב-טיפוס יקר שעולה מיליוני דולרים. עם זאת, בואינג לא האמינה לגמרי בתוכנה, ובשקט בשקט בנתה דגם של האף לבדיקת החלקים שבו. כאשר היא ראתה שהתוכנה אכן צדקה, הם לא בנו יותר דגמים עד לאב הטיפוס הסופי.
בואינג 777-200 של חברת United Airlines נוחת.
ייצור
ה-777 כלל השתתפות בינלאומית ענפה בבנייתו, ששנייה רק ל-787 העתידי. חברות רבות הביאו חלקים שונים למטוס והוזילו את מחירי היצור, כמו גם הפחיתו לחץ מבואינג. לדוגמה: חברות יפניות שונות יצרו את הגוף, ואת מערכת אחסון הכבודה ייצרה דווקא איליושן הרוסית, שפיתחה מערכת מיוחד לאחסון ביחד עם בואינג.
הטיסה הראשונה של ה-777 נערכה ב-14 ביוני, 1994. חברת יונייטד, לקוח הפתיחה, קיבלה את ה-777 הראשון ב-15 במאי, 1995.
ה-777 הוא מטוס משוכלל מאוד. תא הטייס ממוחשב לגמרי, ויש בו מערכת טיסה על חוט מתקדמת, עם תצוגה דיגיטלית. תקשורת הנתונים במטוס מתבצעת דרך כבלים פייבר-אופטיים, שאומנם יקרים, אבל קלים בהרבה מכבלי הנחושת ומסוגלים להעביר פי אלפי פעמים יותר מידע מכבל נחושת בגודל זהה.
ב-777 יש גם פאנים מכניים מעניינים. לדוגמה: המנועים שלו הם מנועי ה turbofan החזקים ביותר שאי פעם יוצרו למטוס אזרחי. ה-777 יוצר מ-12% חומרים קלים, כמו קרבון-פיבר. גם כן הנחיתה מרשים: לבואינג 777 מערכת הנחיתה והצמיגים הגדולים ביותר שאי פעם יוצרו למטוס נוסעים. כשהמטוס מלא לגמרי, לבואינג 777 יש את יחס המשקל-לצמיג הגדול ביותר שקיים ב
כל מטוס סדרתי.
מערכת הנחיתה של בואינג 777-200ER של חברת American Airlines.
גרסאות
לבואינג 777 יש גרסאות מרובות. ה-777-200 הייתה הגרסה הראשונית של המטוס, כמובן עם גרסת ER לטווחים ארוכים יותר. אל על עושה שימוש ב-777-200ER. ה777-300 הוא גרסה ארוכה של ה-777, שנועדה להחליף את הבואינג 747 מגרסאות 100 ו-200 המיושנים, שהיו קטנים מה-747-400. כמו כן קיימת גרסת ER ל-300.
גרסת ה-777-200LR, היא גרסא מיוחדת של ה-777 לטווח ארוך מאוד. נכון להיום, זהו מטוס הנוסעים עם הטווח הארוך בעולם. הוא יכול לטוס 17,501 קילומטר, שהם 18 שעות טיסה. ה777-200LR קיבל את השם WorldLiner בגלל יכולתו לחבר כמעט כל 2 נקודות בעולם בטיסה ישירה.
כמו כן, קיימות גרסאות מטען ותידלוק (לחיל האוויר האמריקאי), הזוכות לפופולריות.
777-200 של אל על, נוחת.
זהו סוף הסיקור
קרדיט לי ולהנהלת פורום תעופה וחלל ב- FXP, ולגוגל על התמונות.
אין להעתיק ללא נתינת קרדיט.